מאת: ח. יודלביץ
לפני שנים, בעת ששהיתי באחד הימים בלונדון הבירה, הוזמנתי למסור שיחת חיזוק לחבורת אברכים שנהגו להתכנס בכל ליל שישי, ואכן דיברתי את דבריי. אחר כיליתי את דבריי, סיפרו לי בני המקום, שיש להם מנהג שהם נוהגים בחבורה הזאת, שבכל ליל שישי כשהם מתוועדים יחדיו, אז כל מי שיש לו איזה סיפור על השגחה פרטית שהיה לו באותו השבוע, צריך לספר לכולם את דבר המעשה.
שאלו למי היה השבוע מעשה של השגחה פרטית, והנה נעמד אחד האברכים ומספר כי במהלך השבוע אירע שאזל הכסף מביתו, ולא היה בידו אפילו פרוטה לפורטה כדי לקנות לחם לפי הטף. ממש התקיים בהם הכתוב "כי אפס כסף". הוא ישב בכולל וחישב את חשבונותיו לדעת מהיכן יוכל להשיג כמה פרוטות לקנות לחם וחלב ומעט ירקות, אבל לא מצא שום עצה, ולהלוות מחברים לא רצה כי חשש שלא יהיה לו מהיכן להשיב. נשאר לו רק לפנות לחמיו ולבקש את עזרתו, אבל הוא התבייש מאוד וחשש שיקבל 'פסק' והרצאה ארוכה כיצד צריך לנהוג באחריות עם הכסף כדי שלא להגיע לכזה מצב…
אותו אברך סיפר שהוא לא הבין כיצד אירע שתם הכסף. הרי הוא מקבל בכל חודש את אותה הקצבה מהכולל וכדו', והכסף מספיק לו לכל החודש, ואילו החודש אזל הכסף ימים אחדים לפני סוף החודש למרות שהוא לא זוכר שהיו הוצאות מיוחדות באותו חודש שהצדיקו את זה. בעודו מהרהר בדבר, האירה בלבו ההבנה שאין זה כי אם יד ה' היתה בדבר, והקב"ה לקח מעמו את כספו הנותר, כדי לנסותו ולדעת האם יפנה אל הרינה ואל התפילה, אל הביטחון והאמונה, או שמא חלילה יפנה ליאוש ולפחד וחרדה. גמר אותו אברך אומר להתפלל מעמקי לבבו, ולאחר שזעק אל ה' היה סמוך ובטוח שישועתו תבוא, והסיר את הדאגה מלבו כאילו לא חסר לו דבר.
והנה באותו היום בא ראש הכולל לחלק לאברכים הזמנות לקראת חתונת בנו, ולכבוד השמחה המתקרבת הכניס לתוך המעטפה תוספת של עשרים 'פונט' יחד עם ההזמנה לחתונה. נו.. פנה אותו אברך אל חבריו ואמר: הרואים אתם כיצד בדיוק ביום זה שנגמר לי הכסף, הביא לי ה' כסף ממקום אחר…
ערכה של תפילה יותר מההשתדלות
וראוי לספר מעשה רב היכא הוי עובדא, פעם שאל בחור מבוגר את אחד מהצדיקים אולי כדאי לו להוריד זקנו שכך יהיה לו יותר קל למצוא שידוך, אמר לו – "ראה נא, הרי הזקן אינו שוקל הרבה ובזה שתורידו לא תגרום שלהקב"ה יהיה יותר קל למצוא את השידוך בשבילך, עליך רק להתפלל לה' מעומק הלב ותמתין בסבלנות ולא תהא דוחק את השעה. וכך רגיל אני לומר לבחורים מבוגרים – "אין לכם מה לדאוג שהרי "קרוב ה' לנשברי לב". ובוודאי שמצפה לכם השידוך הטוב ביותר, כי מאת ה' הכל, הוא שעומד בצד החתן, ודעו נא ש"אלץ איז בורא עולם" ואסור לתלות את התוצאות בהשתדלות, כי ריבוי ההשתדלות אינו עוזר, ואין צריך האדם להתרוצץ משדכן פלוני למשנהו כי מה' אישה לאיש", אלא להמשיך להתפלל ולהתפלל עד שתבוא הישועה.
יותר מברכת צדיק
קולמוסים רבים נשתברו בעניין התפילה, שאותה מגדירים חכמינו זכרונם לברכה "עבודה שבלב", וידוע גודל מעלתה של התפילה, שהיא היא החוט המקשר בין האדם לקונו, ועל ידה יכול כל יהודי להידבק בבוראו ולזכות להשפעות רוחניות וגשמיות עד אין קץ. ואכן, איכשר דרא, והסיפורים והעובדות מתגלגלים מהכא להתם, ואין לך אדם שלא שמע כמה וכמה סיפורים מחזקים ומעוררים לעניין התפילה, שאירעו ביודעיו ובמכיריו, או שהתפרסמו ברבים.. אבל למרות זאת, לא פעם עומד לו יהודי ועושה לעצמו חשבון שהוא התפלל כך וכך פעמים על עניין מסוים, אם זה על בריאות או פרנסה או שלום בית, או נחת מהילדים וכן על זה הדרך, ולמרות שתפילותיו היו בשברון לב כראוי, הוא מרגיש שהן לא פעלו דבר, וכמוהו כמי שכלל לא התפלל מימיו.
שומה עלינו לדעת ולהאמין בכל לב, שהקב"ה שומע תפילת כל לב, בלי שום פלפולים וחשבונות. אין שום תפילה בעולם שהולכת לאיבוד, וגם האדם השפל ביותר, אם יכוון לבו לשמים ויזעק מקירות לבו, תבוא תפילתו עד כסא הכבוד ותפעל פעולתה. לא זו אף זו, לא רק שהאדם המתפלל זוכה שתפילתו תגיע עד שמי מרום ותעפיל לגובהי מרומים, אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, יושב על כסא כבודו ומצפה ומתגעגע לתפילתו של כל יהודי. וכל דיבור של תפילה חשוב בעיני בורא העולם עד בלי די. כלשון הזוה"ק [מצורע נח, א] "כל מילה ומילה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה, סלקא לעילא ובקעא רקיעין", ע"כ. כלומר, כל דיבור ודיבור של תפילה שמוציא האדם מפיו עולה למעלה ובוקע רקיעים. זאת אומרת שחביבה התפילה לפני הקב"ה מאוד מאוד, והוא ממתין ומחכה שהאדם יפתח פיו ויבקש ממנו דבר.
אין לנו שום יכולת להבין עד כמה גדול הוא הגעגוע שהקב"ה מתגעגע לתפילות בני ישראל, אין אנו יכולים לשער ולתאר כמה תענוג יש לו כאשר בנו מבקש ממנו בקשה, מצפה הוא ומייחל מכל אחד מבניו שישפוך את צקון ליבו בתפילה ובתחינה שיהא עיניו נשואות כלפי מעלה שימלא משאלות ליבו לטובה ולברכה. מסופר על הכהן הגדול מאחיו מרנא החפץ חיים הקדוש זי"ע, כשהיו באים אליו אנשים לבקש שיתפלל עליהם, ענה ואמר, "אבא מעדיף כשבנו בא בעצמו לבקש ממנו, ואינו שולח שליחים אחרים לעשות זאת".
יכולים אנו ללמוד מה כוחה של דיבור תפילה ממה דאיתא בירושלמי [ברכות פ"ט ה"א] על הפסוק: 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו' [דברים ד, ז] שקרובים אליו בכל מיני קריבות, דאמר רבי לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ואדם נכנס לביהכנ"ס ומתפלל בלחש, והקב"ה מאזין לתפילתו ועושה כרצונו! ועל האדם להשים לב לעצה זו להשתמש בו להלכה ולמעשה, כי כל תפילה ותפילה של כל יחיד ויחיד המתפלל תועלתו מרובה ופועלת גדולות ונצורות והשפעתה רבה היא למאוד.
ומספרים שהיה בירושלים יהודי אחד שהיה לו בן תינוק שהיה מתעורר מדי לילה כמה וכמה פעמים בצרחות אימה ובבכיות נוראות, מחמת כאב או ביעותי לילה, והאב לא ידע לשית עצות בנפשו עד שהחליט לגשת אל מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ולבקש ברכה מפה קדשו. נענה רבי שלמה זלמן והשיב לאותו אב: "האם ניסית להתפלל על כך לקדוש ברוך הוא?", כי גדולה תפילתו של אדם יותר מכל הברכות שיקבל מאחרים.
תפילה מעומק הלב פועלת מהרה
מעשה נפלא שמעתי מפי אחיו של בעל המעשה, ויש בו לימוד גדול מאוד בדרכיה הנפלאות של ההשגחה העליונה, ואמרתי לא אמנע טוב מעצמי ומהשומעים ואספר את הסיפור הנפלא למען ידעו דורותינו כוחה של תפילה אמיתית וכו'. וכך היה המעשה ששמעתיו בעת שהגעתי להשתתף בשמחת ברית:
סיפר לי היהודי שיש לו אח ולו בת יחידה. כמובן שההורים גידלו אותה בתנאים מיוחדים, והשקיעו את כל כוחותיהם בהתפתחותה ושגשוגה כדרך שאדם עושה כשהתברך בבת אחת יחידה. בהגיעה לפרקה, התקשה אביה עד מאוד למצוא לה שידוך. לא מפני שהתמעטו הקופצים, אלא מפני שהוא עצמו היה מלא חששות וחרדות, שמא יפקיד חס ושלום את בתו בידי אדם שאינו ראוי, והלה עלול למרר את חייה כידוע ליודעים… מאידך, להשאיר אותה עזובה בית אביה זה גם לא פתרון, וכך היה האב מלא בלבטים וחששות, ולא היה מסוגל להכריע לכאן ולכאן, וכל פעם שהציעו לו שידוך והיה מברר ושומע שירות ותשבחות על הבחור המדובר, בכל זאת היה לבו נוקפו, שמא רק מגזימים המשבחים כדרך העולם שמשתדלים לומר רק טובות בענייני שידוכים כידוע.
והנה הגיעה הבת לגיל מתקדם מעט, כל החברות שלה כבר התחתנו זה מכבר והיא עדיין עזובה בבית אביה, והימים ימי הרחמים והסליחות. בצום גדליה, היום הראשון של עשרת ימי תשובה, נקלע האב לבית מדרש כלשהו. בעודו מהרהר בגורלה של בתו, ובלבטים המטרידים את מנוחתו, והנה נפתח לבבו, והחל לשפוך שיח לפני יושב מרומים בדמעה ובתחנונים, עמד והתפלל מעמקי הלב כפי שלא התפלל מעודו. סיים האב את תפילתו, קינח את דמעותיו, התאושש מעט ופנה להמשיך בשגרת יומו. והנה אך נכנס האב למכוניתו והתכונן לצאת לנסיעה למחוז חפצו, נוקש בחור חמד על חלון המכונית בעדינות ושואל אותו אם הוא נוסע אולי לשכונה פלונית… השיב האיש בחיוב והבחור שאל אם הוא יכול להצטרף אליו. וכך מצא אבי הנערה את עצמו כשהוא מסיע במכוניתו בחור שנראה ירא שמים ונעים הליכות. ועל אף שבדרך כלל אין הוא מסוג האנשים שפותחים בשיחה עם הטרמפיסטים הנוסעים עמם, שתל הקב"ה שאלה בפיו: הוא פנה אל הבחור הנוסע עמו ושאל אותו: "מה אתה מחפש בשכונה פלונית"
השיב לו הבחור, שהוא רוצה להכנס לאחד האדמו"רים המתגוררים בשכונה, ולתת לו 'קוויטל' עם 'פדיון' מכובד, לכבוד עשרת ימי תשובה והימים הנוראים. "האם אתה מחסידיו של אותו אדמו"ר?", שאל האב את הבחור, והלה השיב בשלילה. "לא ולא, יש לי רבי אחר, אבל האדמו"ר הזה, הוא יהודי יקר ועובד ה', אלא שההצלחה לא האירה לו פנים ואין לו חסידים בכלל, ולכן אני חושש שעכשיו בימים אלו כשכל האדמו"רים עסוקים עד למעלה מראשם בקבלת קהל, הוא יושב בדד ואין איש שם על לב ליהנות אותו ולהעניק לו 'פדיון', מתת כספית שתשמש אותו לצרכי החג הקרב ובא…"
שמע הנהג את דברי הבחור, והם עשו רושם חזק בלבו. כזה בחור עדין ורגיש, שמרחיק נדוד עד לשכונה אחרת, ומקדיש מדמי הכיס שלו סכום נכבד כדי לתת ליהודי אחר, מפני החשש שמא לא יהיו אחרים שיעשו זאת! הרי הבחור הזה, מידות טובות בוודאי יש לו, כפי שעינינו רואות בצורה ברורה! עכשיו נשאר רק לברר כיצד הוא לומד ומה מידת יראת השמים שלו… לא יצאו ימים מרובים, ובערב יום הכיפורים של אותה שנה, כבר נסגר השידוך בשעה טובה ומוצלחת. הרי לנו כוחה של תפילה אמיתית מעמקי הלב. האבא שפך את ליבו וזעק אל ה' בכל כוח כוונתו, ומיד זכה להארה נפלאה משמים, כשהבחור המיועד לבתו רץ אחריו ונקש על חלון מכוניתו!
מטרה בפני עצמה
וזאת יש לשים על לב, שהתפילה אינה רק אמצעי להשגת המטרות ולמילוי הצרכים והשאיפות של האדם, ומי שאינו צריך דבר, אינו צריך להתפלל כי הוא 'מסודר' וכביכול לא חסר לו כלום. חלילה מלומר זאת, אדרבה, ההיפך הוא הנכון, הסיבה שהקב"ה מחסיר מאתנו דברים, היא בגלל שהוא מתאווה לשמוע את תפילותינו כמו שאמרו חז"ל מפני מה היו האימהות עקרות? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ולכן החסיר מהן את הדבר שהן רצו יותר מכל, ילדים, וכך היו מתפללות מעומק הלב.
מצינו אם כן שהתפילה מעומק הלב, גם שלא בעת ההצטרכות והרצון למלא את החסר, היא כסגולה נפלאה שלא יחסר לנו דבר, כי אם הקב"ה יראה שאנו משתפכים בתפילה לפניו בכל עת, לא יהיה לו צורך כביכול לקחת מאתנו את ההצטרכויות שלנו, ולגרום לנו להתפלל אליו בכל כוחנו. אמנם עבודה קשה עד מאוד היא, להתפלל מקירות הלב בשעה שאין שום צורך מיוחד המונח על הכף, כי טבע האדם שהוא אינו מגיע לסערת הנפש ולהמיית הלב אלא אם חסר לו דבר מה. וכבר אמר אחד מהצדיקים: "מעולם לא קינאתי באיש, פרט לאדם אחד שהיה מוריד דמעות בתפילת מנחה רגילה של ימות החול".
ובדידי הווא עובדא, שפעם בא אלי סוחר עשיר אחד בבקשה שאתפלל עבורו, שיצליח באיזה עסק, והתחייב שאם תהיה לו הצלחה באותו עסק, הוא יפקיד בידי סכום גדול מאוד מרווחיו, לצורכי ציבור ולענייני צדקה. ואכן קיבלתי על עצמי להתפלל עבורו כפי שביקש, אבל כאשר התחלתי להרבות בתפילה הרגשתי שליבי בל עימי, ואין תפילתי שגורה בפי, כי באותה עת לא חסר לי דבר ולא היה זה בערב יום טוב וכדו' שאז יש לחלק סכומים גדולים וצריכים לגייס כספים, והגם שכל כסף לצדקה אינו הולך ריקם ותמיד אפשר לעשות עמו גדולות ונצורות, אבל לא הייתה לי בזאת הפעם ההרגשה שאני זקוק לו מעמקי הלב, ומאחר וראיתי שאיני מצליח לעמוד בהסכם פניתי לאותו סוחר וביקשתי לבטל את התנאי שעשינו בינינו. סופו של המעשה היה שמיהר האיש לתת את הסכום שהתחייב עוד לפני שהצליח בעסקיו, ובזכות אותה צדקה זכה להצלחה מעל המשוער ב"ה.
לעומת זה, אספר מעשה אחר שאירע עמי שפעם לפני החגים, הייתה בביתי דחקות גדולה מאוד, והתפללתי אל ה' בכל לב שיפתח לנו שערי פרנסה טובה, ובאותה עת שהתפללתי מתוך הרגשת חיסרון וצורך, אכן הייתה התפילה מקירות הלב ובאותו היום, בדרך לא דרך, ראה מישהו את אחד מבניי באיזה מקום, ושאלו: בחור, האם למדת כבר הסוגיא של תקפו כהן? ובלי אומר ודברים נתן לו שלוש מאות דולר… ומאז אותו יהודי עוזר לנו רבות בכל העניינים בלי שביקשנו זאת מידו אלא הוא מעצמו בא והציע. ומכאן רואים גם, שהישועה הבאה על ידי תפילה אינה מפסקת לעולם, וכי יש לזה המשך…
תפילה בצער
כעין זה שמעתי מעשה על יהודי אחד שהיה מתפרנס מייצור יין ביקב קטן שהקים, ויהי היום הוצע שידוך מצוין עבור אחד מילדיו, והתרצו הצדדים וכבר היה הכל מוכן לקראת לחיצת היד בין המחותנים ושתיית ה'לחיים', אבל רק בעיה אחת נותרה, כשהמחותן שכנגד רצה ששני הצדדים יתחייבו על סכום גבוה יותר, ואותו יהודי שעסק בייצור יין חשש להתחייב על סכומים שאין בידו, והיה ליבו נישבר מאוד בקרבו, על כן החליט לגשת לקברי הצדיקים ולהתפלל לפני היושב במרומים, ואכן הלך לכמה קברי צדיקים והתפלל, ובהגיע לקברו של צדיק אחד התעורר בתפילה עצומה מעמקי הלב, ובאותו היום הגיע יהודי אחד אליו, ואמר לו שהוא מקים עסק חדש לממכר משקאות, ושמע שהיין שהוא מייצר הינו משובח מאוד, על כן הוא רוצה לקנות אצלו יין בכמות גדולה לשנה הבאה, ונתן לו באותו המעמד מקדמה של 36 אלף דולרים, ועוד התחייבות לתשלום של סכום גדול עוד יותר לכשיספק לו את הסחורה.
עשה אותו יהודי חשבון והגיע למסקנה שאכן שמע ה' את תפילתו וכעת הוא יכול לסגור את השידוך בשעה טובה ומוצלחת, וגם להתחייב בלי נדר על סכום גדול יותר ממה שחשב שיוכל להתחייב. לתומו תלה את הזכות בזכותו של אותו צדיק שעל ציונו התפלל מעמקי הלב, ולימים כשעמד לשדך ילד נוסף מילדיו, החליט לגשת לאותו המקום ולהתפלל, וקיווה שבזכות אותו צדיק יזכה שוב לאיזו עסקה מכובדת שתרפד את כיסיו בסכומים הגונים ותאפשר לו להתחייב על סכום גדול יותר להשאת בנו. אלא שהפעם לא פעלה תפילתו כמצופה, ואיש לא הגיע אליו כדי להציע לו עסקה או להעניק לו מקדמה כספית על עסקאות עתידיות.
וכי תשש כוחו של אותו צדיק חס ושלום? וכי הסגולה עובדת רק פעם אחת? חלילה וחלילה. אלא שבפעם הראשונה הוא היה זקוק לכסף עד מאוד, וכל השידוך היה תלוי בזה, ועל כן התפלל מקירות ליבו וגם נענה לאלתר. לעומת זאת בפעם השנייה לא הייתה התפילה מתוך זעקה פנימית עמוקה כל כך, ועל כן לא הוחשה ישועתו כפי שקיווה.
ולכן, עצה טובה למי שרוצה שתתקבל תפילתו, לחשוב הדיבור קודם שיוציאנו מפיו, להכין את הלב ולהעמיק קודם במחשבה מה אני צריך, מה חסר לי, עד כמה זה חסר לי, לחזק את הרצון ותחושת הצורך והחסר, ואז לפתוח את פיו בתפילה ובתחנונים, והתפילה שתבוא מעומק הלב תפעל ישועות בסייעתא דשמיא, כמו ששמעתי אומרים שתפילה היא כמו חץ הנורה מקשת, שככל שמותח את החץ לאחור בעת שהוא דורך את קשתו, כך יגיע החץ רחוק יותר לכשישתחרר, כך גם בתפילה ככל שהיא באה ממקום עמוק יותר בליבו של האדם, כך היא מפלחת את כל הרקיעים ובוקעת לה דרך לשמי גבוהים ומגיע למקום גבוה יותר.
(מעובד מתוך שיחה מיוחדת של כ"ק האדמו"ר שליט"א)