בספר 'גדולת מרדכי' על הגאון הצדיק ר' מרדכי גולדשטיין זצ"ל ראש ישיבת 'התפוצות' מובא הסיפור הבא:
בהר ציון שוכנים, כידוע, היכלות של קדושה – כישיבת התפוצות וקבר דוד המלך, לצד היכלות של טומאה – כמנזרים ובתי טומאה למיניהם – להבדיל אלפי הבדלות. מאבקי כוחות בין השניים הרי הם דברים שבכל יום, כשכל צד מנסה לגייס לעמדתו כמה שיותר שליטה גשמית ורוחנית בהר.
כך, ביום מן הימים, הגתה הכנסייה היוונית השוכנת בסמיכות לישיבה, רעיון נועז למען הנחלת הטומאה בארץ הקודש והכנסת חולין, והציבה בפתחה פסל, שכל העוברים והשבים יטמאו את עיניהם וליבם במחזה שכזה.
הדבר חרה לבחורי הישיבה עד למאד, ובין המסתופפים בצל הישיבה קמו שני קנאים, ובקנאת השם שבקרבם עשו כמעשה אברהם אבינו ע"ה וניפצו באישון לילה את ה'שתי וערב' שהיה תלוי בצוואר הפסל.
והנה, בבוקר שלמחרת, קמו ראשי הכנסייה ולעיניהם שוד ושבר… הפסל מנופץ ומנותץ. הם לא היססו רבות ופנו למשטרה בהגשת תלונה על שבירת הפסל היקר, ואף הוסיפו שכפי המסתבר נראה, שהמזיקים משתייכים לישיבה הסמוכה.
בעקבות התלונה, פנתה המשטרה לישיבה וחקרה היכן שהו הבחורים באותו הלילה. בסופה של חקירה, עלתה בידם רשימה של שנים עשר בחורים שאפשרי שהם ביצעו את המעשה, אך לא היו הוכחות מרשיעות בוודאות על אותם הבחורים שעשו באמת את המעשה, לפיכך דרשה המשטרה שכל שנים עשר הבחורים יעברו בדיקה במכונת אמת – פוליגרף, לוודא מי מהם היה אחראי לפשע ניפוץ הפסל.
כעת, שני הבחורים שהזיקו את הפסל, לא ידעו את נפשם. הם הבינו שבבדיקה הם יתגלו וייאלצו לשלם על כך בחירותם… בצר להם פנו אל ראש הישיבה, סיפרו לו על המעשה שעשו ותינו בפניו את צערם ואת מבוכתם.
ראש הישיבה שמע את כל פרטי המעשה, התבונן בהם עמוקות בעיניים חודרות והחל לגעור בהם נמרצות שאסור לעשות מעשה כזה, כיון שיוצא מזה חילול השם גדול, וחילול השם, גם אם הוא נגרם ממחשבה טובה – לעוון יחשב. הבחורים שמעו את הדברים כהווייתם, ופרצו בבכי מר על העוון הגדול שגרמו במעשיהם.
או אז פנה אליהם ראש הישיבה ואמר להם: ״אשאיר אתכם בלילה הזה בחדרי, כאן תעשו תשובה גמורה על החטא שעברתם, ואם תעשו חרטה בלב שלם, כתוב בספר ׳מסילת ישרים׳ (סוף פ״ד), שתשובה מלב נשבר עוקרת את החטא מעיקרו, שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר, ואם אכן תעשו כך, תוכלו לעבור במכונת האמת ולא תתפסו…״.
ומהוראה למעשה. הבחורים, ששמעו לקול חכמים, שהו באותו החדר כל אותו הלילה ועשו תשובה גמורה. לילה שכולו תשובה עבר עליהם. ׳ליל החרטות׳ שלא במהרה נמחק מזיכרונם.
הבוקר הפציע, שניהם יצאו מהחדר. משם פסעו והתייצבו יחד עם העשרה הנותרים בתחנת המשטרה הסמוכה, ה׳קישלה׳, כדי לבצע את הבדיקה. מתחנת ה׳קישלה׳ נלקחו החשודים לתל אביב, שם היה מכשיר הפוליגרף – ׳מכונת אמת׳. כשרעד קל חולף בגוום עברו אחד אחרי השני לבדיקת אמיתות דבריהם.
למרבה הפלא, כולם – כולל השניים שפשעו – יצאו זכאים ונקיים!!! אחר שעברו ׳פוליגרף אלוקי׳ ונמצאו נקיים כלפי שמים, שוב מכונת האמת לא גילתה כלל כי ידם היתה במעל. כנראה שהעוון אכן נמחק, סר מן המציאות ונעקר כלא היה – פשוטו כמשמעו.
לימים, התבטא אחד מאותם שני בחורים, שמאז אותו מקרה הוא התחיל להבין מהי תשובה ומה עז כוחה לעקור את העוון משורשו ניקיון גמור, וכפי שלימדם ראש הישיבה, להאמין בתשובה עד הסוף.
צאו וראו מה כוחה של אמונה שלמה בכוחה של תשובה.
״להאמין שמה שחז״ל אומרים זה אמת לאמיתה, וצריך לתת את החיים על מילה של התורה ושל הקדוש ברוך הוא…״ – לשונו של ראש הישיבה הגאון רבי מרדכי גולדשטיין זצוק׳׳ל, שהאמין במילה של חז׳׳ל עד הסוף, ומכוח האמונה בכוחה של תשובה השיב רבים מעוון לדרך הישרה, וזכה להקים את עולם התשובה.
('מי באר' כי תצא תשפ"א, הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון 'למעשה'. לתגובות ולחומר נוסף ([email protected].com)
2/1141