היה אומר הגה"ק בעל 'אבני נזר' זי"ע מסאכטשוב, כי בכל שנה אחרי חמשה עשר בשבט, מרגיש הוא שינוי לטובה בחידושי התורה שלו, כי עיקר ראש השנה לאילן הכוונה לחידושי תורה, כי ביום זה יכולים לזכות להתחדשות בתורה, שהרי נאמר (שופטים כ, יט) "כי האדם עץ השדה", והתורה נקראת (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה", והתורה וקודשא בריך היא וישראל חד הם, וביום זה בו עולה השרף באילנות והמים נכנסים באילנות, גם אצל האדם נכנסים בו המים של עץ החיים, אין מים אלא תורה, ופירות האילן רומזים על חידושי תורה שהם פירותיו של האדם.
הנהגה מעניינת נהג לעצמו הגאון הנודע בעל ה'אדרת' – רבי אליהו דוד תאומים. וכה ציין בהנהגותיו: "ביום חמשה עשר בשבט למדתי הלכות מעשר בספר הרמב"ם ובגמרא ראש השנה. חזרתי לחדש דבר מה כערכי, ויהא חשוב כקיום מצוה במעשר אילן, והתפללתי לה' שיזכני באותה המצוה בפועל ממש מן התורה. ומאז נראה לי שהראשונים קבעו יום זה ליום טוב, שלא לומר בו תחנון, הוא כדי להזכירנו מצוות הפרשת מעשר אילנות"…
(הרה"ג ר' שמואל צבי גנץ שליט"א, מתוך מאמר ב'המבשר תורני')