כך הם עמדו בושים ונכלמים, ניסו למצוא את השם שלהם מופיע איפשהו במפה של המקומות החדשים, וכשראו שהם לא שם, הם חזרו הביתה בדמעות של כאב ועלבון עמוק

אליעזר (לייזר) רוט

היה זה לפני למעלה משלושה עשורים. כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל, קרא לבתו הרבנית רוטבנרג תבלחט"א, אשת הגה"צ רבי נפתלי צבי רוטנברג שליט"א, אבדק"ק קאסן בית שמש, והורה לה להקים ארגון מיוחד שיסייע לחולים ולבני משפחותיהם.

כך החל לפעול ארגון 'ביקור חולים', כשהרבנית תליט"א, יחד עם עשרות מתנדבות מבנות הקהילה שנרתמו לעזרתה. הארגון לא התמקד בעזרה למשפחות הקהילה בלבד, ובתוך זמן קצר הפך כתובת לכל משפחה שהתמודדה.

בחלוף השנים הפכה הרבנית כתובת לכל לב נשבר ונדכה, לא פעם אירע שההיכרות בזמן מחלת ראש המשפחה התרחבה, וכך הפכה המשפחה להיות נסמכת על ארגון 'ביקור חולים', והאלמנות שהסתייעו רבות על ידה בתקופת המחלה של הבעל, המשיכו את הקשר ביתר שאת לאחר התאלמנותן.

ככל שעברו השנים, מצאה הרבנית את עצמה מוקפת בעוד ועוד אלמנות, כשהיא תומכת ומסייעת, שומעת ומחזקת, מנסה לעזור ככל יכולתה.

ביום מן הימים, הבינה הרבנית שארגון 'ביקור חולים' כבר פועל בצורה סדירה. היא העבירה את שרביט הניהול לאחת המתנדבות הוותיקות, ופנתה להקים את ארגון 'זה לזה'… ארגון ראשון מסוגו שהתמקד כל כולו בסיוע לאלמנות.

קשה להסביר את פעילותה הנרחבת של 'זה לזה' וצריך כמה שעות רק להבין את ההיקף אך ניתן לומר כי הרבנית רוטנברג הקדישה ומקדישה עד היום את כל חייה למטרה הנעלה הזאת. היא דאגה בתחילה רק לאלמנות, ולא היה בעולמה שום דבר אחר לבד מהדאגה להן.

"עד שאירע מקרה שבגינו החליטה הרבנית לפתוח גם מחלקה מיוחדת ליתומים, פרויקט 'בני מלכים', שפועל תחת 'זה לזה'.

"ומעשה שהיה כך היה… במוצאי שבת אחת קיבלה הרבנית טלפון נסער מאחת האלמנות שהיתה עימה בקשר. במשך דקות ארוכות התייפחה האלמנה אל תוך הפומית של הטלפון, ולא הצליחה לעצור. רק אחרי שהרבנית דובבה אותה והרעיפה עלייה טללי חיזוק ונחמה, התחילה האלמנה לספר את הסיפור…

"בעלה נפטר והותיר אחריו אלמנה, יתומים וגם… מקום בבית הכנסת. הילדים המשיכו לשבת באותו הספסל שבו הם ישבו עם אבא שלהם.

"אבל אחרי זמן מה החליטו הגבאים לשפץ את בית הכנסת, החליפו ספסלים ושינו את סדרי הישיבה. כל אחד מהמתפללים היה צריך לבוא ולשלם על המקום שלו מחדש, תלו מודעות מאירות עיניים וכל בני הקהילה אכן באו ותרמו כסף ובתמורה קיבלו מקום בבית הכנסת.

"היתומים האלו לא חשבו לרגע שהמודעות האלו נוגעות אליהם, ולאחר שבית הכנסת שופץ מחדש ונפתח לפעילות, הם הגיעו בליל שבת לבית הכנסת ונדהמו לגלות שאין להם מקום לשבת…

"כך הם עמדו בושים ונכלמים, ניסו למצוא את השם שלהם מופיע איפשהו במפה של המקומות החדשים, וכשראו שהם לא שם, הם חזרו הביתה בדמעות של כאב ועלבון עמוק. הם הרגישו את היתמות כשהיא חותכת בבשרם החי!

"האמא הבינה שמדובר בטעות, היא לא האשימה אף אחד, היא ידעה שהקהילה התייחסה יפה לילדים שלה ושאף אחד לא מנסה חלילה לגרש ילדים יתומים מבית הכנסת, אבל הכאב היה כבד מנשוא. היא בכתה ובכתה בלי סוף.

"השיחה הזאת זעזעה מאוד את הרבנית רוטנברג שבאותו ערב קיבלה החלטה נחושה להקים מחלקה מיוחדת ליתומים. שיהיה מי שידאג להם, מישהו שישמש עבורם כמו אבא במקום האבא שהיה…

"מאז פועל 'בני מלכים' ומציל יתומים רבים מכאב והרגשת בדידות. נותן להן אור ושמחה, והרבה הרבה פעילות בימות החופש וביומי דפגרא, מסייע להם להשתקם ולהתאושש אחרי האובדן הגדול, מעניק להם מעטפת שלמה של עזרה מקצועית, לימודית, חברתית ועוד".

**

"בסיס הפעילות של 'בני מלכים', הוא כפעילות לימודית", מסביר הרב הולס. "לוקחים את הילד ומסבירים לו: גם עתה, זה לא אומר שאתה לא צריך להיבחן בשבת על מה שלמדת בשבוע ולחזור על הלימוד, זה לא אומר שאתה לא צריך שמישהו מבוגר יעזור לך להתכונן למבחן שיתקיים ביום ראשון.

"לכל ילד יש חונך פרטי שלו. אברך שלומד איתו לפחות פעם אחת בשבוע, לפעמים גם יותר. החונך הוא כמו אבא שלו ברמה מסוימת. כשהוא לומד בחיידר, הוא יודע שבסוף השבוע הוא צריך להפגין את ידיעותיו בפני החונך, ואם הוא ידע טוב, החונך מאוד ישמח ואולי גם יקנה לו איזו מתנה יפה.

החונך יחזור איתו על הלימוד השבועי על המשנה או על הגמרא, יכוון אותו ויסביר לו, ויטעין אותו בכוחות מיוחדים לקראת השבוע החדש. "כשיש בעיות בכיתה ומישהו צריך לדבר עם המלמד, החונך עושה את זה בשמו של הילד. הוא דואג לאינטרס של הילד כמו אבא שדואג לבנו. החונכים במקרים רבים באים גם לאסיפת הורים, הם מחמיאים לילד אחרי ששמעו עליו דברים טובים, מפגינים שביעות רצון כשהוא מתפלל כמו שצריך, מכוונים אותו בחיים. זה מאוד חשוב לילד שתהיה לו דמות של מבוגר אחראי שעוקב אחריו, נהנה לראות אותו גדל ומתפתח ודואג לאינטרס שלו במקרה הצורך.

"כמובן שיש הרבה מאוד רבדים של נתינה, לפעמים החונכים לוקחים את הילד לטיול יחד עם המשפחה שלהם, לפעמים הם מזמינים אותו לעשות אצלם שבת, הם יכינו אותם איך להניח תפילין ויעזרו לו להתכונן עם דרשת בר המצוה ועוד ועוד.

"המפגש הרשמי הוא פעם בשבוע, בחורף זה במוצאי שבתות ובקיץ בימי שישי. אוספים את כל הילדים מכל רחבי העיר, בכל עיר ועיר, לבית כנסת אחת, ובו הם לומדים כל אחד עם החונך שלו. יש מבצעים, פרסים יקרי ערך, פעילויות, טיולים, הרבה מאוד פעילות, כי אנחנו רוצים שהם יבואו בשמחה ולא מתוך כפייה כי אמא שלהם הכריחה אותם לעשות זאת".

הרב הולס מספר: היה לנו חניך אחד שהתמודד עם קשיים לא פשוטים, קשיי למידה וקשיים חברתיים, והגיע למצב שבחיידר שלו כבר התגבשה הדעה שהגיע הזמן לשלח אותו לבלי שוב.

"בתחילת בין הזמנים הבחין אחד משכניו של הילד שהוא מסתובב עם חברה לא הכי איכותית בלשון המעטה, והשכן ידע שהוא קשור לפעילות של 'בני מלכים', פנה אלינו ואנחנו הזעקנו את החונך של הילד שגר בעיר אחרת בכלל. הוא מיהר להגיע עם הרכב, בדרך ביקש מהאמא שתכין לילד תיק עם בגדים וכל מה שצריך, וכך אסף את הילד מהרחוב ולקח אותו אליו הביתה לכל שלושת השבועות של בין הזמנים.

"כששמע שהחיידר החליט לסלק את הילד הוא פנה למנהל של החיידר ואמר לו: "אם אתה מסלק את הילד, קח בחשבון שאתה אחראי לגורלו. אני עכשיו מחזיק אותו אצלי בבית כבר שלושה שבועות כדי שלא יהיה ברחוב, ואתה בלי להסס זורק אותו הישר אל הרחוב? התוצאה ידועה מראש, שלא תגיד שלא אמרו לך…".

"מנהל החיידר שמע והדברים נחרטו בלבו. הוא אמר שאם יש יהודי שככה מוסר את הנפש ומכניס את הילד אליו הביתה למשך שלושה שבועות רק כדי שלא יסתובב ברחוב, החיידר לא יכול לזרוק אותו. ביחד הם השקיעו בכוחות משותפים בילד, וב"ה הוא גדל לתפארה, והיום הוא תלמיד באחת הישיבות הטובות בארץ בלי עין הרע".

**

"המקרה הזה הוא אולי מקרה קיצוני וחריג", אומר הרב הולס, "אבל הרעיון וההכרה בכך ש'בני מלכים' פשוט מציל נפשות, זה משהו שאנחנו יודעים ופוגשים בעשרות הזדמנויות אחרות.

"יש באמת תופעה מאוד מעניינת… אנחנו הרי פותחים את שערי הארגון לכל אחד. מי שרוצה להתנדב וללמוד עם ילדים, מתקבל בברכה, ובתנאי שמדובר באדם איכותי וירא שמים שיש לו שיג ושיח עם ילדים ומסוגל לנהל איתם קשר בריא.

"מעניין מאוד שבפועל רוב רובם של החונכים אצלנו הם אנשי חינוך! מלמדים, מנהלים חינוכיים, מפקחים, משגיחים… זה הציבור שמתנדב אצלנו. ויש גם לא מעט יתומים, ילדים שהתייתמו בגיל צעיר ולמדו אצלנו ב'בני מלכים' עם חונכים של הארגון, ולאחר שהתבגרו והתחתנו הם ביקשו להפוך בעצמם לחונכים של ילדים יתומים אחרים…

"למה באמת? כי הם, גם אנשי החינוך וגם היתומים עצמם, הם יודעים עד כמה הפעילות הזאת חשובה וחיונית. אחד החונכים אצלנו מנהל כיום את התחום של הטיפול בילדים בעלי קשיי התנהגות קשים. הוא עצמו היה יתום צעיר עם בעיות התנהגות קשות, והיה לו חונך ב'בני מלכים' שהאמין בו והשקיע בו והציל את חייו. הוא מרגיש חובה להחזיר ולהציל יתומים אחרים שנמצאים באותו מצב סיכון שהוא היה נתון בו כשהיה ילד.

"הם רואים כמה זה חשוב, הם רואים בעצמם במו עיניהם איך הארגון עוזר ומסייע, כמה התרומה שלו לנפש הילדים היא עצומה, ולכן דווקא הם המתנדבים שלנו.

"אני יכול לומר דבר נוסף: יש משפחות שלא מקבלות בתחילה בצורה יפה את ההצעה הזאת להצמיד חונך לילד. מה? האם זה אומר שהוא ילד מסכן שצריך חינוך מיוחד?

"כמובן שאנחנו לא יכולים להכריח אף אחד וגם לא מעוניינים, אבל בדרך כלל המשפחות האלו מגיעות בהמשך ומבקשות לקבל חונכים, כי הן מבינות באיחור שילד שסובל מיתמות, חייב לקבל עזרה יותר רצינית, הוא חייב שיהיה לו איזו דמות של מבוגר אחראי שדואג לו, ורק לו.

"מה שקורה בחלק מהמקרים הללו שאצל חלק מהילדים זה כבר מאוחר מדי, ואז אפשר לראות את ההבדלים העצומים בין ילדים שקיבלו עזרה וסיוע מחונך בילדותם, ובין ילדים שלא קיבלו את העזרה הזאת. זה הבדל שמים וארץ!

"כי אנחנו בעצם נותנים לילד לא רק חונך, אלא מעטפת שלמה של עזרה וסיוע נפשי.

"הכי חשוב מהכל", מסכם הרב הולס, "זה להדגיש ולהבהיר שכל הפעילות שלנו נעשית תחת פיקוח צמוד ובהכוונה ועידוד נמרץ של מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות שעוקבים אחרי הפעילות ומברכים בכל פה על התרומה האדירה שהיא מעניקה לילדים היקרים הללו".