סיפר הגר"ח משקובסקי שליט"א: שמעתי מהרב שמואל תפילנסקי, יהודי ירושלמי טיפוסי, ששמע את הסיפור מהגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, ממקורביו של מרן הרב מבריסק:
ישבתי פעם ולמדתי עם מרן הגרי"ז, סיפר הגר"י גרוסמן, והנה באמצע הלימוד נכנסים לחדר שני ילדים קטנים כבני 10 ואומרים שיש להם שתי שאלות לשאול את הרב. מרן זצ"ל קיבלם במאור פנים, ואמר שישאלו אותו את שאלותיהם.
הם שואלים את השאלה הראשונה, והרב יושב ומאזין בסבר פנים רציני. כשסיימו לשאול, חושב מרן רגע ואח"כ אומר: 'שאלה טובה שאלתם, אין לי תשובה'. הילדים שהופתעו מכך שמרן הגרי"ז 'אינו יודע' להשיב על שאלתם, הציגו ביתר מרץ את השאלה השניה, וגם בסיומה מגיב מרן הרב ואומר: 'שאלה טובה מאוד. וגם עליה אין לי תשובה'.
הילדים כבר פנו ללכת, אלא שהגרי"ז קורא להם ואומר: 'לכו ותגידו להורים שלכם, שהייתם אצלי, ושאלתם את השאלות, ואמרתי שאינני יודע מה להשיב'.
אני, שהייתי במקום, סיפר הגר"י גרוסמן, התפלאתי מאוד. וכי הגאון מבריסק שכל גדולי עולם בכל רחבי תבל חרדים לדבריו, וכאן הוא אינו יודע להשיב על שאלותיהם של שני ילדים קטנים?!
הסיפור היה אצלי לפלא, והחלטתי לשאול את הגרי"ז על כך. התשובה שקיבלתי ממנו אמורה להיות יסוד מוסד בחינוכם של כל ילדי ישראל באשר הם.
"אנחנו רואים", אמר מרן הגרי"ז, "הרבה צעירים מוכשרים שבבחרותם למדו בחשק רב ורבים ניבאו להם עתיד גדול, והם היו אמורים לצמוח לגדולי ישראל. בסופו של דבר, עוברות כמה שנים ובהגיעם לגיל שלושים בערך אהבת התורה מתרחקת מהם, ועוזבים את הכל, נוטשים את הלימוד, ופונים לעסוק בדברים אחרים.
"אתה יודע למה זה קורה?" – שאל מרן הגרי"ז את החברותא שלו. והשיב: "מפני שכאשר היו צעירים, אף אחד לא עודד אותם ולא החשיב את הלימוד שלהם, עד כדי כך שהם הגיעו למסקנה 'למה לנו ללמוד, אם אף אחד לא מתייחס אלינו'… לכן הענקתי לילדים הללו יחס מיוחד. והראיתי להם כביכול שגם אני אינני יודע להשיב על שאלותיהם. עכשיו הם יגיעו הביתה ויספרו לכולם בגאווה גלויה שהרב מבריסק לא ידע להשיב להם. כל זה יגרום שהם ילמדו ביתר חשק. וזו היתה מטרתי".
(הרב פנחס זרביב מכון למעשה, ממעין השבוע שלח לך תשפ"א)