יעקב א. לוסטיגמן
תקופת 'אחרי החגים', הוא תקופה משמעותית מאוד בכל הקשור לשמירת ההישגים שהושגו במהלך החגים. זה נכון לכל הישג, וזה נכון ביתר שאת להישגים הרוחניים שהושגו בחודשי אלול ותשרי, שהיו מלאים בהתעלות רוחנית ובהליכה מחיל אל חיל בקיום המצוות ובקבלת החלטות טובות למשך כל השנה.
פנינו אל הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, ראש ישיבת 'שער השמים' ובעל מחבר ספרי 'טיב הכוונות', 'טיב הפרשה' ושאר ספרים, וביקשנו לשמוע מפיו מעט דברי התחזקות לימים אלו, שיאירו לנו את הדרך וידריכו אותנו כיצד נוכל להמשיך את האור הגדול שזכינו לקבל בימים הקדושים, ולהאיר אתו גם את ימי החולין הבאים עלינו לטובה. להלן הדברים ששמענו מפיו, עם שינויי עריכה קלים כמתבקש:
"לא מזמן עמדנו בבית הכנסת והחזקנו ביד מחזור של ראש השנה והתפללנו מעומק הלב", אומר הגר"ג רבינוביץ שליט"א.
"מה קרה בראש השנה? כולם יודעים! הקב"ה דן את העולם כולו, הוא יושב על כס המשפט וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. אחד אחד אנחנו עברנו לפניו, כל אחד קיבל טיפול אישי, בדיקה מדוקדקת, מה אתה שווה… מה עשית השנה? שווה לקב"ה להחזיק אותך עוד שנה בעולם או שחלילה הגיע הזמן לפנות מקום למישהו אחר…
אנחנו עמדנו שם, רועדים כעלה נידף, התחננו על החיים שלנו, בכינו וזעקנו אבינו מלכנו, מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו, אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים! אנחנו רוצים לחיות!
אבל מה עוד אמרנו בראש השנה? "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך… ואימתך על כל מה שבראת… וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך…".
אנחנו ממש חילקנו לקב"ה עצות, המלצנו לו לגבי אופן ההנהגה של העולם. אם תפחיד את הגויים, כך הסברנו לו, אז הם יכבדו אותנו ואותך… הם ידעו שאתה המלך ולכן כדאי שתטיל עליהם פחד ואימה…
תגידו לי, זה נראה לכם סביר להתנהל ככה? בעיני זה ממש לא סביר, ואני אמשול משל למה הדבר דומה…
השודד המייעץ
היה פעם מלך תקיף וחזק מאוד ששלט במדינות רבות, וכל כולו אומר כבוד והדר, כולם יראו ורעדו מפניו, אבל גם אהבו אותו כי משפטיו אמתיים וצודקים, הוא תמיד רדף אחרי הצדק, וכל אזרח שהתלונן על עוולה שנעשתה כלפיו זכה ליחס מכבד, ואם טענותיו נמצאו נכונות המלך טיפל בבעיה בהתאם ודאג שכל אזרח יקבל יחס הגון ומכבד מפקידי הממלכה השונים.
מנהג היה לו למלך, שכאשר אדם חטא בחטא חמור מאוד שהצריך להטיל עליו עונש מוות, היה המלך עצמו משתתף בניהול המשפט, כדי להראות לשופטים ולעם כולו שחיי אדם חשובים בעיניו, וגם אם אין ברירה ולפעמים צריך להעניש את החוטאים, משפטי מוות צריכים להתבצע בכובד ראש ועם תשומת לב מיוחדת, שלא תהיה חלילה תקלה ויוציאו להורג אדם על לא עוול בכפו, רק כי לשופט היה מצב רוח רע ביום של המשפט.
ביום מן הימים תפסו גנב מועד שהיה מלסטם את הבריות, ולאחר מצוד נרחב תפסו אותו. מביאים את השודד אל בית המשפט, לאחר בירור קצר עולה שהעבירות שלו מצדיקות עונש מוות. כמובן שהוא נכבל בשלשלאות כבדות ועבות במיוחד, ונשלח אל עיר הבירה כדי להישפט על ידי המלך.
המל מגיע במלוא הדרו לבית המשפט, מתיישב בראש הרכב השופטים, וברור לכולם שמה שהוא יחליט זה מה שיקרה. בדקות הקרובות יחליט המלך אם אותו שודד יועלה אל הגרדום, או שמא יישלח לביתו לחופשי ויינתן לו צ'אנס נוסף בתקווה שיחזור למוטב.
המלך פונה אל השודד ושואל אותו: מה יש לך לומר לזכותך? אתה רוצה אולי להסביר את עצמך?
האיש שמח מאוד על ההזדמנות. הוא פותח את פיו ומכה את כולם בתדהמה: "אדוני המלך", הוא אומר, "תשמע טוב למה שאני אומר לך, אם אתה רוצה להצליח. הרי הצבא שלך מנהל איזו מלחמה בגבול הצפון מזרחי, וכבר הרבה זמן שלא משיגים שם הכרעה. אם לעצתי שמע, אני חושב שכדאי שתשלח לחיילים שם אוכל יותר טוב, וכך יהיה להם יותר כח להילחם ולהכות באויביך. ואם אנחנו כבר מדברים על אוכל, אז תדע שהמחירים של הקמח במחוז הדרום יקרים מדי, אנשים שם כועסים וזה לא בריא לממלכה. כדאי להתחשב בהם כדי להרגיע את הלחץ שם שלא תהיה מרידה חלילה. גם את מחירי הדלק הייתי מסבסד במקומך, זה נראה לי קצת מדי יקר לשלם שישה שקלים על כל ליטר של בנזין וכדו'.
מה נאמר על אותו אדם? אין ספק שדעתו השתבשה עליו. אתה שודד! עבריין! בעוד חמש דקות אתה עלול למצוא את עצמך מתנדנד שם על העמוד הזה שעומד כאן בחצר, אתה נידון עכשיו במשפט שמתקיים כי שוקלים להעלות אותך אל הגרדום, מאיפה אתה לוקח את החוצפה הנוראה הזאת להפוך את עצמך כיועץ של המלך? וכי חסרים יועצים למלך? וכי הוא לא יכול להסתדר בלי העצות שלך לגבי טיב המזון ומחירי הבנזין?
אז איך אנחנו באים ומייעצים למלך מלכי המלכים הקב"ה איך לנהל את העולם? תן פחדך… תן אימתך… וייראוך וישתחוו לך, וייעשו כולם אגודה אחת… מה קורה כאן? תיפול על הברכיים, תבכה בדמעות שליש תתחנן על חייך, יש לי אישה ושלושה ילדים קטנים, נכון אני חוטא ופושע, אבל הם לא עשו שום דבר רע, הם לא יוכלו להסתדר בלעדי, בבקשה אדוני המלך, חוס עליהם ואל תהרוג אותי…
אז מה באמת התשובה לשאלה הזאת? התשובה היא שבראש השנה אנחנו ממליכים את הקב"ה וחלק מרכזי בהמלכה של הקב"ה זה שכל באי עולם יעשו את רצון ה'. אנחנו לא מייעצים פה עצות, אנחנו מבקשים ומתחננים לקב"ה שישליט את מלכותו ויתנשא עלינו בהדר גאון עוזו, כי אנחנו רוצים שהוא יהיה מלך על כל הארץ בשלמות.
אחרי החגים…
עכשיו אנחנו כבר 'אחרי החגים'. חזרנו לשגרה האפורה של ימות החורף, אבל אסור לנו לשכוח חלילה וחס את הימים הנוראים ואת החגים הנשגבים של חודש תשרי. אנחנו עדיין מייחלים שהקב"ה ייתן פחדו על כל העמים, ואנחנו עדיין רוצים שייעדו כולם אגודה אחת, וגם אנחנו ובעיקר אנחנו, דווקא אנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, יעשה את רצון ה' וימליך אותו עליו בכל יום ובכל רגע מחדש, כי זה התכלית של הבריאה כולה, להמליך את הקב"ה על כל יצורי עולם.
אבל איך ממליכים את הקב"ה? איך עושים את זה בפועל? לצעוד והתחנן זה לא מספיק, לבכות ולהתייפח זה לא תורם שום דבר אם לא מגיעים המעשים המתאימים.
אז איך באמת ממליכים אותו עלינו?
נועלים קודם את נעל ימין ואח"כ את נעל שמאל, ולאחר מכן קושרים את השרוך של נעל שמאל ורק לבסוף את השרוך של נעל ימין…
ככה ממליכים את הקב"ה! מקיימים הלכה מהשו"ע. זאת המלכתו של המלך, כשמצייתים לחוקים שלו.
מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, אמר פעם על דברי רבי חנניה בן עקשיא, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות – הקב"ה נתן לנו מצוות בדברים שאנחנו ממילא עושים. הרי כל אחד רוחץ פניו וידיו כשהוא קם בבוקר, הקב"ה הפך את זה למצווה כדי שנעשה את זה כהלכה ונזכה ונקבל שכר. כל אחד אוכל, הקב"ה קבע לנו שצריך לאכול פת שחרית, ואיך צריך לאכול, ואיך לשטוף את הידיים קודם, ולאחר מכן לנגב אותם… ראית פעם מישהו שאוכל לחם עם ידיים רטובות? כל אחד מנגב את הידיים, אבל אצלנו זאת הלכה, זאת מצוה! כשאנחנו אוכלים ארוחת בוקר אנחנו מרוויחים ים של מצוות, מהנטילה, וצורת האכילה, אם מכוונים באכילה כדי שיהיה כח בעבודת ה' אז כל אכילה היא עוד מצווה חשובה וגדולה, לאחר מכן מים אחרונים וברכת המזון.
מה עשיתי? אכלתי ארוחת בוקר! אבל יצאתי עשיר, מלא וגדוש במצוות וזכויות!
כך ממליכים את הקב"ה, עם קשירת הנעליים כהלכה, עם ארוחת הבוקר, עם שטיפת הפנים לפני התפילה, עם צחצוח השיניים לפני התפילה! כשאתה מצחצח כי כתוב בהלכה שצריך לשטוף מהפה את הרירים שנשארו מהלילה – המלכת את הקב"ה!
הצד השני של המטבע
אבל זה גם מחייב… מי שלא נועל את הנעליים כמו שצריך, חלילה וחלילה עלול לעבור 365 פעמים על ההלכה בכל שנה, רק בגלל קשירת הנעליים בסדר הלא נכון. אם הוא נוהג לישון בצהרים ולחלוץ את נעליו, ולאחר מכן לנעול אותם בשנית, מדובר ב-730 פעמים שהוא עובר על ההלכה. ואם הוא גם נועל קודם את נעל שמאל וגם קושר קודם את נעל ימין, אז בכל פעם החטא הוא כפול, כלומר 1,460 פעמים בשנה שהוא עובר על ההלכה רק מנעילת הנעליים!!! עוד לא דיברנו על חליצת הנעליים כהלכה, לא דיברנו על לבישת הגרביים. אפשר להגיע לכמויות בלתי נתפסות של עבירות ואיסורים שעוברים כלאחר יד, בלי שנשים לב בכלל, אם לא לומדים הלכה ולא מקפידים לנהוג כהלכה.
כלומר החשבון הזה הוא לשני הצדדים. אפשר על ידי נעילת הנעליים לעשות אלפי פעולות של המלכת הקדוש ברוך הוא בכל שנה, ואפשר גם להיפך חלילה וחלילה, למרוד בו בשוגג אוב במזיד רח"ל.
מרן החזון איש כתב: רבותי לימדו אותי שכל מה שאני עושה אני מתייעץ עם ארבעת חלקי השו"ע. הייסורים הכי גדולים שיש לי בעולם, אם אני חושב שעברתי על דין אחד מהשו"ע. השמחה שיש לי היא מפני שקיימתי הלכה!
סיפר לי נכדו של הצדיק הירושלמי רבי דוד בהר"ן זצ"ל, שפעם הביאו לסבא שלו איזה פרי לברך עליו. הוא חשב שברכתו של המאכל הזה היא 'אדמה' ובירך 'בורא פרי האדמה'. תיקנו אותו והעמידו אותו על טעותו שהברכה צריכה להיות 'בורא פרי העץ'. אתם יודעים איך הגיב רבי דוד בהר"ן לבשורה המרה הזאת שהוא בירך את הברכה הלא נכונה?
הוא התעלף במקום!
אמר לי הנכד שלו, שהוא לא הבין מה קרה. מילא אם היה נכשל בברכה לבטלה אפשר להבין למה הוא מתעלף. יהודי עם כזאת יראת שמים שנזהר כל ימי חייו מכל שמץ ונדנוד של איסור אפשר להבין כמה הוא מצטער מאמירת ברכה לבטלה חלילה וחס. "אבל זיידה", שאל אותו הנכד בפליאה הרי שהשיבו את נפשו ועוררו אותו, "הרי זאת הלכה מפורשת שמי שמברך 'אדמה' על דבר שברכתו 'בורא פרי העץ' יוצא ידי חובה בדיעבד…".
רבי זונדל כמעט התעלף פעם נוספת רק מהשאלה הזאת: "מה???", הוא זעק בזעזוע עמוק, "אתה רוצה שאני אהיה 'בדיעבדיג'?! אני רוצה שאני אהיה אדם של 'בדיעבד'? אנחנו עובדים את מלך מלכי המלכים, אי אפשר לעשות דברים באופן של בדיעבד. אנחנו צריכים שהכל יהיה באופן של לכתחילה בלי שום פקפוק".
כשזאת ההסתכלות על קיום המצוות, כבר אפשר להבין למה התעלף רבי דוד בהר"ן. איך אמר פעם רבינו הסטייפלער הקדוש: מה ההבדל בין היום לפעם? שפעם היו תרי"ג מצוות והיום יש תרי"ג בעיות… כשהיחס להלכה הוא כאל 'בעיה', וכסוג של קושי שצריך למצוא דרך לחמוק ממנו כדי שלא להיצלות באש הגהינום, אפשר אולי להיזהר מאיסורים, אבל אי אפשר להתעלף בגללם… מי שמתייחס לכל מצווה כאל הזדמנות עצומה לשרת את מלך מלכי המלכים ולעשות לו נחת רוח, מי ששמח עם כל מצווה ועם כל דקדוק של הלכה, זאת היא עבודת ה' האמיתית, מתוך שמחה של מצוה. לשם כל אחד צריך לשאוף, ובעז"ה אפשר גם להגיע לדרגות הללו.
"אבל דבר אחד חייבים לומר: אני אומר את זה בכל פעם ואחזור על זה גם עכשיו. אי אפשר בלי ללמוד הלכה כל יום! כל יום! אבי מורי בעל 'מעדני השולחן' זצ"ל היה אומר שמה שאומרים חז"ל שהשונה הלכות כל יום הוא בן עולם הבא, על מי מדברים? על אדם שהוא צדיק וישר, הרי ממילא הוא בן עולם הבא גם אם לא ילמד הלכה, אז מה החידוש? אלא חייבים לומר שהכוונה גם לאדם שאינו זכאי לעולם הבא, לפי מעשיו ומצבו הרוחני הוא אינו בן עולם הבא חלילה וחלילה, אם ילמד כל יום שתי הלכות, מובטח לו שיזכה לעולם הבא למרות שלא מגיע לו!!! דבר מדהים!
אני מאוד כואב על כך שהנושא הזה נזנח למרבה הצער. אומנם ארגון 'דרשו' חולל גדולות ונצורות עם תוכנית 'הדף היומי בהלכה' והרבו את לימוד המשנה ברורה בכל מקום, אבל עדיין זה לא מספיק, יש לימוד ההלכה צריך להיות חלק משמעותי מסדר יומו של כל יהודי, על אחת כמה וכמה של בחור ישיבה.
לפני שנים רבות, בערה פי רוח הקנאה בנושא הזה, והחלטתי שצריך לעשות 'טומל', בלגאן גדול מהעניין של לימוד הלכה בישיבות. שלא תהיה ישיבה אחת שבה אין סדר לימוד מסודר ללימוד הלכה. נכנסתי למרן הראב"ד הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, ואמרתי לו שחייבים לעשות מזה רעש גדול.
הגרי"י פישר הסתכל עלי בחוסר אימון: "אתה אומר לי שיש בחור ישיבה שלומד גמרא ולא יודע משנה ברורה בעל פה? יש בחור ישיבה כזה? מה פתאום! אני לא מאמין לדברים כאלו, זה לשון הרע ואסור לקבל לשון הרע…".
לפעמים אני פונה לבחור חסידי, ירא שמים, שקדן, הליכותיו מראות שקיבל חינוך טוב, ואני שואל אותו: תגיד לי בחור'ל, אתה דתי? כמובן שהוא פותח עלי זוג עיניים כאלו גדולות, מה זאת אומרת אם אני דתי? בטח שאני דתי, לא רק דתי אלא גם חרדי, ולא סתם חרדי, אני בחור ישיבה, אני יושב כל היום עם כובע וחליפה וגארטל ויש לי פאות ארוכות ואפילו זקן מתחיל לצמוח ברוך ה'. איזו שאלה זאת האם אני דתי?
"תגיד לי, צדיק, למדת פעם הלכות כיבוד אב ואם? אתה יודע איך צריך להתנהג מה מותר לעשות ומה אסור לעשות? למדת הלכות ציצית ותפילין? למדת הלכות שבת ויום טוב? אם לא למדת את ההלכות הבסיסיות הללו שצריך לשמור ולקיים יום יום, איך אתה מעז לקרוא לעצמך דתי? במה אתה דתי? כי יש לך כובע? להיות דתי זה אומר לקיים את מה שכתוב בהלכה, ומי שאינו יודע מה כתוב בהלכה, איך יוכל לקיים?
רבותי, אני אחרי החגים, מתחילים את שגרת החורף. המחזור של ראש השנה כבר מזמן הוחזר לארון, אבל הקב"ה עדיין כאן, הוא מלך העולם, ואנחנו עבדיו. אנחנו יכולים וגם צריכים להמליך אותו עלינו לא רק בראש השנה, אלא גם בכל יום ובכל רגע ובכל שעה. כשנועלים נעליים, כשנכנסים הביתה, כשיוצאים לבית הכנסת, כשממתינים בתחנה לאוטובוס ובכל רגע נתון, כל קיום של ההלכה הוא עוד פעולה של המלכת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!