חיוב כיבוד חתן לחמיו וחמותו –
- "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו" (י"ח ז) – מקור החיוב. מובא בילקוט (יתרו סי' רס"ח) ובמכילתא דרשב"י עה"פ "וישתחו וישק לו", איני יודע מי השתחווה למי או מי נשק למי, שהוא אומר 'וישאלו איש לרעהו לשלום' – מי קרוי 'איש' – זהו משה, דנא' 'והאיש משה עניו מאד'. הווי אומר, לא השתחווה ולא נשק אלא משה לחמיו. מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו. לכאורה חיוב כבוד חמיו ככבוד אביו, אמנם דעת הב"ח (ביו"ד סי' ר"מ) דאין חיוב כבוד חמיו שווה לכבוד אביו, ודייק זאת מלשון הטור (סי' ר"מ) 'חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו, וחייב לכבד חמיו. ומשמע מדבריו דמחלק בין חיוב בכיבוד אחיו הגדול דמדמה זאת לכבוד אביו, לבין כבוד חמיו שלא דימה אותו לכבוד אביו. אמנם מביא שם הב"ח והמדרש 'שוחר טוב' שחייב בכבוד חמיו כבכבוד אביו. והנה בספר 'חרדים' (פי"ב בעניין מצוות עשה מהתורה התלויות בפה) נקט דהוא חיוב דאורייתא, אולם ה'פתחי תשובה' (יו"ד סי' שע"ד סק"ג) כתב דאין החיוב אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וה'מנחת אלעזר' (ח"ג סי' ל"ג) כתב דהלימוד במדרש שאמר דוד לשאול 'ואבי ראה' הוא רק מדברי קבלה ולא מדאורייתא, ואין בזה הכלל דדברי קבלה כדברי תורה דמיא, דאמנם בדברים שהנביא מצוה ומזהיר את ישראל הוא כד"ת, משא"כ כשמספר והולך זה המעשה שדוד הגיד לשאול מזה לומדים דחייב לכבד חמיו אינו כדברי קבלה. וה'לבוש' (בסי' ר"מ) למד דגדר החיוב הוא כמו דין כיבוד אב, וביאר בהגהות מהר"י אזולאי על הלבוש דחיוב כבוד חמיו הוא משום דאיש ואשתו כחד גופא הוא, וממילא דחמיו חשוב כאביו, ולעניין האם לאחר מיתת חמיו צריך לומר 'הריני כפרת משכבו', לכאורה לדעת החרדים דחיוב כבוד חמיו ככבוד אביו א"כ צריך לומר 'הריני כפרת משכבו', אולם לדעת הב"ח דאינו מחויב בכבוד חמיו אלא כשאר זקנים חשובים, י"ל דאינו נוהג בחמיו דינים אלו, דרק באביו ורבו נוהג דין זה. והנה יש לציין שחתן חייב גם בכבוד חמותו, וכ"כ בצידה לדרך הב"ח והברכ"י (שם). וחיי אדם (כלל ס"ז סכ"ד). ופשוט שחיוב הכיבוד הוא רק מזמן הנישואין ולא מזמן שקוראים בזמנינו אירוסין.
עלייה לתורה – ב'פתח הדביר' (ח"א סי' קמ"א אות ז') דן לגבי מה שנפסק שלא לעלות לתורה אח אחר אח בן אחר אבא משום עין הרע. מה הדין לגבי חתן וחמיו, והביא ראיה לאסור מזה שסבא ונכד יש להחמיר משום שבני בנים הרי הם כבנים, נמצא שכל מי שקרויים בנים יש לחשוש לעין הרע, וכיון שמצינו שחתן נקרא בנו יש להחמיר בזה.
שחמיו הגרי"ש אלישיב זצ"ל מסר לו כסגולה לתרופה את מה שאמר רבי מתתיהו דיויס זצ"ל
- "והודעת להם את הדרך ילכו בה" (י"ח כ) – זה ביקור חולים (ב"מ ל:)
– לחולה שתינה את כאביו וצרותיו, ובכה מאד, סיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שחמיו הגרי"ש אלישיב זצ"ל מסר לו כסגולה לתרופה את מה שאמר רבי מתתיהו דיויס זצ"ל, שקבלה בידו שחולה הרוצה להירפא ילמד בעיון סימן אחד ב'נודע ביהודה'. וכדי להסביר את הדברים צריך לעיין מעט בתולדותיו של ה"נודע ביהודה" זצ"ל, שהיה גאון אדיר ומופרש מענייני העולם הזה ומגיל בר מצוה לא ראה שינה בעיניו אחר חצות לילה. כך מספרים גם על רבי חיים פלאג'י וגדולי עולם נוספים, אולם על ה"נודע ביהודה" מעידים שגם בשעות בהן ישן, לא שכב במיטה רגילה, אלא רגליו היו על כסא, כדי שיוכל לקום מיד וללא שהיות. זה היה ה'מזרון' של ה'נודע ביהודה'. עמל תורה שאין לתאר כלל. גם ה'עזות דקדושה שלו למען השי"ת הייתה נוראה. לא יפלא שיש סגולה מיוחדת לחולה ללמוד סימן בספרו ולהירפא מהמחלה (טובך יביעו).
אם בכל שבוע היו ה'הצלה' מוזנקים ל 60-70 קריאות בשבת אחת, באותה שבת לא נשמע שבר בגבולם, וכוחות ההצלה בטלו ממלאכתם השבת!
- "זכור את יום השבת לקדשו" (כ, ז) – הדיבור הרביעי בעשרת הדברות, מפרט בהרחבה את מצות השבת, אותה מתנה אהובה ששכנה בבית גנזיו של הקב"ה, והעניקה לעם ישראל. חז"ל לימדונו דעל האדם לצפות ולחכות ליום השבת בכל ימות השבוע, כמי שמצפה לקבל מתנה יקרת ערך הנמצאת בדרכה אליו. הרמב"ם (פרק ל' מהלכות שבת הלכה ב') מבאר כי קבלת השבת הראויה והמועדפת, היא להכין הכל מבעוד מועד, ולשבת בשלווה וברוגע לקבל את השבת כקבלת פני מלך. כך מקבלים שבת, כך מוכיחים במעשים כי השבת יקרה לנו! לפיכך בכל הדורות חפצו יהודים להקדים לקבל פני שבת, אמנם, מעלה גדולה כהקדמת קבלת שבת אינה נקנית בקלות, אך הזוכים להקדמת קבלת השבת, זוכים לטעם נפלא, שלווה ונינוחות, וגם לסגולה הנכבדה שהקדמת קבלת השבת מביאה בכנפיה, שסייעה לרבים וטובים לזכות בישועה מיוחלת, גם מחוץ לגדרי הטבע! ואכן, פתיחת שערי הפרנסה בכל ימי השבוע תלויה בזמן קבלת השבת, כפי שפירשו את דברי חז"ל 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות’ – אם יהודי מכניס שבת מוקדם ומאפשר לה לתפוס את מקומם של ימי החול, הוא זוכה לפתיחת שערי פרנסה ולא יצטרך לבריות. אחרי שעמדנו על חשיבות הקדמת קבלת השבת, אין עוד פלא כי היצר מרכז כוחות עוצמתיים במאבק שכנגד. הן יצר הוא, ותפקידו למנוע טוב מבעליו… אך אשרי הזוכה, אשריו ואשרי חלקו. כל מי שטעם טעם נפלא זה, אינו יכול להמתין עד לערב השבת הבאה. וסיפור נפלא בעניין זה – בעת מסעו של ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לארה"ב, כאשר הופיע בהדרו בעיר לייקווד. תושבי העיר צבאו על דלתו, וביקשו לקבל עצה וברכה על מצוקותיהם השונות. עם התגברות זרם הבאים, הבחין הגראי"ל שטיינמן שבעצם הוא עד למסכת של אסונות ומקרים קשים שפגעו בעיר, ואכן רבני העיר אוששו את תחושתו, וביקשו לדעת על מה עשה ה' ככה לעיר גדולה לאלוקים, ומה אפשר לעשות להעביר את מידת הדין המתוחה. במעמד קבלת פנים לכבודו שהפך לעצרת חיזוק והתעוררות, נשא דבריו ואמר: ’שבת היא מקור הברכה, והרי חז"ל הבטיחו שהשבת מביאה ברכה לעולם. התחילו נא לקבל שבת חצי שעה קודם, הכניסו את השבת לבתיכם חצי שעה קודם, ויחד עמה תבוא גם הברכה ולא תדעו עוד צער. בני הקהילה קיבלו זאת על עצמם על אתר, וכבר באותה שבת רוב הציבור הקדימו לקבל את השבת. ההמשך מפתיע העיד רבי מלכיאל קוטלר שליט"א (מראשי ישיבת לייקווד) אם בכל שבוע היו ה'הצלה' מוזנקים ל 60-70 קריאות בשבת אחת, באותה שבת לא נשמע שבר בגבולם, וכוחות ההצלה בטלו ממלאכתם השבת! כך, בשבת שהתקבלה בכבוד וביקר מוקדם מזמנה הקבוע, זכתה קהילה שלמה לראות את מימוש התפילה: 'וברצונך הניח לנו ה' אלוקינו, שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו!' כשנצטרף למקדמי השבת, גזירות יתבטלו, שפע ירד ופרנסה וחיים טובים לכולנו (פניני פר' שבוע).
חידות לפרשת השבוע:
א. בניו של מי הגיעו עם יתרו למשה במדבר ומתי נולדו בנים אלו?
ב. על מה בפרשתנו נא' "גדול הוא השלום", ומדוע גדול השלום?
ג. היכן נרמז בפרשתנו שיתרו התגייר?
ד. מהו ביאור הדבר שנא' בגמ' (סנהדרין צ"ד.) "היינו דאמרי אינשי, גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה"?
ה. מדוע משה רבנו לא קרא לבנו הראשון אליעזר, על שם הנס שהצילו הקב"ה מחרב פרעה אלא המתין עד שנולד לו בנו הקטן?
תשובה לחידה א. איתא במכילתא שבנים אלו היו בנים של ציפורה ממשה רבנו, אבל בזוהר כתב דבר חידוש דהכוונה לבני יתרו דעד שלא בא משה אליו לא היו לו בנים כי אם בנות, וכשבא משה אצלו – נולדו לו בנים, וזה מה שנאמר שיתרו הביא את בניו וכל בני ביתו כדי לגיירם.
- תשובה לחידה ב. איתא במכילתא דרשב"י, כשמשה ויתרו נפגשו "וישאלו איש לרעהו לשלום" – גדול הוא השלום שהוא קודם לשבחו של הקב"ה, שכן מצינו שמשה לא פתח ליתרו תחילה לא ביציאת מצרים ולא בעשרת הדברות ולא בקריעת ים סוף ולא במן ולא בשליו אלא בשלום תחילה שנאמר "וישאלו איש לרעהו לשלום" ואח"כ "ויספר משה לחותנו" מפני שהשלום מיישב את הדעת לשמוע את כל אלו.
- תשובה לחידה ג. כתב בתרגום יהונתן בן עוזיאל עה"פ 'וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו' שמשה רבנו השתחווה ונישק וגייר את יתרו, וכתב בפירוש יהונתן שהדיוק הוא מזה שקראו הפסוק 'רעהו' ובכל מקום שנאמר 'רעהו' הכוונה כמוהו כמו שנאמר "למה תכה רעך" (שמות ב י"ג) ופרש"י – רשע כמותך, וכמו שנאמר בפרשת משפטים "שור רעהו" – ולא שור של גוי.
- תשובה לחידה ד. רש"י כתב עה"פ 'ויחד יתרו' שיתרו כששמע על איבוד מצרים, הצטער ונעשה בשרו חידודין חידודין, והביא את הגמ' הנ"ל, וביאר שיתרו גם לאחר שנתגייר נצטער על עמו. וב'רבנו בחיי' כתב שיתרו היה דור עשירי למצרים שהיה בנו של חם, ולכך נאמר עליו דבר זה, אמנם ב'מושב זקנים' מפרש דמה שנאמר בגמ' 'עשרה דרי' הכוונה – עשר שורות, ופירושו שהגר אפילו שנתגייר ואפילו ששהה כ"כ ביהדותו אחר שנתגייר עד שנעשו עשר שורות של קמטים במצחו מרוב זקנה, עם כל זאת לא תאמר גנאי בפניו, כי עד יום מותו מיצר על ביזיון הגוי מאחר שהוא עצמו גוי היה. וב'מנחה בלולה' כתב שגר עד שיזקין ויהיה לו עשר שורות של שערות לבנות בזקנו לא תבזה ארמי בפניו, אמנם כשיזקין – כבר לא יסור עוד לסורו. ובספר 'זיכרון' בשם ר' ישראל כתב שהכוונה היא הפוך, שכשנתגייר הגר בזקנותו שכבר היה לו עשר שורות לבנות בזקנו אל תבזה גוי בפניו מפני שמצטער, אבל כשנתגייר כשהוא קטן, אין דבר זה מהווה בעיה מפני שאינו מקפיד.
- תשובה לחידה ה. כתב ה'חזקוני (לעיל ב כ"ב) כל זמן שמלך מצרים היה חי, היה משה ירא ממנו בכל מקום שהולך ורק לאחר שא"ל הקב"ה 'כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך' הכולל את מלך מצרים, מיד הזכיר חשיבות הנס באותו הזמן כשנולד לו בנו השני במלון, עוד טעם, דכשנולד לו בנו הראשון גרשום, עדיין היה משה חדש במקומו ונחשב כגר והיה ירא להזכיר מפני מה ברח ממצרים, פן יגרשהו חותנו, אבל אחר שנתיישב לא הקפיד ולכך קרא כך את שם בנו השני. (ויתכן שבא לרמוז דבר זה בשם בנו הראשון 'גרשום', דהיינו כיוון שאני גר – עדיין איני יכול לקרוא 'אליעזר').