אליעזר (לייזר) רוט
מרן הרב דסלר זצ"ל מדבר בספרו 'מכתב מאליהו', על מי שעומד בימים הנוראים תחת אימת הדין, ונכנס לאווירה של יום הדין וכל כולו רצינות תהומית והכנה נפשית לקראת הדין הגדול והנורא, ובתוך כל אלו חולפת בלבו מחשבה שבה הוא מצפה ומחכה שיעבור כבר יום הכיפורים, כדי שיוכל לחזור לשגרה.
אדם כזה, כותב הרב דסלר, הרי הוא כאותם גויים שמבעטים בסוכה מחמת החום, כפי שכתוב שיהיה לעתיד לבוא, שיבואו אומות העולם ויבקשו מצוה.
כי הימים הנוראים הם ימים נפלאים של התקרבות האדם לבוראו, ואל לו לאדם לחכות שיעברו כבר חלילה וחלילה.
היטיבו עורכי הספר 'מכתב מאליהו' והעניקו לאמירה הזאת, המובאת שם בקיצור נמרץ, את הכותרת 'בעיטה בלב'…
והנה הימים ימי תשעת הימים, וכדי שלא נהיה כסוס כפרד אין הבין, ונעבור אותם בצפייה גמורה ומוחלטת שיעברו ויחלפו כבר, כדי שנוכל לחזור ולהתקלח במים חמים עם סבון, לאכול בשר ולשתות יין, כדאי שנתבונן מעט בעניינים.
כמובן שימי בין המצרים וימי האבל על החורבן הם לא התכלית הנרצה, ואנחנו מאוד מקווים שבקרוב יזרח עלינו אורו של משיח ונזכה לגאולה השלמה ולא נצטרך עוד להתאבל על החורבן.
אבל כל עוד לא זכינו לבניין בית המקדש, אנחנו לא צריכים למאוס באבל עצמו, ולמרות שהדבר קשה ומעיק, אנחנו צריכים לזכור שזה בעצם רק ביטוי חיצוני למה שאמור היה להיות הרגשת הלב הפנימית, של צער עמוק על כך שנלקח מאתנו בית המקדש ואין לנו לא מזבח ולא קרבנות, לא תמידים ולא מוספים, ואין לנו כהן אשר כמלאך מיכאל משרת.
אבל חשוב לזכור שגם בזמן אבילות אין זה אומר שצריך לאבד את השמחה חלילה וחלילה, וכבר הובא בספרים הקדושים שאמרו פשט במאמר חז"ל 'משנכנס אב ממעטין בשמחה', שבחודש אב השמחה של האדם גורמת למיעוט של כוחות הרע, ולכן חשוב לשמוח, אבל אל ימלא אדם פיו שחוק ועל השמחה להיות מאופקת והיא אינה סותרת בכהוא זה את האבל והצער על החורבן כמו שאמר החכם שהפרוש אבלו בלבו וצהלתו על פניו.