ביום שישי ניגש אליי יהודי תלמיד חכם וסיפר לי שהוא במצב קשה, ואין לו כסף להוצאות שבת. אמרתי לו: השבת שלך חשובה לכולנו. יחד הסתובבנו בשטיבלאך בין ישראל קדושים, נתבעים ונותנים.
מדהים לראות את כוח הצדקה בעם ישראל. אנשים פשוט תורמים בחפץ לב לדבר מצווה, כאשר ברור שאיני מדבר כאן עם גבירים או עם אנשים שאין להם מה לעשות עם הכסף.
בתום הסיבוב הגענו לסכום של אלף שקל, וכך יכולנו לערוך קנייה נכבדת של חלות, עופות, דגים וכל טוב, כיאה למשפחה מבורכת.
אני עובד בחדר שכור, ובכל חודש משלם למשכיר אלף שקלים. ביום ראשון הגיע מועד התשלום, ואני מגיע ומניח אלף שקלים כמוסכם, מחכה שהמשכיר יסמן אצלו ששילמתי את השכירות לחודש זה.
הוא מסמן בפנקס שלו, ורגע אחר כך מחזיר לי את הכסף: "החודש הזה אני לא לוקח ממך דמי שכירות", הוא הסביר, "בחודש הזה בניתי ליד החדר שלך. היה פה קונגו שהרעיש מאוד הרבה, וזה הפריע לעבודה שלך. הרי כל הסיבה שאתה שוכר חדר זה כדי לעבוד בשקט, ואני הפרעתי לך בעבודה".
אמרתי לו, שבחלק מהשעות כלל לא שהיתי בחדר, ובאופן כללי לא חשתי כל הפרעה, והוא אינו צריך להפסיד. אבל הוא התעקש על שלו, ואלף השקלים נשארו אצלי.
שאלתי את עצמי, מאיפה נחתו אצלי אלף שקלים? מה פתאום ה' שולח לי סכום כזה? ואז נזכרתי באלף השקלים שגייסתי ביום שישי האחרון, עבור יהודי תלמיד חכם.
זה מה שאמרו חז"ל: "מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה".
(גיליון השגחה פרטית)