הרב ישראל ליוש
"תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כ"ג, י')
שני המשאלות הללו של בלעם – אומר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל – מלמדות אותנו על נפשו השפלה, העצלה מעמל ונגררת אחר תאוותיה. שהרי הוא לא ביקש לחיות חיי ישרים כעם ישראל, אלא רצונו הוא דווקא למות כמותם. והסיבה לכך היא, כי לחיות חיי ישרים, זה מחייב ישרות, הגינות, התגברות על תאוות ורצונות, והליכה תמידית בדרך שמובילה אל מות ישרים – חיי נצח. אך תאוותן כבלעם מבקש לעשות קיצורי דרך, הוא חפץ לזכות אחרי מותו בעילוי נשמה, לה זוכים עם ישראל שפועלים למענה כל חייהם.
גם בקשתו השניה 'ותהי אחריתי כמוהו' עפ"י פירוש הספורנו, נובעת מהרצון של בלעם להשיג רווחים בדרך קצרה, ללא כל עמל ויגיעה. צאצאיו של אדם – אומר הספורנו – נקראים 'אחריתו', בלעם רוצה שהבנים שלו יהיו טובים ומוצלחים כמו הבנים של עם ישראל, אך אינו מוכן להקריב עבור זה משהו מעצמו. הוא מבקש להישאר כמו שהוא, לחיות חיי הפקר והוללות, ושזה לא ישפיע על ילדיו, אלא הם יצמחו מאליהם כבניהם של עם ישראל.
לעומת זאת עם ישראל האמון על הפסוק 'אדם לעמל יולד', יודע ומבין שאת ההישגים הללו ניתן להשיג רק מתוך עמל ויגיעה והתגברות מתמדת על היצרים. 'מות ישרים' הוא אינו מוצר הנרכש בקלות ובזול, רק מי שיחיה 'חיי ישרים' יזכה למות 'מות ישרים'. גם צאצאים שהולכים בדרך הישר, נקנים רק ע"י דוגמא אישית שמקרינה מהאב אל הבן.
***
סיפורים אין ספור ישנם על צדיקי הדורות שחיו כל רגע את ה'דין וחשבון' שיהיה עליהם לתת אחרי מותם, נלקט כאן אחדים מיני רבים.
הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא סיפר כי בעת לימודיו בישיבתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעיר הלוסק, למד איתו בישיבה בנו של הסבא מסלבודקא, הגאון רבי אליעזר יהודה, לימים ראש ישיבת מיר.
בכל חודש היה רבי אליעזר יהודה מקבל מכתב מאביו ה'סבא', ובכל מכתב היה הסבא כותב לו: 'כשמתעורר אצלך ספק כיצד לנהוג באיזה ענין, תחשוב איך היית נוהג לו היית יודע שזהו יומך האחרון….'.
'מי שמקבל כל יום מכתב כזה מאביו' – סיים רבי אייזיק – 'אין פלא שהוא צמח לגאון בישראל….'.
***
שאלו פעם את אבי תנועת המוסר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: 'הכיצד אנשים העוסקים בקבורת מתים אינם צדיקים גמורים ויראים שלמים, הרי בכל יום הם מקיימים בעצמם את מאמר חז"ל: 'יזכיר לו יום המיתה'?!'
תמה כנגדם ר' ישראל: 'ומדוע אינכם שואלים על הסוסים המוליכים את ארונות המתים לבית הקברות? אלא זאת אתם מבינים כי לסוסים לא תועיל ראיית המוות כדי לחזור בתשובה, אם כן, גם בני אדם עליהם להיות ברי דעת, כדי שיתנו אל ליבם את ראיית יום המיתה, ושוב לא יחטאו'.
וראויים הדברים למי שאמרם, כי על רבי ישראל סלנטר מסופר שפעם בהיותו בארץ ניכר כשגייס כספים עבור ישיבתו, הרגיש כי שעתו קרבה, ופנה לתלמידו ששהה עמו, והדריך אותו ברוגע וביישוב הדעת כיצד לנהוג בו בשעת הפטירה. 'את ידיי תניח כך, ואת רגליי תיישר… עצום את עיניי… אחר כך תדליק נר לעילוי נשמתי…', ועוד הוראות שונות.
התלמיד לא היה כה שליו, והוא החל רועד מפחד לשמע תיאוריו החיים של רבי ישראל משעת פטירתו. רבי ישראל הבחין בחרדתו של תלמידו ואמר לו: 'מדוע אנשים פוחדים מרגע המות, ואינם פוחדים מהרגע שאחר המות… רגע המות הוא רגע אחד, ואילו ברגע לאחריו, עליהם לתת דין וחשבון על כל חייהם…'.
***
מסיבת יום ההולדת של החכם רבי יצחק אלפייה זצ"ל היתה נחגגת – עפ"י בקשתו – בצורה מקורית ביותר. בכל שנה הוא היה מבקש מידידיו שיערכו לו מאין מסע הלוויה, היו נושאים אותו על אלונקה, ואומרים 'יושב בסתר עליון', עד שהיו מגיעים לחלקת הקבר שקנה עבורו, שם היה דורש החכם דברי כיבושין והתעוררות על יום המיתה ועל הדין וחשבון שיערכו לו שם…