באחד מהמבצעים הנחמדים שעורכים לילדים בתלמוד תורה, זכה בני בפנס שמהבהב באור כחול. יום אחד שכח שכח את הפנס אצלי ברכב, ואני הנחתי אותו בקדמת הרכב על מנת שאזכור להביא לו אותו.
היה זה בשעת לפנות בוקר שנסעתי למקום עבודתי הנמצא באזור דרום הארץ, אני נוסע לתומי כדרכי מדי יום, ולפתע אני מבחין ברכב שנצמד אלי מאחור. חשש קל התגנב לליבי, יושבי הרכב, קרי – הנהג והיושב לצדו נראו ערבים חורשי רע, והרושם שקיבלתי היה שהנהג מבקש להתנגש בי.
הגברתי מהירות והרכב ההוא הגביר גם הוא את מהירותו כשהוא נוסע בצורה מסוכנת ממש. שלחתי את ידי קדימה לכיוון מכשיר הטלפון כשבכוונתי להזעיק את המשטרה, והנה היא נתקלת בפנס של בני. לחצתי על מתג ההדלקה של הפנס, ואור כחול החל להבהב ולהאיר לכל הכיוונים. האור הכחול כנראה הפחיד את הערבים שבעקבותיי כשהם מקבלים את הרושם שיש משטרה באזור, ובתוך רגע הם פנו במהירות ונעלמו מהאופק.
אני נותרתי עם השאלות – כמה זמן היה אורך עד שמשטרה 'אמתית' היתה מופיעה? מה הם היו מספיקים לעולל לי בינתיים בכביש ריק וחשוך? הרגשתי שניצלתי מסכנה גדולה, ואני מודה להשם על הפנס הכחול שהוא שתל אצלי ברכב בהשגחה פרטית ובתזמון כל כך מדויק.
(גיליון השגחה פרטית)