שאלה: מעשה נורא ביהודי שאוכל חלות מכוסמין מטעמי בריאות, הנאפות בתוך ביתו, והנה בבוקר של יום השבת התגלה ששכחו להפריש חלה מן החלות, וכעת אסור להם לאכול מהן, וגם הסעודת ליל שבת היתה באיסור אכילת טבל. האם ניתן לסמוך על חכם שמפריש חלה עבור כל מי ששכח? והאם עלתה לו הסעודה שאכל באיסור, רחמנא ליצלן?
תשובה: יש כמה רבנים צדיקים שאני יודע על מנהגם הטוב שמקפידים להפריש חלה בכל ערב שבת ומכוונים בהפרשה שיחול על כל מי ששכח מלהפריש חלה. אכן כל זה אינו מועיל כאן, כיון שהם מפרישים מקמח חיטים, והחלות שעליהן שכחו להפריש הם מכוסמין, ומבואר ביו"ד סי' שכאשר יש שיעור מן החיטים לבד ומן הכוסמין לבד אינם מצטרפים ואי אפשר להפריש מאחד על חברו.
נמצא שנכשל באכילת איסור, והשאלה אם סעודת שבת באיסור נחשבת סעודה או שאינו נחשב אכילה, וא"כ לא יצא ידי קידוש הלילה, שאין קידוש אלא במקום סעודה, ויצטרך לחזור ביום על ברכת קידוש הלילה.
ומצאתי בפמ"ג בפתיחה פ"ג סכ"ח שכתב, דמי שאכל איסור תורה לא יצא ידי סעודת שבת, ע"פ המבואר בחו"מ רל"ד שהמוכר בשר ונמצא טריפה והקונה אכל מהבשר צריך המוכר להחזיר את כספו כי אין לו הנאה במה שאכל אלא צער, א"כ אין זה עונג שבת, אבל באיסור דרבנן נחשב אכילה וא"צ להחזיר את הכסף. לפי"ז, טבל לחלה בזמן הזה הוא מדרבנן ויצא ידי סעודת שבת. והכף החיים סי' רג"ע הביא לפתח הדביר שסובר שגם באיסור תורה יצא, לכן אינו צריך לחזור ולקדש.