לקח מהמרגלים אני שמעתי שיעור היום של הרה"צ רבי בן ציון הכן סנה שליט"א שהסביר את ענין המרגלים, וזוהי מתוק מדבש על כן צירפתי לכם זאת ואולי תהנו מזה
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לכם (יג, ב), ידוע מה שדקדקו כל הספרים הק' מהו ההדגשה אשר אני נותן לכם, בוודאי הכל מאתו יתברך מה היתה הכוונה להדגיש להם זאת כאן בדייקא, אלא פשוט הוא שהמרגלים חששו לכל מיני סיבות למה צריכים לשלוח לרגל את הארץ, ולכן הדגיש לומר להם אשר אני נותן, בו ברגע שתזכור שהקב"ה הוא הנותן והוא רוצה בטובתכם אז לא תצטרכו לשלוח לרגל והכל יהיה מסודר, אבל כששוכחים העיקר אז רח"ל באים למדריגות הכי שפלות עד כדי כפירה של לומר לא נוכל לעלות (יג, לא). זוהי כל מטרת חיינו לזכור שהקדוש ברוך הוא, הוא הנותן והלוקח ולא יכולים שום דבר לעשות מבלעדיו.
ונמתיק זאת בסיפור ששמעתי על רב אחד שהיה לו כל לילה שעות קבלה, יום אחד הגיע אברך אחד מלומד ביסורים, ושפך את ליבו הכאוב, וסיפר צרה אחר צרה להרב, והרב היה לו כוס תה חם ביד, וכל פעם שהאברך סיפר צרה אז הרב כאילו נרעד ונשפך קצת מהתה החם על האברך, והאברך כאילו לא שם לב והמשיך בלספר, את מכאויביו וצרותיו, ובכל סיפור הרב נרעד ואמר אוי אוי ונשפך מהתה על האברך, ובסיומו הרב נתן את היד להאברך ובירך אותו שמהר יצא מכל הצרות, ויבוא ויבשר לו בשורות טובות, וחיזק אותו מאוד, כשהאברך פנה לצאת החוצה, קרא לו הרב בחזרה, ושאלו האם הרגשת שנשפך עליך תה חם קצת? ענה האברך כן: הרגשתי, ועוד איך נשרפתי כמעט, אז הרב אמר לו למה לא אמרתי לי שאני יזהר הרי אני מבקש מחילה לא רציתי להכאיב לך, ענה האברך לא הבנתי שהרב רואה עלי דינים ורוצה להמתיק את זה לכן הרב עשה זאת, אמר הרב שישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אני שאתה קורא לי רב אני בשר ודם ולא יכול לעשות כלום בעולם זולת מה שהקב"ה אומר, והנה אתה חושב שאני רוצה להמתיק עליך את הדינים אז אתה מצדיק את הדין עלי, על אחת כמה וכמה הקב"ה שהוא בורא ומנהיג לכל הברואים ועשה ועושה ויעשה לכל המעשים אז בוא אתה חושד שלא ממתיק עליך דינים, געוואלדיג, פלאי פלאים, הנה זאת הכוונה אשר אני נותן לכם, תכניסו דבר זה שהכל מאתו יתברך אז לא תוכלו לעשות טעות.
לקח מהמרגלים
אני שמעתי שיעור היום של הרה"צ רבי בן ציון הכן סנה שליט"א שהסביר את ענין המרגלים, וזוהי מתוק מדבש על כן צירפתי לכם זאת ואולי תהנו מזה
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לכם (יג, ב), ידוע מה שדקדקו כל הספרים הק' מהו ההדגשה אשר אני נותן לכם, בוודאי הכל מאתו יתברך מה היתה הכוונה להדגיש להם זאת כאן בדייקא, אלא פשוט הוא שהמרגלים חששו לכל מיני סיבות למה צריכים לשלוח לרגל את הארץ, ולכן הדגיש לומר להם אשר אני נותן, בו ברגע שתזכור שהקב"ה הוא הנותן והוא רוצה בטובתכם אז לא תצטרכו לשלוח לרגל והכל יהיה מסודר, אבל כששוכחים העיקר אז רח"ל באים למדריגות הכי שפלות עד כדי כפירה של לומר לא נוכל לעלות (יג, לא). זוהי כל מטרת חיינו לזכור שהקדוש ברוך הוא, הוא הנותן והלוקח ולא יכולים שום דבר לעשות מבלעדיו.
ונמתיק זאת בסיפור ששמעתי על רב אחד שהיה לו כל לילה שעות קבלה, יום אחד הגיע אברך אחד מלומד ביסורים, ושפך את ליבו הכאוב, וסיפר צרה אחר צרה להרב, והרב היה לו כוס תה חם ביד, וכל פעם שהאברך סיפר צרה אז הרב כאילו נרעד ונשפך קצת מהתה החם על האברך, והאברך כאילו לא שם לב והמשיך בלספר, את מכאויביו וצרותיו, ובכל סיפור הרב נרעד ואמר אוי אוי ונשפך מהתה על האברך, ובסיומו הרב נתן את היד להאברך ובירך אותו שמהר יצא מכל הצרות, ויבוא ויבשר לו בשורות טובות, וחיזק אותו מאוד, כשהאברך פנה לצאת החוצה, קרא לו הרב בחזרה, ושאלו האם הרגשת שנשפך עליך תה חם קצת? ענה האברך כן: הרגשתי, ועוד איך נשרפתי כמעט, אז הרב אמר לו למה לא אמרתי לי שאני יזהר הרי אני מבקש מחילה לא רציתי להכאיב לך, ענה האברך לא הבנתי שהרב רואה עלי דינים ורוצה להמתיק את זה לכן הרב עשה זאת, אמר הרב שישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אני שאתה קורא לי רב אני בשר ודם ולא יכול לעשות כלום בעולם זולת מה שהקב"ה אומר, והנה אתה חושב שאני רוצה להמתיק עליך את הדינים אז אתה מצדיק את הדין עלי, על אחת כמה וכמה הקב"ה שהוא בורא ומנהיג לכל הברואים ועשה ועושה ויעשה לכל המעשים אז בוא אתה חושד שלא ממתיק עליך דינים, געוואלדיג, פלאי פלאים, הנה זאת הכוונה אשר אני נותן לכם, תכניסו דבר זה שהכל מאתו יתברך אז לא תוכלו לעשות טעות.