עם כל גדלותו וקדושתו, וכל עומק טהרת לבבו, בין הבריות התנהל הסטייפלר כאחד האדם. ולמראית העין הכתוב מדבר. רצה לומר, כלפי חוץ. "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". עמנו התהלך כאחד האדם, אבל רוחו ונשמתו הטהורה העפילה ונסקה לרום שמים.
כך בהנהגתו עם בני הבית והמשפחה, כך בין תלמידים ומקורבים, ואף עם כל שאר בני אנוש. באשר על כן, בינות לכל שאר דאגותיו וטרדותיו, מעבר לכל יגיעת התורה ומשא טרדות הדור, את צאצאיו ויוצאי חלציו, לא קיפח במאומה. לנכדיו כמו לילדיו. "כל נפש יוצאי ירך יעקב", גילה תדיר חיבה ודאגה.
בכל עת שהבחין בילד, נכד או נין, המופיע בשערי חדרו, הורה ליתן לו ממתק מתוך הארון. ואם היה גדול קצת יותר, המתין לשמוע כיצד היניק מברך ברכת הנהנין, וענה אחריו אמן.
אם פגש בנכד שהוכה או נחבל, והחל בוכה ומייבב, מיהר לפייסו ולהרגיעו באומרו: "לי יש תרופה…" וחש תיכף להציע לו מיני מתיקה. משהבחין באחת נכדותיו הלובשת שמלה חדשה, בירכה ואיחל לה: "תתחדשי".
עם שנודע לו על אחד הנכדים שהוא חולה, פעמים אפילו בחולי קל, היה מאיץ בהוריו לפנות אל הרופא, הגם שלעצמו כמעט ולא השתמש ברופאים. מכאן ואילך הרבה להתעניין ולשמוע מה שלום הילד, ובכל ימי חוליו הואיל לייעץ ולסייע.
שעשוע עם הנכד
לא אחת אירע שהשתעשע עמי קלות. כגון, שראה אותי בשנות ילדותי משחק ב"פלסטלינה", ונטל את נתח הפלסטלינה, וצר הימנה צורה של בהמה – כשרה, כמובן.
באשר לעוד אי אלו דברים שהתנדב להוציא מתחת ידיו האמונות. ידוע על לוח אותיות האלף-בית שיצר במו ידיו, עבור בנו של מרן הגר"ח (רבי אברהם ישעיה). וביום מן הימים זה עבר גם אלי.
כמו כן, הרכיב בעצמו (בעזרת חומרים שרכש מבעל-מלאכה) ארונות קודש זעירים, עבור ספרי התורה מנייר שנרכשו לנכדיו הילדים, להשתעשע בדברי תורה. זאת מלבד שער של עץ שבנה בפתח ביתו של הגר"ח, פן יפול הנופל ממנו, ילד מילדיו הקטנים.
אוסף הבולים שהתעשר
מכתבים היו מתקבלים בביתו כמעשה שבשגרה, ומכל קצווי תבל. מי "שהתעשר מפסולתן" של אגרות הדואר, הרי הוא אוסף הבולים שניהלו נכדיו. רבינו הקפיד לשמור את הבולים שהודבקו על גבי המכתבים עבור הנכדים שהשתעשעו באיסוף בולים להנאתם.
נחת מהנכדים
מעת לעת היו מספרים למרן "דברי חכמה" היוצאים מפי נכדיו וניניו הקטנים. והוא היה מטה אוזניו להקשיב, ונהנה כמו סבא שרווה נחת מיוצאי חלציו.
ככל סבא טוב לנכדיו, העניק לנו הנכדים חיבה ואהבה, גם סוכריות מעת לעת. מאידך, עצם היותו גדול הדור, רבם של ישראל, הטביע חותם בל יימחה על כל מהלך חיינו. לא רק בעתיד, אלא כבר בעצם הימים ההם. יחסינו ההדדיים, יחסי סבא-נכד ולהיפך, הושפעו עד מאד, ובלי שום ספק כלל.
מחד גיסא, הקשר והיחס אל הסבא הנערץ בקודש, נגזר גם מתוך מציאות של יראת כבוד, כלפי איש קדוש, ענק התורה והיראה – שאינה מצויה בהכרח בין נכדים לסבם. די לציין כמשל, שאם כילדים פרצה בינינו קטטה, ובפתע פתאום בעיצומה של תגרה, הופיעה דמותו בפתח, מפאת כבודו – גוועה המריבה באחת.
מאידך גיסא, למשל ולדוגמא, לפני מבחן גורלי בחיידר לבנים, או בחינה משמעותית ב'בית-יעקב' לבנות, היה זה דבר שבשגרה ,שנכנסים לסבא ומבקשים ברכה להצלחה – שגם את זה לא מכיר כל נכד אצל סבו.
ככל שבגרו הנכדים והנכדות, נעזרנו בו רבות גם בשאלות העולות פרקים, כל אחד בפרקו. דלתו היתה פתוחה לשיחה חופשית ומשוחררת, בכל דבר וענין, אם זה שידוכים או רכישת דירה, ענייני הבית וחינוך הילדים, וכל דבר המעיק על לב אדם מן הישוב.
לא כפה עצמו על בני הבית
זאת ועוד, אנו בני משפחת ברזם גרנו בשכנות, בשתי דירות צמודות ומחוברות, מציאות שעל פי דרכו של עולם, יוצרת מתחים ולחצים כפעם בפעם. אך לא זה היה חלקנו וגורלנו. בזכות חכמתו הגדולה ודעתו הרחבה, מגורינו המשותפים לאורך כל השנים, לא הכבידו עלינו כילדים וכנכדים. תמיד דאג והתעניין, היה למורה דרכנו. אך מעולם לא כפה עצמו, ולא הכביד עלינו את נוכחותו וקרבתו.
ככל שאר הנכדים, הרבה תורה והלכה קיבלנו מפה קדשו, עצות והוראות שמענו. פעמים הרבה שאלנו והתייעצנו. למרות זאת, חשוב לציין, אין זה נכון לקבוע על פי מה שאנו נהגנו, זו היתה הוראתו, או אפילו שכך נעשה בהסכמתו.
"רוצה עשר מכות"
מפקידה לפקידה היה מספר לבני הבית, דברים מעניינים ומשעשעים, שאירעו עם הבריות אשר פקדו את ביתו לצורך זה או אחר. יום אחד סיפר, כי אחד כתב לו בפתק – שהוא רוצה עשר מכות…
הלה התכוון, שמבקש לקנות עשרה עותקים מהספר 'קהילות יעקב' – על מסכת מכות…
מתנה ליולדת ובתנאי…
בבת שחוק סיפר לנו, מה ששמע על אחד שהגיע לבית יולדות עם פרחים בידו, כדי להעניק לאשתו לרגל הלידה, אולם מששמע שילדה בת, השליך את הפרחים ברוב כעסו.
חן מיוחד לתינוקות
מרגלא בפומיה, כי לתינוקות יש חן מיוחד על פניהם, וכשגדלים קצת וחוטאים היינו, שעושים דברים אסורים מתוך ידיעה והבנה, אז מסתלק מהם החן הזה.
שליש התושבים גרים בקומה שלישית
פעם דיברו על קניית דירה, ומנו את החסרון שלה במיקומה בקומה השלישית, הגיב מרן ז"ל בביטול: "הלא שליש בני ברק גרים בקומה שלישית…" (בימים ההם הקפידו שלא לבנות בבני ברק מעבר לשלוש קומות).
שם על פי חלום
לאחת מנכדותיו נולדה בת, והציע לקרותה תמר, כי באותו יום התעורר משנתו ונפל בפיו הפסוק "צדיק כתמר יפרח".
(ראה ברכות נז, ב: "השכים ונפל פסוק לתוך פיו, הרי זה נבואה קטנה").
אין לשנות בין הבנים
כשהחברותא הקבועה הוצרך לנסוע לגור במקום אחר, ולא יכל להמשיך ללמוד עמו, רציתי שילמד עמי במקומו, ובתחילה הסכים. אחרי כן חשב ואמר, שאם ילמד עמי יצטרך ללמוד גם עם שאר נכדיו. כי אין לשנות בין הבנים, וללמוד עם כולם אין בכוחו.
(נכדו הגר"ט יעקבזון)
(מתוך 'הסטייפלר', הספר בעריכת הרב דב אליאך שליט"א)