יעקב א. לוסטיגמן
ראש ישיבת 'דרך אמונה' הגאון רבי זליג ברוורמן שליט"א, חתנו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, סיפר בשיחה שרשמנו מפיו לגיליון 'החינוך', כמה עניינים שיכולים להביא תועלת לכל מחנך ומרביץ תורה, אם ידריך את תלמידיו ללמוד בדרך זו בסייעתא דשמיא.
"בגמרא במסכת שבת כתוב שכשאביי ראה צורבא מרבנן דשלים מסכתא, הוא עשה יום טוב לרבנן… יכול בחור ללמוד שלושת רבעי מסכת ולחזור על זה בצורה רצינית שוב ושוב אבל זה עדיין לא יום טוב. כשמסיימים מסכת רק אז זה יום טוב, ולא סתם יום טוב אלא עושים גם סעודת יום טוב.
"כשאדם משיג את היעד שהוא מציב לעצמו זה דבר חשוב מאין כמוהו. זה מביא שמחה אמיתית, תחושה עצומה של סיפוק והרבה חשק להמשיך ולקבוע יעדים חדשים. יותר מזה, כשאדם מסתובב כך עם תחושה של סיפוק כל הבית שלו שמח יחד איתו, כולם נדבקים מהשמחה שלו והמשפחה כולה נרתמת להצלחתו בלימוד התורה.
"אבל שמחת התורה יש בכל מילה מהתורה. אפילו רק אומרים 'אמר אביי' זה כבר סיבה לשמוח. אני זוכר שראיתי את ראש הישיבה הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל. בזקנותו המופלגת כבר לא היה לו כח ללמוד ולהתעמק, אבל כשהוא פתח גמרא ואמר "אמר אביי" למד את הגמרא בצורה הכי פשוטה רק גמרא עם פשט פשוט, איזו שמחה עצומה, נהרה היתה על הפנים שלו. ראו שהוא מחובר לתורה. זה מה שהעסיק אותו כל ימי חייו, זה מה שהיה חשוב לו יותר מכל דבר אחר, ולכן השמחה היא כל כך גדולה".
בעניין אחר אמר ראש הישיבה שליט"א כי כל בחור וכל אברך יכולים וגם צריכים להציב לעצמם יעדים, ולדרוש מעצמם להשיג אותם, גם אם על ידי מאמץ מרובה:
"אנשים לא יודעים עד כמה הם יכולים 'לסחוט' מעצמם. אפשר לקחת דוגמה מחתני 'קנין ש"ס' של 'דרשו' אם מישהו היה אומר להם שהם יכולים להיבחן על הש"ס הם לא היו מאמינים. אבל 'דרשו' הצליח 'לסחוט' את זה מהם.
"יש ישיבות שהבחורים שם עושים מבחני סיכה ויודעים. הביאו אלינו לישיבה כמה בחורים כאלו להראות למה בחור מסוגל להגיע. לא מדובר בגאונים או בבחורים עם ראש מיוחד, פשוט מטילים עליהם לזכור אז הם זוכרים.
"אני זוכר מעצמי, בשנות בחרותי הייתי 'בעל קורא' בבית כנסת קבוע בכל שבת, כך היה המנהג בישיבה שהבחורים היו מתפזרים בבתי הכנסת בעיר וקוראים בתורה. אם היו אומרים לי מראש שאני צריך לקרוא בשני בתי כנסיות הייתי זוכר בלי שום בעיה, אבל אם לא ידעתי, ורק אחרי שקראתי בבית כנסת אחד ביקשו ממני לקרוא בבית כנסת שני, כבר לא זכרתי כלום. יש מקום מוגבל בזיכרון ומה שלא רוצים ודואגים לזכור, לא זוכרים. צריך שזה תמיד יהיה מונח בראש, הרצון לזכור ולדעת".
בעניין זה מעיד ראש הישיבה שליט"א עדות מעניינת אודות צורת הלימוד וזכרונו המופלא של חמיו מרן שר התורה זצ"ל: "ראיתי גם אצל השווער זצ"ל. כשהוא לומד מסכת גמרא, הוא לומד עם כל מה שכתוב בספר, מכריכה לכריכה. בלי חכמות או קיצורי דרך.
"כשנתיים אחרי החתונה שלי למדתי איתו חברותא, היתה אז שנת השמיטה, ולמדנו את כל מה שכתוב בגמרא על שמיטה. הרי אין מסכת על שמיטה בגמרא, אבל מרן זצ"ל גילה שיש, הוא מצא בכל מסכת מה שיש על שמיטה וכך למדנו את נושא השמיטה מכל התורה כולה. התחלנו מהפסוקים והמפרשים על התורה, עברנו על הגמרא מסכת אחרי מסכת וכך המשכנו כל מה שכתוב על שמיטה".
באשר לדברים שאמר אודות הכח העצום המון אצל כל אחד, והיכולת של אברכים ובחורים 'לסחוט' מעצמם הישגים שלא האמינו שיוכלו להשיג, מסייג ראש הישיבה שליט"א מעט את דבריו ומבהיר:
"למרות האמור צריך להיזהר מאוד לא לטפס מידי גבוה כי אז יכולה להיות נפילה כואבת מאוד. ראיתי פעם מכתב של מרן הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל, שאומר שהיצר הרע נותן לאדם לתכנן כל מה שהוא רוצה ואינו מפריע לעשות תוכניות גדולות ועצומות. כשזה מגיע 'למעשה', שם יש קשיים היצר הרע כבר פחות נדיב כשזה נוגע לביצוע בפועל.
"אני רוצה להוסיף על דבריו של הגר"ח זצ"ל צעד אחד נוסף. לא רק שהיצר הרע נותן לאדם לתכנן תוכניות, לא רק שהיצר הרע אינו מפריע לשום דבר טוב כשהוא בשלב של התוכנית, אלא שהתוכנית עצמה היא עצת היצר. היצר הרע מתערב בתוכנית, ודואג שהיא תהיה גדולה וגרנדיוזית, שהיא תהיה בלתי מציאותית, אחר כך כשמנסים ליישם את התוכנית בפועל, נשברים ונופלים, כי זאת תוכנית שאי אפשר לעמוד בה… זאת תוכנית של היצר הרע! לכן חשוב לדעת איך לעשות את התוכנית, איך להגדיר יעדים, בלי שהיצר הרע יהיה מעורב בקביעת היעדים, ולאחר מכן צריך לחתור בכל הכח למימוש ההחלטות והגשמת התוכניות בסייעתא דשמיא".