פרק שנים עשר : מגיד שיעור חדש נולד
האדמו"ר מפיאסצנה רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, כותב בספרו הנודע 'חובת התלמידים' (פ"ה) שליצר הרע ישנו כח גדול ומיוחד להכניס ללב האדם דחף ורצון ללמוד תורה בשטחיות בלבד, מבלי למצות את עומק הסוגיה והבנתה בעיון אמיתי.
קבל מאתנו עצה טובה שתסייע לך בעניין.
בעולם הישיבות ידוע משפט הזהב שטבע, כך מקובל, רבינו רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל: "חסרון בהסברה- הוא חסרון בהבנה".
כאשר אדם לומד סוגיא ומעמיק בה לבדו, לא תמיד הוא יוכל לחזור על הבנותיו ולסדרם במוחו בבהירות. הדרך הטובה ביותר להבין סוגיא, היא להסביר אותה לאחרים. כאשר אנו צריכים להסביר את מה שלמדנו לאחרים, ממילא זה מחייב אותנו להבין בעצמנו היטב את הנושא על בוריו..
בדיוק לשם כך העלו חז"ל על נס את מעלת הלימוד בחברותא. –'תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה', 'אין ת"ח משתבח אלא בחברו'.
"אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב "ברזל בברזל יחד", לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו – אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. (תענית ז)
"רבי חמא בר חנינא פתח ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו אין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה, כך אין ת"ח משתבח אלא בחברו" (ילקוט שמעוני פרשת ויצא).
מומלץ מאוד במידת האפשר, ללמוד, ולו ב'סדר' אחד או בשעות מסוימות 'בין הסדרים', עם בחור חלש יותר מאיתנו, ולאתגר את עצמנו בצורך להבין, כדי להסביר, כך תכיר טוב יותר את הסוגיה.
כידוע, למד מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לבדו, ללא חברותא, מלבד השעות בהם דיבר בלימוד עם מאות הפונים ומסר את שיעורו היומי המפורסם. ואמנם, הגרי"ש זצ"ל למד כאילו הוא מוסר שיעור. הוא הסביר את הדברים, לעצמו, בקול רם, צלול וברור, וכל מי ששמע את לימודו המתוק היה בטוח שהוא לומד עם חברותא.
גם אם אין לך את מי ללמד, ראה את עצמך בעיני רוחך, כמגיד שיעור היושב לפני התלמידים וצריך להסביר להם את הגמרא וכך לבאר את הדברים בצורה מסוכמת ומסודרת. אם יש משהו קטן שלא הבנת, לא תוכל לוותר לעצמך, כי הרי לא ניתן למסור שיעור על סוגיה שחלק מפרטיה אינם מובנים.
כשאתה מלמד ומסביר, ואתה מכין את עצמך להסביר את דף הגמרא לאחרים, אתה צולל למעמקי הסוגיא וכשהדברים יהיו ברורים ומונחים בכיסך, תרגיש שהגמרא היא חלק ממך, וככל שתשקיע יותר תרגיש את התחזקות רגשי האהבה לד' ותורתו.
ה'סדר' מסתיים בעוד 10 דקות. מה דעתך לסגור עכשיו את הגמרא. זוהי אינה הלצה, זוהי עצה טובה.
פרק שלושה עשר: הכל מסוכם בראש
ה'סדר' מסתיים בעוד 10 דקות. מה דעתך לסגור עכשיו את הגמרא. זוהי אינה הלצה, זוהי עצה טובה.
לא, לא התכוונו שתקצר את זמני ה'סדר' אדרבא, קבל עצת זהב, שבכך הדקות האלה יהפכו לדקות איכותיות ביותר.
סגור את הגמרא והתחל לסכם את מה שלמדת.
גם אתה בודאי כבר שמת לב, שלפעמים… לאחר סיום כמה שעות של לימוד בו השקעת ולמדת, אם מישהו יתעניין 'מה למדת'? התשובה תהיה מגומגמת..
הסיבה לכך פשוטה: במהלך כל הסדר אספת, ויגעת בדברי הגמרא והמפרשים, התייגעת להבינם, אך לא סדרת אותם. ולכן קשה מאוד אח"כ לבררם ולשמרם.
לכן עצתנו להתחיל לסכם מה למדת.
מעלת סיכום השקלא וטריא בעל פה, גדולה היא.
כשאתה מסכם את הסוגיה בעל פה, הדברים מסודרים בראשך, ואתה שולט בנבכי הסוגיא שלמדת.
בחן את עצמך: האם אתה מסוגל לחזור על הקושיה והתירוץ, ההוא אמינא, הדחיה והמסקנה, שיטות התנאים והאמוראים ומחלוקות רש"י ותוספות, כולל הנקודות המרכזיות ובתוספות. אם אתה זוכר גם את דברי הראשונים והאחרונים שלמדת בסוגיה- אשריך ומה טוב חלקך.
אם אתה מרגיש שעדיין הדברים עמומים, זה הזמן להתחיל הכל מההתחלה, שווה להשקיע ולסדר את הדברים בראש ולהוציאם בפיך, מסוכמים, נהירים וחדים.
כשהכל מסוכם בראשך, תוכל 'לפנות מקום' בראשך, לצורך המשך ליבון ובירור הדברים שעדיין טעונים בירור, וכשתרגיש בעצמך שהסוגיה ברורה לך תוכל להתקדם הלאה, ובוודאי תחוש סיפוק ואושר עילאי
חז"ל הגדירו את הענין באימרה חדה וקולעת, המוכרת לכולנו:
"ושננתם – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר – אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד' (קדושין ל)
בהוצאות רבות של דפוסי הגמרא הקלו עלינו את הדרך המאוד- ארוכה עד ארון הספרים הסמוך, ואת הדיפדוף בחומש, והעתיקו לנו במדור מיוחד של "תורה אור" מורחב, את הפסוקים המובאים בדף הגמרא…
פרק ארבעה עשר: אמר רחמנא, צורת לימוד דרשות ופסוקים
התורה שבכתב היא המעיין הנובע של התורה שבעל פה. דרשות חז"ל מפסוקי התורה מקיפים את כל סדרי הש"ס, ומטבע הדברים אנו נתקלים בדרשות אלו על כל צעד ושעל, כמעט בכל סוגיה, ריבויים, גזירה שווה, כלל ופרט, ועוד.
אל תתן לעצמך ללמוד גמרות אלו ללא תשומת לב.
כדי להבין היטב איך חז"ל למדו כל דבר מהפסוק – חייבים להכיר היטב את פסוקי התורה בסוגיא, שמהם נלמדים כל הדינים וההלכות.
בייחוד הדברים אמורים כאשר עוסקים אנו בלימוד ילפותות. ישנן סוגיות רבות שמלאות בלימודי הפסוקים, דיוקים ומחלוקות, ריבויים ומיעוטים שההלכה נדרשת מהם.
כדי לקבל בהירות בעניין, אל לנו להסתפק בקריאת המילה הנקודתית מהתורה, כמו "חמור" או "שלמה", "עליו" או "או", שהגמרא מביאה, אלא מומלץ מאוד לפתוח את החומש ולקרוא את הפסוק כולו, ועדיף- את פסוקי כל הנושא.
בלימוד בדרך זו כל הלימוד בדף זה יקבל אור אחר, ונקבל מושג רחב יותר במה מדובר וגם נבין את דיוקם של חז"ל בשקלא וטריא של הגמרא.
כשנעיין בפסוקי התורה, נבין את הנושא לאשורו וגם נבין את ההדגשים והכפילויות- לכאורה שבפסוק, פירוט היתר של פרטי הענין, שהביאו את חז"ל הקדושים לדרוש את דרשותיהם.
הנה דוגמה:
כשאנו לומדים בגמרא (ובתוס') שמהמילה 'עליו' נלמד שאדם, בור ואש פטורים מכופר, נפתח את החומש ונקרא את הפסוק: "אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו" (שמות כא, ל).
כעת נבין את משמעות העניין, נגלה את המילה הלכאורה- מיותרת, נתבונן גם מדוע נכתבה פעמיים המילה 'עליו' ונבין היטב את דרשות חז"ל בענין.
כך, למעשה, למדו חכמינו ז"ל עצמם. כאשר הגמרא טרם נכתבה והתורה שבעל פה עדיין לא הותרה להכתב בכתב, הם למדו את כל דיני ודיוקי ההלכה – מתוך מילות התורה הקדושות.
לימוד הנושא מתוך התורה שבכתב, תאיר את עינינו במיוחד, כשמדובר במחלוקות של 'ריבוי ומיעוט' למול 'כלל ופרט', גזירה שווה, סמוכין, היקש ועוד ועוד.
לימוד בצורה זו, תבהיר לנו טוב יותר את הסוגיה ויאפשר לנו להנות מאורה המיוחד של תורתנו הקדושה, תורה –שבכתב ותורה שבעל- פה, המשולבים יחדיו.
ניתן לפתוח, את החומש על פי ציוני ה"תורה אור" שבצידי עמוד הגמרא, ולראות את דברי חז"ל בוקעים מתוך המילים שחצב הקב"ה באש שחורה על גבי אש לבנה, ולהמשיך כך בכל הסוגיות מתוך שמחת תורה אמיתית.
בהוצאות רבות של דפוסי הגמרא הקלו עלינו את הדרך המאוד- ארוכה עד ארון הספרים הסמוך, ואת הדיפדוף בחומש, והעתיקו לנו במדור מיוחד של "תורה אור" מורחב, את הפסוקים המובאים בדף הגמרא… אך זכרו, אין תחליף לעיון בתורה עצמה, עם הפסוקים לפני ואחרי. שווה מאמץ קטן נוסף..
(מתוך החוברת 'גישמאק בלימוד' בהוצאת ארגון 'אחינו')