כשעליתי לארץ הקודש, הפלגתי בספינה עם הרבי מקרעטשניף רבי דוד משה זצ"ל
כשעליתי לארץ הקודש, הפלגתי בספינה עם הרבי מקרעטשניף רבי דוד משה זצ"ל, ושוחחנו ארוכות. יום אחד סיפר לי שעומדת להתקיים הרצאה על הסכנה שבעישון, מפי רופא בכיר שמפליג איתנו. תמהתי מה ראה הרבי לשתפני בזה, הרי איני מעשן, אך הבנתי שרצונו שאשתתף ואשמע. ואכן הרופא שכנע שסיגריות הן סם המוות, ושומר נפשו ירחק מהן.
כעבור כמה שעות ראיתי את הרופא מטייל על הסיפון ומעשן להנאתו…
ניגשתי אליו והבעתי את תמיהתי.
ענה בנועם: "אין כאן שום סתירה. אכן העישון מסוכן ומקצר ימים, בודאות. אבל מצד שני, הרי הניקוטין שבטבק הוא סם מרגיע ומהנה. ובכן, בוחר אני להנות ולקצר ימי"…
והבנתי מדוע רצה הרבי שאשתתף בהרצאה…
נזכרתי בדברי הגמרא (סוטה יא ע"א) ששלושה היו באותה עצה [של "הבה נתחכמה לו" (רש"י)], בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו לשבת בלשכת הגזית.
והנה ודאי שענשו של בלעם שיעץ ראוי שיהיה חמור לאין ערוך מעונשו של איוב ששתק. רואים אנו שעדיפים יסורי איוב על פני המיתה.
בזה לכאורה אין חידוש. החידוש הוא שזו השקפה יהודית. ואילו הגויים, ואפילו רופא בכיר שמרצה על סכנות העישון, מודע להן ומתריע מפניהן מעדיף הנאת שעה על פני תוחלת החיים…
2. סיפר לי תלמיד חכם מופלג, שלפני שעלה לארץ ישראל נכנס לקבל ברכה מהרוגטשובר, בעל "צפנת פענח".
סיפר לי תלמיד חכם מופלג, שלפני שעלה לארץ ישראל נכנס לקבל ברכה מהרוגטשובר, בעל "צפנת פענח".
אמר לו הרוגטושובר: "ארץ ישראל קדושה לעולם, אבל לא בכל עת קדושתה שווה. בזמן ששומרים על התורה קדושתה מרובה, ואם עוברים על מצוותיה מחללים את קדושתה. ככתוב: "ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה" (ירמיה ב, ז), וכמו שנאמר: "באו פריצים וחיללוה" (יחזקאל ז, ב).
מאז שבאו החפשיים לארץ ישראל הם פגעו בקדושתה, אבל מאידך גיסא כשלומדים תורה בקדושה בארץ ישראל ומקיימים בה מצוות מקדשים ממש את הארץ. לכן נאמר בקריאת שמע "הארץ הטובה אשר ה' נתן לכם", בלשון הווה, כיון שקדושת הארץ משתנית בכל רגע לפי מעשיהם של היושבים בה. אשרי חלקם של הזוכים לקדש את הארץ במעשיים ומונעים בזה חרון אף ה' מישראל".
וסיים באמרו: "תראה אתה להשתדל להיות בין אלו שמקדשים את ארץ ישראל, ולא בין אלו שמטמאים אותה"…
כשנסעתי לארץ ישראל, עברתי דרך צרפת ונכנסתי אל הגאון הצדיק רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל.
כשנסעתי לארץ ישראל, עברתי דרך צרפת ונכנסתי אל הגאון הצדיק רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל. כשסיפרתי לו שאני נוסע לארץ ישראל, התחלחל ואמר ברתת: "אוי וי! תדע לך שאותו לשון הרע ממש שמדברים באותו ארץ ישראל, ענשו חמור בהרבה! אינו דומה המלכלך פלטרין של מלך, למי שמלכלך מחוץ לפלטין!
דע לך שהרבה הכנה צריך כדי לנסוע לארץ ישראל. אני איני מרגיש עצמי מוכן לנסוע לארץ ישראל, איך מסוגל אתה לנסוע?!"…
רק כשאמרתי שאני כבר בדרכי לארץ ישראל, נאות להסכים ולנסיעתי ולברכני…
ושמעתי שהרב מפוניבז' זצ"ל פנה אל רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל והציע לו לכהן כראש ישיבת פוניבז'
ושמעתי שהרב מפוניבז' זצ"ל פנה אל רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל והציע לו לעלות לארץ ישראל ולכהן כראש ישיבת פוניבז', וענהו שצריך הכנה רבה למצוה זו ששקולה כנגד התורה כולה, ואינו מרגיש בנפשו שיכול לעלות לארץ ישראל!
ואמר רבי מרדכי, שכל מעלת הדר בארץ ישראל היא דווקא למי שמרגיש ומודע לכך שהוא דר בתוך פלטין של מלך, ואז הוא 'כמי שיש לו אלוק', משום שהוא מרגיש שאלוקיו נמצא איתו בכל עת, ומתירא לחטוא וללכלך בתוך פלטינו-ביתו. אבל אם אינו חש בכך, והוא בבחינת מי ש'אין לו אלוק', לא יחוש במעלת הארץ הקדושה.
ופעם הוצרך המשגיח לסדר דבר מה בתל אביב, והיתה זו תל אביב של לפני שבעים שנה.
כידוע היה המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בשנחאי בתקופת המלחמה, ועבר לארצות הברית לאחריה. הקים שם מחדש את ישיבת מיר ועמד בראשה. לא ארכו הימים, ונמלט. פשוטו כמשמעו, ברח לארץ ישראל. לא יכול היה לשאת את טומאת הארץ.
שאלוהו: איזה ענין יש למשגיח עם טומאת הארץ. הרי אין לו אלא את הדרך ממעונו לישיבה וחזור!
ענה: יש שתי דרכים להשתכר. האחת, לשתות יין לשכרה. השניה, לשהות ביקב שספוג אדי יין ומערפל את החושים…
אמריקה היא יקב כזה, שספוג באוירת החומריות והאויר מורעל בה…
ופעם הוצרך המשגיח לסדר דבר מה בתל אביב, והיתה זו תל אביב של לפני שבעים שנה. נסע במונית בעיניים עצומות, והעיד בעצמו שהנסיעה השפיעה עליו לרעה וארכו לו כמה שבועות כדי לחזור למצבו הרוחני שהיה בו קודם. כי האויר המורעל בטומאה ומשפיע על הנמצא בה!
(מתוך הגדה של פסח 'ויגד משה')