בפרשותינו מסופר אודות קורות חייהן של רחל ולאה. ידועים דברי חז"ל שלאה בכתה רבות על שבגורלה נפל להינשא לעשו, שכך אמרו הבריות "שני בנים לרבקה, שתי בנות ללבן. הגדולה (לאה) לגדול (עשו), הקטנה(רחל) לקטן (ליעקב)". בזמן שעבד יעקב שבע שנים עבור רחל, בכתה לאה על מר גורלה. אך לא ידעה שרצונו של הבורא יתברך, שהיא תישאר לחיות שבע שנים נוספות עם יעקב אבינו, לאחר שתיפטר רחל מן העולם. לכן בשבע השנים הראשונות בטוחה הייתה שהפסידה חתן כמו יעקב, ולבסוף זכתה אף להיקבר עמו.
הרה"צ אלימלך בידרמן שליט"א, סיפר באחד משיעוריו סיפור ששמע מבעלי המעשה:
שני בחורים מישיבה חסידית בבני ברק החליטו לנסוע באחת משבתות החורף לצפת. רצה הקב"ה מסובב הסיבות והם נתקעו בדרכם בעיכובים שונים ומשונים עד ששעה לפני השבת מצאו השניים עצמם למרגלות העיר טבריה, כשהם מבינים שהסיכוי להגיע לצפת כרוך בחילול שבת, ולכן עליהם להתכונן לשבות בטבריה.
החל מן העיכוב הראשון חשו השניים שייתכן ותכניתם תשתבש, והתלוננו בינם לבין עצמם על העיכובים הלא צפויים ועגמת הנפש. מיותר לציין שעגמת הנפש הגיעה לשיאה בעת שעמדו על שפת הכינרת כשאין להם שמץ מושג היכן יעשו את השבת. בלית ברירה ניסו לחפש אדם שומר תורה ומצוות שייאות לארחם לשבת מהרגע להרגע. חסיד שחזר מן המקווה עם בגדי השבת לגופו והשטריימל על ראשו, פגשם כשהם אובדי עצות, דחף לידם מטבעות מספר שירוצו למקווה לכבוד שבת, לקח מהם את חפצי המוקצה והזמינם לביתו.
טרופי נשימה הגיעו השניים עם מארחם לתפילת מנחה וקבלת שבת, כשאין להם דקה בכדי לדבר עם מארחם. בליל שבת כשישבו עמו ועם זוגתו לשולחן השבת, סיפר להם היהודי את גודל ההשגחה הפרטית שלהם: "אני ורעייתי שהינו בחו"ל בהשתטחות על קברי צדיקים. טיסתנו חזרה לארץ התעכבה בימים מספר וידענו שננחת ביום חמישי לפנות ערב. קרובי משפחה לקחו את הילדים לביתם לשבת, וכך יש לי מקום עבורכם. "אך בכך לא תם הסיפור. אילו היינו אני וזוגתי מכינים את צרכי השבת, לא היינו מכינים מראש אוכל לשני סועדים נוספים, כי אם עבור שנינו בלבד. אלא ששכנים שידעו על העיכוב שלנו, ולא ידעו שהילדים אינם בביתנו, הכינו את מאכלי השבת בשפע עבור משפחה שלמה. כעת יש אוכל גם עבורכם".
בצאת השבת שח אחד הבחורים לחברו: "אנחנו בכינו על כך שלא תהיה לנו שבת כהלכתה, והנה הקב"ה דאג לנו מראש בהשגחה מופלאה לעונג שבת אמתי".
ולמה באמת הם נתקעו בדרך? קראו על נסתרות דרכיו של השי"ת: שבועיים לאחר אותה שבת, התארס אחד הבחורים עם בתו של המארח!…
(ליקוטי שמואל)