שמעתי ממכירי בעלי המעשה , לפני כמה שנים, לקראת חודש אלול, נתעורר בחור יקר הלומד בישיבת 'יקירי ירושלים' בעיה"ק ירושלים להתכונן כראוי לבוא לפני המלך בר "ה ורחש ליבו דבר טוב לשמור על קדושת העיניים , ולמיגדר מילתא קיבל על עצמו שאינו יוצא מבניין הישיבה כל חודש אלול .
והנה כעבור שבוע ימים הופיעה פריחה חזקה על ידו , וכששמעו הוריו – הציעו לו שילך אל הרופא ולא יזניח את עצמו מלטפל בבריאות גופו , אך הלה חשש מאד , ואמר , קבלה טובה קיבלתי על עצמי שלא לצאת מהישיבה ואיככה אבטלנה… גם כשאמרו לו שאין זה בגדר הפרת הקבלה , ואדעתא דהכי לא נדרת… ובכלל זה לא 'משחק ' ולא 'חכמה ' הפריחה יכולה להתפשט בכל הגוף וכו', אך הבחור לא זז ממקומו.
פנו ההורים בצר להם אל ראש הישיבה הגאון רבי יהודה כהן שליט"א, ואכן קרא רה"י אחר תפילת שחרית אל הבחור וחיווה דעתו שמוכרח הוא לצאת לדרוש ברופאים, פרץ הבחור בבכי מר … וראה רה "י שהדבר נוגע לציפור נפשו, אמר לו רה"י, חזור אלי בצהריים, כי ברצוני להתיישב בדעתי בשנית ולחשוב מה רצון ה' שתעשה .
והנה באמצע היום הגיע אל הישיבה 'רופא עור ' המתגורר בברזיל , ואמר לראש הישיבה , הנה , לפני שבוע ימים סידר הראש-ישיבה 'חופה וקידושין', ואף אני הייתי שם , והבחנתי במשהו 'חשוד' אצל הרה"י ולא נותן לי מנוח עד שאבדוק אם הכל כשורה, ובדק וראה שהכל כתיקונו ב"ה . לאחר ה 'בדיקה ' אמר ראש הישיבה לרופא, הנה יש אצלי בחור אחד שפרח עורו בידו ואינו רוצה לצאת מהישיבה שלא לפגום בעיניו ח"ו, אולי תואיל בטובך לבדוק אותו, ונעתר הרופא והביט בפני הבחור , ואמר צריך הוא למשחה פלונית ש 'במקרה ' נמצאת תחת ידי… על אף שמעולם איננו מחזיק במשחות תחת ידיו , נתן לו המשחה והכל בא על מקומו בשלום .
עתה בואו חשבון, כיצד גלגל הקב"ה עולמו וסיבב כל הסיבות לסייע למי שרצה להתקדש ולשמור על טהרת עיניו, וממרחקים – מברזיל הביא רופא עד לפתח הישיבה, חינם אין כסף, ומבעוד מועד הכניסו לכיסיו את המשחה הנצרכת לרפואתו, וכל זה כדי שלא יצטרך להפר קבלתו הטובה …
(באר הפרשה – פרשת כי תצא תשפ"א)