יהושע לייבזון
"וגם ילידי הענק ראינו שם" (יג כח)
מזה כמה שבועות, ארגון 'אחינו' מוציא לאור מדי יום ראשון, מגזין מרתק בשם 'בית היין', ובו ראיונות מרתקים, סיפורים מיוחדים ומאמרים לחיזוק ודרכי החינוך.
בגיליון שיו"ל אי"ה ביום א' הקרוב, מובא סיפורו המרתק של הרב הגאון רבי דוד שאול גרינפלד שליט"א מאלעד. לפניכם הצצה לחלק מהדברים.
במשך שנים ארוכות מילא הרב גרינפלד שורה של תפקידים חינוכיים – בארץ ובשליחות בגולה. לצד זאת צעד במשכנות הרועים – גדולי ישראל זצוק"ל ויבדלחט"א, בין השאר כמחותנו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל. גנזיו מלאים ברעיונות, לקחים וסיפורים. את חלקם חרט בסדרת ספריו 'בנאות דשא' על התורה.
הרב הגאון רבי דוד שאול גרינפלד שליט"א, הינו תלמיד חכם מזן מרתק. חייו, מאז ומעולם, צבעוניים. מסתבר שזה התחיל כבר מברית המילה:
הסנדק שלו היה מרן ה'חזון איש' זצוק"ל. כאשר נשמעו המילים "ויקרא שמו בישראל דוד שאול" ניבטה מפניו הטהורות של מרן זצוק"ל אי-נוחות. אמו הבחינה בדבר, ומיד לאחר הברית ניגשה לשאול "צדיק!" [כך כינו אותו ותיקי העיר בימים ההם] מה רע בשם של התינוק?". הרגיע מרן החזו"א: "יהיה בסדר!" וכדומה מילים כאלו.
ניגש אליו אדם אחר לברר את הדבר, ומרן החזו"א אמר שמובא בספרים, לא לקרוא בצירוף השמות הלזה. ומה תקנתו? יעסוק בתורה כל ימי חייו – הוא ילמד תורה כל חייו ויהיה בסדר!
"מאז – הוא מספר – מצאתי את עצמי פעמים לא מעטות, נאלץ להתמודד עם עצמי לחזור לסטנדר בלא חכמות. פעם חשף אותי ידיד לתעשיית היהלומים, שם הרווחתי סכומים גדולים בזמן קצר. ברור שזה מסייע לשלוות הנפש לתורה, אבל תורה עצמה מה תהא עליה?… בהמשך הקמתי תזמורת לניגון באירועים – וזה אמנם היה בהוראת מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל – אך שוב מצאי את עצמי באותה תהיה של תורה מה תהא עליה?"
במשך שנים ארוכות, מילא שורה של משרות תורניות ותפקידים חינוכיים, בארץ ובשליחות בכמה ארצות בגולה. כתוצאה מכך הצטברו אצלו חידושים אותם תכנן להדפיס: "התכנית המקורית שלי היתה להוציא תחילה חידושים קצרים על סדר הדף. אך באותה תקופה התחלתי ללמד בצרפת, ועיתותי לא היו פנויים. בכל יום חמישי הייתי דורש בפניהם, אז רעייתי שתחי' דאגה להקליט – שלא בידיעתי – את הדרשות. לאחר מכן דאגה שיכינו את החומר לדפוס, וכך בעצם 'הכריחה' אותי לקדם ולהוציא אותם לאור.
"בליל שבת אחד נרדמתי. לפנות בוקר חלמתי שאדם זקן ניצב מולי ואומר 'בנאות דשא, בנאות דשא', לא הבנתי ושאלתי: 'מה? למה?' והוא השיב: 'אחר כך תבין'. התעוררתי ושמתי לב שדש"א זה ראשי תיבות של שמותי הפרטיים: דוד שאול, ואילו נאות-דשא זה תרגום של שם משפחתי: 'גרינפלד'. אז גם אם חלומות שווא ידברון, שם קולע לספר כבר היה לי"…
***
דומה שפרק השליחויות בחו"ל, המרתק ביותר בחייכם מתרחש בברזיל, איך זה התחיל?
"ברזיל. אוּהוּ!… מדובר בהורים שהגיעו מאירופה. דור ראשון או שני לניצולי שואה שביקשו להתנתק מכל העבר הכואב. הזמינו אותם לשמוע שיעור, זה היה על הפרשה הנוכחית פרשת נח, שיעור שבנוי רובו-ככולו על סיפורים מעניינים. הם התמוגגו מנחת. השיעור שהיה אמור להמשך כעשרים דקות, נמתח על פני כשעתיים…
"סיימתי את השיעור והסברתי להם שאני צריך את הילדים שלהם, את דור ההמשך! הישיבה הוקמה אז הרחק משאון-הכרך, סמוך לג'ונגל. הזמנו את ההורים להגיע יחד עם ילדיהם להירשם לישיבה החדשה. הם הגיעו בהמוניהם, אולי 70 צעירים מלווים באבות, אמהות וסבתות. הם התעניינו אודות תוכנית הלימודים. כאשר שמעו שרוב השעות – ובעיקר האיכותיות שבהן – יוקדשו ללימוד תורה נדהמו והחלו להשמיע קולות של שלילה.
"הבנתי: עם המוח לא ננצח. חייבים את הלב. הוצאנו את כולם החוצה, לאוויר הפסגות. שלפתי קלרינט והתחלתי לנגן ניגונים יהודיים נוגים ומשמחים מה'שטעטל'. הלבבות נפתחו והתלמידים נרשמו"…
מה סיפרתם להם על פרשת נח כפי שציינתם?
"מי המבול מכונים בישעי' (נד, ט) 'מי נח' – מה פשר הדבר שנקראו על שמו של אותו צדיק? אומר הזוהר הק' 'על שלא התפלל על דורו'.
"ועלינו להבין, הכיצד נתלה חיסרון כזה בצדיק – ומה מהותו של החיסרון? וכי לא היה אכפת לו מבני דורו חלילה?
"באחד ממסעותי בדרום אמריקה, העזתי לבקר בשמורה אינדיאנית אותנטית נידחת שבצפון ברזיל. מקום שרגל אדם נורמלי כמעט לא דורכת שם. ראיתי למולי מבנה פרימיטיבי מחימר, כשעל דלתותיו הגסות והגדולות חרוט סמל 'מגן דוד'. שאלתי את אחד הילידים: האם ידוע להם למה משמש מבנה זה? השיב לי שכל מה שידוע לו הוא, שאחת לשבוע באים לכאן אנשים ומתפללים, חבושים כיפה לראשם.
"סיפור נוסף: חיפשנו מקום מתאים להקים כולל, באחד מהרי הנופש של 'ריו דה ז'ניירו' שבברזיל. יצאנו אני ועוד מספר אברכים, ונתקלנו ביהודי מקומי שלא ידע עד היום, כי העולם היהודי חי וקיים מאז השואה! עד כדי כך שבתו בת השש עשרה, מעולם לא יצאה את פתח ביתה מחשש להשפעת הסביבה הנוכרית. היא שמרה על צניעות למופת, ככל בת בוגרת סמינר חרדי בני ברקי! בסייעתא דשמיא נשלחה לסמינר בירושלים, ושם מצאה את זיווגה – בן תורה למופת.
"היריעה קצרה מהכיל, עד לאיזה מחוזות ומצבים נידחים הגיעו עם ישראל בגלות. והנה, מידי יום אנו משבחים את הקב"ה במילותיו של דוד המלך 'נדחי ישראל יכנס' וזה אכן שבח עצום, איום ונורא, כי עם ישראל הופץ בחורים הנידחים ביותר!
"לאחר השבח הנורא הזה מוסיף דוד המלך שבח נוסף: 'הרופא לשבורי לב' הקב"ה הוא ה'פסיכולוג' הטוב שלנו! והאמת, ביחס לשבח הגרנדיוזי של קיבוץ נדחי ישראל, דומה ש'מחבש לעצבותם' זה שבח קטן יותר. אתמהה.
"פעם נכחתי בטקס קבלת רופאים מומחים לבית חולים 'השרון'. ידידי, שהיה רב בית החולים, הזמין אותי לשם. במהלך הטקס קם אחד הרופאים, והסביר את מומחיותו הטכנית בהשתלת שיניים. באותה תקופה זה היה תחום חדשני ומהפכני, שמעטים התמחו בו. הקהל הריע לו ממושכות.
"לאחר נאומו התכבד שר הבריאות [פוליטיקאי שהבין ברפואה כמוני…] לשאת דברים. אבל הוא שכח או לא קלט, מה תחום מומחיותו של הרופא שדיבר לפניו. הרופא המובך הזכיר לו 'השתלת שיניים'. תמה השר שלא קלט את העניין, וכי בסתימת שיניים כבודו מתמחה? והוא התחיל לדבר על סתימת שיניים – תחום שבו כמובן לא עסק המומחה, אלא הותיר אותו לאסיסטנט שלו… אזי כיצד משבחים את הקב"ה בשבח גדול, ולאחר מכן בשבח קטן יותר?
"נמשיך. 'מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא' – ביליוני גלקסיות של כוכבים, מפוזרים במרחב עצום של אין-סוף. אין אסטרונום שמכיר אפילו מעט מזעיר מן הכוכבים ברקיע, וודאי שלא מכיר את שמותיהם אף לא של חלק זעיר מן הכוכבים. ואילו הקב"ה לא רק סופר את הכוכבים אלא קורא להם בשמות. קריאת שם פירושו, עפ"י התכונה הפנימית שמאפיינת את הכוכב! האם יש שבח גדל מזה להביע עוצמת הקב"ה?
"ומה השבח הבא ברשימה? 'מעודד ענוים השם'. הקב"ה הוא שוב ה'פסיכולוג' הטוב שלנו! ואותה תמיהה עולה שוב: וכי שבח זה מטפס ועולה לאחר השבח הקודם הבלתי נתפס?!
"התשובה היא: גדלותו של הקב"ה מתבטאת דווקא בכך, שלמרות שמצד אחד שבחיו בלתי נתפסים כלל וכלל. 'נדחי ישראל יכנס', 'מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא', למרות זאת וביחד עם זאת הוא גם 'הרופא לשבורי לב', 'מעודד ענוים השם'. זוהי גדלותו – שעיסוקו בגבהי מרומים לא מסיר ממנו את המבט לצרתו של העניו ושבור הלב! זו גם התשובה לגבי נח. נח היה צדיק נשגב, אך לפום דרגא דיליה ציפו ממנו להשפיל את המבט, גם למצבם הירוד של בני דורו. להתפלל עליהם, לנסות להציל…
"זה סוד הגדלות. להידבק במידותיו של הקב"ה, גם כאשר אתה בבחינת 'המגביהי לשבת' – אל תחדל 'המשפילי לראות'!"
(מתוך הכתבה המקורית, שפורסמה ביתד נאמן מוסף שבת קודש חשון תשע"ח)
מה היה הסיפור עם המגן דוד
מה היה הסיפור עם המגן דוד