יקותיאל יהודה גנזל
כשנגיף הקורונה עוד היה שמור בדיסקרטיות במבחנות שבמעבדת הנגיפים בהוואן הסינית, הרבה לפני שהסינים הגו את התירוץ מנקה־האשמה של 'הקורונה הגיעה מעטלף', החל הגאון החסיד רבי מנשה רייזמן שליט"א להעביר את שיעוריו עתירי המדע התורני בשידור חי.
יהודים מכל רחבי העולם, לא עוברים יום מבלי לשמוע את רבי מנשה – מיחידי הדרשנים שמחדש בטובו מדי יום ביומו שיעור חדש וחומר חדש מתוך מעיין שמימיו לא נגמרים. עד ימי הקורונה, השיעור (ואם איני טועה, מדובר ביותר משיעור יומי אחד), נמסר ברוב עם, במקהלות שומעים, ובד בבד מועבר בשידור, במראה ובאומר, להמוני אמוני עם סגולה. בעידן הקורונה, השיעור ממשיך להיאמר, השידור־החי רק עמוס עוד יותר, ורק בית־ הכנסת בו השיעור נאמר, ריק ושומם.
בימים האחרונים נופף רבי מנשה שליט"א באמצע השיעור במסכת בד שחורה שבידיו. הוא רצה להדגים ולהדגיש הברקה רוחנית חשובה מאד הקשורה לחבישת המסכות – דבר שלפני חודשיים נראה לנו פורימי למדי ופתאום הפך לשגרת היום־יום. וזה תוכן דבריו:
"יכול אדם ללבוש את המסכה כמצוות אנשים מלומדה, מתוך ידיעה ומחשבה שהוא עושה זאת כי כך אמרו וכי צריך להתגונן מפני נגיף הקורונה… אבל מאידך, יכול אדם להרוויח התקרבות אל בוראו ושכר מצוות עשה דאורייתא, זאת על ידי שהוא ייטול את המסכה בידיו – כאדם הנוטל לולב ואתרוג – ויאמר 'לשם ייחוד קודשא־בריך־הוא, הריני מקיים מצוות עשה של ונשמרתם מאד לנפשותיכם', ועם כוונה זו לכסות את פיו וחוטמו במסכה שבידו – והנה, הוא הרוויח מצוה".
עד כאן דברי הרב. לפני כחודשיים כתבתי יריעה נרחבת בגליון ה'תורני' אודות כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען זי"ע שהיה תדיר מזהיר את כל הבאים בשעריו: "לפני שמקיימים מצוה מסוימת, גם מצוה שמקיימים על ידי דברים של חולין, חייבים לכוון לשם מצוה, במיוחד במצוות עשה דאורייתא, וכך זוכים לכוון את הלב לבורא ולשכר טוב הצפון לנו לעולם שכולו טוב".
באותה נימה אנו יכולים לאמץ את הצעתו החשובה של הגאון הרב רייזמן שליט"א, וכך גם נזכה לקיים מצוות 'ונשמרתם' ובכלל, כל ההרגשה סביב חבישת המסכה תשתנה לנו. וכשהיא תפריע לנו לנשום, או יותר גרוע: תכסה את המשקפיים באדים מערפלי ראיה, לא נעלה כעס בליבנו, אלא שמחה. שמחה על אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות 'ונשמרתם'.
('המבשר')