בקונטרס 'נסיך מלכות התורה' משרטט הרב משה ישר קוים לדמותו של ראש ישיבת לומז'א הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל. בין השאר מסופר שם מעשה נפלא אודות בתו של הגרי"מ זצ"ל ממנו נוכל ללמוד על ערכם הגדול של מעשים קטנים.
וכך היה המעשה:
כאשר נשתהה רבינו בלונדון קיבל מכתב מבתו הכלה פרידא חיה. כשכילה לקרוא את תוכן המכתב, התעלף. לאחר שהשיבו את נפשו נודע שמכתב זה הכיל תשובה למכתב ששלח לה ימים אחדים קודם לכן. במכתבו הבטיח האב לבתו שכאשר יגיע לארצות הברית ישתדל ללוות שם סך של חמש מאות דולר ממקורביו, ואת הסכום הזה ישגר לה כדי שתוכל להינשא להגאון ר' אייזיק ארוסה, ולא תאלץ לדחות את זמן החתונה.
אולם במכתבה מספרת הכלה על אחת מחברותיה הנמצאת במצוקה גדולה. גם היא, כמותה, באה לאחרונה בברית האירוסין, אלא שכפי הנראה תיאלץ לבטל את השידוך. העילה לכך היא שאת סך חמש מאות הדולרים שהקציב אביה לנדונייתה הלווה לאחת הישיבות, ועתה בצוק העתים אין הישיבה יכולה לפרוע את החוב.
אי לכך, כותבת בתו של הגר"מ זצ"ל, על דעתי ועל דעת חתני שטוחה בקשתנו לפניך, אבי היקר. את סכום הכסף שהנך מתכונן לגייס עבורנו העבר בטובך עבור אותה חברה, ואני ואייזיק נסתפק במה שיש לנו.
מכתבה זה נגע ללבו, וזעזע את כל קוראיו. כאשר תוכן המכתב הובא לידיעתו של ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל גמר אומר לעשות כל מאמץ כדי לגייס את הסכום.
לאחר ימים אחדים מיהר הגר"י אברמסקי להרגיע את הגרי"מ והודיע לו שעלה בידו לאסוף את כל הסכום הדרוש. יחד עם זאת, הוסיף הגרי"א, שהוא בעצמו רוצה לטרוח בהבאת המכתב לבית הדואר ולשולחו במו ידיו.
את בקשתו זו נימק הגרי"א באומרו: הרב גורדון יקירי! לפני זמן מה שמעתי סיפור בשם החפץ חיים על אשת הגר"א וחברתה אשר התחייבו זו לזו שהראשונה מהן שתלך לעולמה תבוא תוך שלושים יום לפטירתה לספר לחברתה מה נעשה שם בשמים. והנה כשנפטרה אחת מהן קיימה את הבטחתה ובאה ביום השלושים וסיפרה לחברתה: האם הינך זוכרת שכאשר הלכנו פעם לאסוף נדבות לעניין נחוץ ראינו מרחוק את הגבירה פלונית ונופפנו לה ביד לסימן שתמתין לנו על מנת שנוכל לגשת אליה ולהתרים אותה? ובכן, גם אותו נפנוף יד נרשם בשמים!
אם כך הוא הדבר – סיים הגר"י אברמסקי זצ"ל את דבריו – שגם מעשה פעוט ערך כנפנוף היד נרשם – ברצוני לשלוח בעצמי את המכתב עם הצ'קים.
(ילקוט לקח טוב)