הבקשה לחיזוק ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
כמה בני ישיבות באו לקראת תחילת ה'זמן' אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ובקשו ממנו שיאמר להם דברי חיזוק.
הרים מו"ח את עיניו מן הגמרא, ואמר להם דבר אחד: לבד מכל מעלותיו הנוראות, היה משה רבינו גם כשרוני מאוד… שכן הוא למד את כל התורה כולה בארבעים יום. אבל כאשר התורה משבחת אותו, היא אינה מציינת את העובדה הזו, שהיה כשרוני…
מה כן כתוב על משה רבינו? "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג) ללמדנו, שההצלחה בתורה אינה נמדדת על פי כשרונות, אלא אך ורק על פי מידותיו הטובות של האדם.
ואידך, זיל גמור.
(מתוך הגדה של פסח חשוקי חמד הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א)
בשנים שהיה בכולל הציעו לו עשרים משרות, ואביו לא הרשה לו לקחת שום משרה
סיפר מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א:
שכמה פעמים ביקשו ממנו שימסור שיעורים בישיבה, אבל אביו זצוק"ל אמר לו כי התפקיד שלו זה להוציא ספרים. וסיפר גיסו של מרן הגר"ח, הגאון ר"י ישראלזון זצ"ל, שר"ש לורנץ ז"ל רצה לפתוח כולל לאברכים מצוינים ב"דברי שיר", המיועד לאברכים שנשותיהם לא עובדות כדי שלא יהיו טרודים בטיפול הילדים וכיו"ב, וכוונתו היתה לשלם בעין יפה מאוד וברווח, ורצה שמרן יעמוד בראשות הכולל, וגם התנה עם מרן שאף אחד לא יפריע לו כשיהיו שם, ולא יהיה לו מחויבות לענות לשאלות של אברכים, רק שיבוא ללמוד שם ויקבל משכורת גדולה, ומרן לא הסכים בשום אופן, ושלח ר"ש לורנץ את גיס מרן הנ"ל לשכנעו, ואמר מרן שישאל לאביו, וכששאל השיבו אביו "בשום פנים ואופן אל תסכים, כי עצם הדבר שתשב שם עבור משכורת חודשית יפריע ללימודך ויביא עליך התחייבויות שונות". והוסיף מרן שבשנים שהיה בכולל הציעו לו עשרים משרות, ואביו לא הרשה לו לקחת שום משרה רק לשבת בכולל וללמוד ולחבר ספרים.
ראיתי פעם את מרן מחפש את עטו, ואומר "היכן העט, הלא זה כלי אומנותי". ושמעתי ממרן כשהלך לכתוב חיבורו (בתקופה זו "דרך חכמה" על סדר קדשים), שהיה אומר "נלך לעבודה".
שח מרן: מאז ומעולם כשחיברתי ספר לא עשיתי כן לשם רווח, ותמיד חשבתי לעצמי שאף נפש חיה לא יקנה את הספרים שאחבר, והייתי סבור שכל מי שבכל זאת יקנה זה יהיה כולו רווח, והנה הקב"ה עזר וקונים הרבה את הספרים.
הוסיף מרן: תקופה ארוכה שכבר אצלי הספרים כאבן שאין לה הופכים, ואפילו כסף לשלם לכורך לא היה בידי, וכך עמדו דפים מודפסים בלי כריכה.
והוסיף מרן: גם אצלינו בבית, את הספרים שאבא הוציא מי כבר קנה? זה שכב הרבה זמן בספריה עד שהגיע הזמן ואנשים התחילו לקנות, ועד היום ברוך ה' קונים את זה. וכן גם אצל מרן החזו"א היו בבית תמיד הרבה חבילות ספרים, ומי בכלל קנה את זה? שהרי למי היה כסף, וגם כמה בני תורה כבר היו, והם הלא היו עניים ומרודים…
ובהזדמנות אחרת סיפר מרן שפעם הגיע מחבר אחד למרן החזו"א, ואמר לו שהולך להוציא ספר שיעשה מהפכה בכל העולם, ומרן החזו"א חייך מדבריו ואמר לו שאם תהיה מהפכה בכל העולם, א"כ גם הארגזים של הכסף יתהפכו ולא ירוויח מאומה…
(הספרים)
המשגיח פנה אליו: "רבי שלום, הקב"ה יודע מה שאתה צריך".
הגאון הצדיק רבי ראובן אליצור קרלנשטיין זצוק"ל: אספר לכם מעשה שהיה.
רבי שלום שפירא הוציא לאור הרבה ספרים, אבל הספר המרכזי שלו הוא – "המאור שבתורה", הכולל דברי תורה בעיון ובקיאות נפלאים.
רבי שלום היה תלמיד ישיבת מיר וקדם לכן למד תורה מפי רבי אלחנן וסרמן זצ"ל בברנוביץ', הוא גלה עם תלמידי ישיבת מיר לגלות שנחנאי בימי המלחמה העולמית, פלאות ונפלאות מה שהתרחש שם עם שלש מאות וחמשים הבחורים וראשי הישיבות שכמעט כלם נצלו, למדו והצליחו לקים את כל המצוות שם בשנחאי – מצות, אתרוג ולולב וכו'. שש שנים היו במרחקים. מוראדיג.
זכור לטוב רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל, ששלח להם מצות ליפן, וגם הזרים כספים בדרכים עקיפות בנסי נסים. רבי שלמה וולבה זצ"ל ששהה בשבדיה, היה אחד השושבינים להעברת הכסף ליפן דרך שבדיה, במסירות נפש.
התלמידים שם היו 'אחים לצרה' למדו תורה בשקידה ונקשרו זה לזה, וגם נדבקו ברבותיהם, כי היו שם בשנחאי ללא משפחות, ללא קשר למישהו, היפנים היו רשעים ארורים ששתפו פעלה עם הנאצים, והעתיד היה לוט בערפל.
כל בני הישיבה הסתופפו בצלו של איש אלוקים קדוש – המשגיח של הישיבה, רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהעריף עליהם טל תחיה, והחיה אותם גם ברגעים הקשים. חלפו ימי המלחמה. כאן, בארץ ישראל, לרבי שלום שפירא כבר היו ילדים, עד שברוך ה' הגיע לעת נשואיו של אחד הילדים והמצב היה דחוק מאד.
לרבי יחזקאל היה תלמיד בעל ממון שהתגורר באמריקה, שהיה מקרב אליו. רבי שלום נכנס בתם לב למשגיח ואמר: "כיון שפלוני מקורב למשגיח, ולי אין עם מה לחתן, אני מבקש מהמשגיח שישלח מכתב שיעזור לי במשהו".
המשגיח פנה אליו: "רבי שלום, הקב"ה יודע מה שאתה צריך".
לימים, כאשר ספר לנו רבי שלום את המעשה אמר: "אם המשגיח היה משגר את המכתב לאותו עשיר, הייתי יכול לחתן בת אחת. אבל בתשובה זו שהמשגיח אמר לי, יכלתי לחתן את כל הילדים שלי. בקב"ה יודע! במשפט הזה חתנתי את כל הילדים שלי.
(יחי ראובן – ויקרא)
פעם הלכתי לאסוף כסף עבור הישיבה, ובאתי גם לביתו, ואמרתי לו שיש לישיבה חובות גדולים בגלל המשכנתא
גאב"ד העדה החרדית מרן הגאון רבי יצחק טובי' ווייס שליט"א סיפר:
בסמיכות למקום מגורי התגורר יהודי בשם רבי שלמה שוואב ז"ל, שהיה עוסק במסחר בתמימות ובאמונה, והיה הרבה מה להתפעל ממנו ומהיראת שמים שלו. פרנסתו היתה בממכר ברזלים ישנים ( scrap metal בלע"ז) , ועד השעות המאוחרות של לפני הצהריים היה יושב בבית מסחרו כשהוא עטור בתפילין. פעם שאלתי אותו לפשר הנהגה זו, והשיב לי שבאם מלובשים בתפילין בעת המסחר "מאכען זיך די געשעפטען אינגאנצען אנדערש" (= עושים את המסחר באופן אחר לגמרי), כי אז אינם מסיחים דעת מהשי"ת גם כשעסוקים במשא ומתן.
עובדא ידענא שפעם בשהותו בבית החולים, שמעוהו בוכה בכי רב, וכל צוות הרופאים מיהרו להגיע בחששם שמצב בריאותו החמיר, אבל באמת היה באמצע ברכת 'אשר יצר' אשר אמר בהתעוררות רבה…
פעם הלכתי לאסוף כסף עבור הישיבה, ובאתי גם לביתו, ואמרתי לו שיש לישיבה חובות גדולים בגלל המשכנתא, וסיפר לי שפעם היה רב שרצה לקנות דירה. וחיפש אדם שיסכים לחתום לו ערבות על הלוואה, וביקש מ'בעל- הבית' אחד שיחתום עבורו, אך ההוא אמר לו שאינו אוחז מלחתום ערבויות, ויהי למחרת בא אותו 'בעל-הבית' ונתן לרב ההוא את כל הכסף שהיה נצרך לו. בשעת מעשה לא הבנתי מה הוא רוצה בסיפור הזה, אולם מאותו יום ואילך היה מגיע אל הישיבה כסף באופן קבוע בעילום שם, עד שבמשך הזמן נתוודע לי שה'בעל –הבית' ההוא שנתן את הכסף לאותו רב היה הוא בעצמו…
כשהיה זקן נסע על 'בייסיקעל' (=אופניים), ופעם כשראיתי אותו התלבטתי במחשבתי אם דבר זה לפי כבודו, אך הוא תפס את מחשבתי ואמר לי בלע"זthere is nothing wrong!
(= זהו שום דבר … אין בכך שום חסרון…).
(מהספר רבינו הגדול אמרו)