פרק נוסף מהחוברת המיוחדת שמספקים לנו הצצה מבעד לחרכי קירותיו של בית היין הגדול מכולם הלא הוא הישיבה,
אותם נערים נפלאים העוזבים את כל הבלי העולם הזה מאחורי גוום ומשקיעים את מוחם ליבם ונפשם בתורה ובעבודת ה' טהורה, פרקים אלו נכתבו במקורם כחיבור המספק הדרכה בדרך העולה בית ה' לנער העומד בפתח בית היין – הישיבה, ומקיף את כל הנקודות בהם הוא יתקל במהלך הדרך,
אך חיבור זה יכול לשמש ככלי עזר להרבה אחרים החפצים לעמוד על סודם של הדברים ועל פנימיות העניינים בין כתלי בית היין.
עידו התעורר לבוקר חדש ומרענן, לילה ארוך ומרתק עבר עליו, וכשקם הוא החליט שהוא הולך על זה בכל הכח, הוא החליט שהוא נכנס לעניין של הלימוד לפחות בימים שנותרו לו כמו שצריך ועם כל החושים, רק כדי שיוכל לקבל את המימד הנכון ולהרגיש את הצדדים בלבטיו הגדולים לגבי ההמשך בצורה שווה ונכונה,
עידו נכנס אל בית המדרש וסקר אותו בדקדקנות בנסיון למצוא את חיים ולהמשיך את הלימוד מאתמול, אך ללא הצלחה, חיים לא היה בבית המדרש, הוא החליט להמתין מספר דקות ואם לא ימצא אותו הוא ישאל עליו וינסה לאתר אותו ברחבי הישיבה,
לאחר מספר דקות הוא ניגש לאחד הבחורים ושאל אותו על חיים, היכן הוא והאם ניתן לאתרו כעת, הבחור בירר וענה לו לאחר מספר דקות שחיים לא יגיע היום לישיבה, וכשראה הבחור שעידו נבוך הוא שאל אותו האם אפשר לעזור לו, עידו גמגם במבוכה, הוא עדיין לא ידע מה הוא רוצה מעצמו ואיך הוא מתקדם עם התכניות שלו, הוא תכנן להתייעץ על כך עם חיים, ועכשיו חיים לא נמצא,
הבחור שקלט את המבוכה הפנה את עידו לאחד האברכים, הוא יעזור לך אמר לו,
עידו היסס, אך לאחר כמה דקות הוא החליט שאין לו מה להפסיד והוא ניגש לאברך שהזדהה בשם משה, משה התגלה כנעים שיחה ושאל את עידו בנועם איך ובמה אפשר לעזור לו, עידו החל לגולל את קורות הימים האחרונים, הוא סיפר על ההחלטה מהיום בבוקר, ההחלטה לנצל את הימים הנותרים ולהיכנס לענייני הלימוד ברצינות ועל התקלה הבלתי צפויה שבאה מיד אחרי קבלת ההחלטה עם חיים שהחליט בלי לדעת על ההתפתחויות להעלם בלי להודיע,
משה הורה לעידו לשבת לידו, אתה יודע, ככה זה בחיים, אנחנו שמאמינים בהשגחה פרטית שהשם יתברך משגיח על כל אחד ונותן לכל אדם ברחבי הגלובוס ללכת בדרך ייחודית משלו, נותן לכל אחד גם את הניסיונות והקשיים משלו, מה שקרה לך הבוקר, עוד לפני שאנחנו ניגשים לפתור את הבעיה, נותן לך מימד של הסתכלות על החיים כולם, כל אחד כשהוא בא לעשות דבר טוב, משהו מועיל, לא רק בנושאים רוחניים, גם סתם ככה בענייני העולם, נתקל בקשיים, לא הכל הולך חלק, ויש לזה גם סיבה, והיא פשוטה מאד, כל דבר שאדם עושה הוא בהשגחה מלמעלה, ואף אחד לא יכול לעשות שום דבר בלי לקבל רשות משמים על כל פעולה שהיא אפילו הפשוטה ביותר, כך אנחנו מאמינים, והאלוקים גילה לנו על ידי חכמינו זיכרונם לברכה שהוא רוצה את המאמץ, את הפעולה ולא בהכרח את התוצאה, כלומר, כאשר בנאדם רוצה לעשות משהו טוב, להועיל לעצמו או לאחרים, מה שנדרש ממנו זה המאמץ והרצון, החתירה אל הטוב, התוצאה היא תלויה רק ברצון הבורא, היא לא קשורה בכלל למה שהאדם עושה, אם האלוקים יחליט זה יצליח ואם לא זה לא ילך, לא משנה מה האדם עשה, ולכן, כיון שהעיקר הוא המעשה והדרך ולא התוצאה, יש לבורא אינטרס במאמץ ובגילוי הכוונה של האדם, ולכן הוא לפעמים מערים קשיים על האדם בדרך אל הטוב, הוא רוצה לבחון את הנכונות של האדם להשקיע ולתת את עצמו, הקשיים הם חלק מהעניין, ואם אתה מספר שהבוקר החלטת להתחיל וללמוד ברצינות, לבדוק את העניין ולהתחיל לעבוד ומיד נתקלת בקשיים סימן שאתה בדרך הנכונה, אתה על הגל, סימן שהאלוקים רוצה את הדרך הזו, זו ההחלטה הנכונה בעיניו ואתה עושה את הדבר הנכון, קח את זה ככלל לחיים, אם אתה עושה משהו טוב ואתה נתקל בקשיים זה לא אמור להרפות אצלך את ההליכה בדרך, זה אמור רק לחזק אותך,
עכשיו בוא נבדוק מה אפשר לעשות, אתה רוצה ללמוד עם מישהו?
בוודאי, ענה עידו, הרי כך החלטתי הבוקר, תן לי מישהו שיעזור לי, אני רוצה ללמוד ואולי גם להכנס לשיעור אם אני ארגיש שאני מוכן מספיק,
משה סקר את בית המדרש ארוכות בנסיון למצוא מישהו מתאים ולבסוף סימן לעידו ללכת אחריו והוביל אותו בין שורות הלומדים לכיוונו של בחור בעל פנים עדינות שהיה שקוע כל כולו בגמרא הגדולה שהיתה מונחת לפניו,
אתה לבד היום? שאל משה, הבחור הרים את ראשו מהגמרא והנהן קלות, תהיה מוכן ללמוד עם עידו? בחור חדש כאן בישיבה?
לא חדש, בנסיון, תיקן עידו בחיוך,
כן, בוודאי, אני אשמח מאד לחברותא עכשיו כי החברותא הקבועה שלי לא יגיע בימים הקרובים וכבר חששתי שאני יצטרך ללמוד לבד,
הוא סימן לעידו להתיישב והזדהה בחיוך, אני אלירן, אתה עידו אני מבין, רוצה ללמוד?
כן, עידו התיישב ואלירן הסיט לכיוונו גמרא ופתח אותה בדף הנלמד,
הם צללו ללימוד עמוק ומענג ותוך דקות ספורות לא היה ניכר ההבדל בין הנער שאך לפני ימים ספורים הגיע לישיבה לחברו הוותיק, הם התווכחו והסכימו, עיינו והתקדמו, ועידו הרגיש איך הוא מתמזג בהוויה שעוטפת אותו מכל כיוון,
לאחר שעה ארוכה אלירן סיכם את הלימוד במשפטים קצרים ואמר לעידו עד כאן לעכשיו, עד כאן אמורים להגיע היום בשיעור, יש לנו עוד כמה דקות עד השיעור רוצה לצאת לקפה או לנוח קצת?
עידו הנהן והם יצאו יחד לחדר הקפה שליד בית המדרש, בדרך פנה עידו לאלירן, אפשר לשאול משהו?
בוודאי, אלירן שהיה עדיין תחת השפעת הסוגיא והלימוד המשותף היה במצב רוח מרומם למדי, תגיד, שאל עידו, כמה זמן אתה בישיבה כאן?
אלירן חייך, כמעט שנה כבר ברוך ה', והמשיך מיד, תראה, אני לא יודע מה הסיפור שלך ומאיזה רקע אתה מגיע, שמעתי שאמרת לפני שלמדנו למשה שאתה כאן רק לנסיון, אני לא מתערב לך ולא רוצה לחפור לך, אבל שתדע, גם אני מגיע מאותו רקע שמסתבר שאתה מגיע ממנו, אני גם הייתי לפני קצת פחות משנה נראה כמוך ומבולבל כמוך, אני אומר לך בהתחייבות, אין שום דבר אחר שיכול להידמות לחיים האלו שאני חי היום, שום דבר לא יכול לתת כל כך הרבה סיפוק ומשמעות לחיים כמו הלימוד בישיבה ולא רק הלימוד עצמו אלא כל החיים כאן על כל החלקים שהם כוללים, אני לא יודע לכמה זמן אתה פה לנסיון, אבל אי אפשר להרגיש באמת את מה שהישיבה נותנת לך בכמה ימים ספורים, אם אתה רציני קח לך פסק זמן משמעותי יותר מכמה ימים ותבדוק לעומק, שבועיים שלוש לא פחות, רק ככה תוכל לדעת ולהרגיש באמת מה זה ישיבה,
עידו חייך בתגובה, עוד לא שאלתי כלום ואתה כבר יורה עלי את כל התחמושת… זה באמת מה שרציתי לשאול אותך, אני לא יודע עדיין כמה זמן אני יוכל להיות כאן אבל בינתיים אני כאן ורוצה להשקיע, איך אני יכול להשיג חברותא טובה, מה אני צריך לעשות עם זה? למי לפנות ואיך להתחיל בכלל? האמת זה קצת מפחיד אותי להתחיל ככה אבל אני חושב שאין לי ברירה, אני פשוט צריך לקפוץ למים ולהתחיל לשחות, לחתור חזק.
אלירן הסתובב לכיוונו של עידו, עכשיו אתה יורה עלי את כל התחמושת, הא?
תשמע, בוא נכנס לשיעור ואחר כך אני ינסה לעזור לך,
אלירן ועידו נכנסו לשיעור במהלכו ניסה עידו להחזיק ראש ולעקב אחרי המהלך ההולך ומתפתל של הרב מוסר השיעור בין נבכי הסוגיא הנלמדת,
בסוף השיעור ניגש אלירן לעידו ומצא אותו כשראשו בין שני ידיו והוא מהורהר,
נו, איך היה השיעור? שאל בהתעניינות, עידו לא ענה ורק עשה תנועה לא מחייבת עם הידיים, הוא היה שקט וניסה לרכז את המחשבות הרבות שרצו במוחו כמו על כביש מהיר,
תגיד, הוא פנה בפתאומיות לאלירן, מה הקטע הזה עם רש"י?
מז'תומרת? התפלא אלירן, מה הבעיה שלך עם רש"י?
עידו התנער והישיר מבט לאלירן, לא הבנתי את הקטע הזה, כל השיעור כמעט היה על פחות משורה אחת ברש"י הרב וכל התלמידים דנו שעה ורבע על ארבע מילים ברש"י מה הוא התכוון ומה הביא אותו לכתוב כך ולא אחרת למה במילים האלו והאם חסר כאן אות או לא, תגיד, לא נראה לכם שהגזמתם? מה זה כל כך משנה מה הוא אמר ואיך, הוא בא לפרש את הגמרא, נכון? אז הוא פירש, הכל מובן, עכשיו מה הלחץ, רש"י אמר ככה או אחרת, העיקר שאנחנו מבינים את הגמרא, לא?
אלירן לא חייך והתייחס ברצינות גמורה לשאלה של חברו הטרי, בוא איתי, אמר אחרי רגע של מחשבה, בוא ננסה לתפוס את הרב עוד לפני שהוא נכנס לחדר וננסה לשאול אותו הוא בוודאי יענה לך בצורה יותר מפורטת וטובה ממני,
הרב שמע במאור פנים את השאלה, והזמין אותם להכנס לחדר ולשבת ליד שולחן, לשאלה חשובה כזו צריך ריכוז, אמר, זה לא לשיחת מסדרון קצרה, ואלירן בוא גם אתה, אם כבר שמעת את השאלה כדאי שתשמע גם את התשובה בצורה מסודרת,
הם התיישבו והרב פתח בהסבר, עידו, לו יצוייר שאני עכשיו נותן לך דף ועט ומבקש ממך לכתוב איזה ברכה לחבר שיש לו יום הולדת, כמה זמן היה לוקח לך לכתוב דבר כזה?
חמש דקות אולי, ענה עידו מיד,
יפה, הרב המשיך, ואם הייתי מבקש ממך לכתוב איזה מסר לקבוצת אנשים שאני רוצה לחזק אותם נניח, תכתוב להם איזה חיזוק או מסר יפה שאני יוכל להעביר להם בשימך, כמה זמן זה יקח לך?
זה אולי יותר, ענה עידו, זה כבר משהו יותר רציני קצת, צריך להשקיע מחשבה מה לכתוב ואיך,
בוא נמשיך, אם הייתי מבקש ממך לכתוב עכשיו מכתב לילדים שיהיו לך בעזרת ה'? שיפתחו אותו בחתונה שלהם, איזה מכתב מרגש שידריך אותם לחיים,
טוב, זה יקח לי כמה ימים, עידו לא הבין להיכן הרב חותר, זה משהו באמת רציני, אני צריך לחשוב טוב טוב, ולסגנן את זה כמו שצריך, זה לא בשלוף, אבל הרב, מה זה קשור?
כבר, ענה הרב, וצוואה שהילדים שלך יפתחו אותה אחרי אריכות ימיך ושנותיך?
או, עידו התמתח כשאלירן צופה בו וניצוץ של הבנה עומד בעיניו, זה כבר באמת משהו שגדול עלי כרגע הייתי צריך להתייעץ עם מישהו, זה רציני יותר, צריך לחשוב על כל מילה ולראות מה לכתוב ומה להשמיט אני לא חושב שאני יכול לעשות את זה לבד,
הרב לקח נשימה ארוכה והישיר מבט לעידו, אז תבין, אמר, רש"י ושאר רבותינו מפרשי התלמוד, ועוד לפניהם, התנאים והאמוראים, כשהם כתבו את החיבורים שלהם הם ידעו קודם כל שהם עוסקים בתורת אלוקים חיים, בתכלית הבריאה, אין אופציה לעשות טעויות עם דבר כזה, כל מילה שקולה ומדודה כדי שלא תהיה אפשרות לשום טעות, ובפרט כשהם ידעו שהם כותבים את זה לדורות רבים, ואלפי שנים אחרי שהם כותבים את זה עוד ילמדו את המילים האלו וינסו ממרחק השנים להבין מה ואיך הם התכוונו לכתוב,
עכשיו אתה מבין? זה הרבה יותר מלכתוב צוואה, אנחנו ניגשים למילים של רבותינו בחרדת קודש ומדקדקים בכל מילה כי אנחנו יודעים באיזה חרדת קודש הם ניגשו לכל מילה שהם כתבו, ואנחנו יודעים שאין מילה ואפילו אות מיומרת בדבריהם הקדושים.