בתוך מאמרו של הרה"ג רבי ישראל פרידמן שליט"א רב קהילת טשארטקוב במנצ'סטר, בגיליון 'אספקלריא', הוא כותב את הדברים הבאים:
לפני הרבה שנים (בחודש סיון תשס"ח), כאשר נסעתי בפעם הראשונה עם קבוצה של בחורים שיחיו לקברי צדיקים בפולין, צלצלתי מקודם למרן אדמו"ר שליט"א מבאיאן לקחת ברכת הדרך לרגל הנסיעה, ושאלתי, שהיות שאנו עומדים לבקר גם במחנה אושוויץ, צריך אני הדרכה לדעת מה לומר ולהגיד לבחורים בעניין השואה וכו'.
ותוך כדי דיבור השיב הרבי ואמר: "פאר דער וואס האט אמונה, ס'איז נישט דא קען קושיות; און פאר דער וואס האט נישט קען אמונה, ס'איז נישט דא קיין תירוצים". [למי שיש אמונה, אין קושיות; ולמי שאין אמונה, אין שום תירוצים שיכולים להניח את דעתו].
והנה בשעתו כשאמר לי הרבי שליט"א דיבורים אלו, נתקשתי להבין את תשובתו, איך יתכן שלבעל אמונה אין קושיות. והלא "צדיק ורע לו" היא קושיא ישנה! אבל במשך השנים כשכבר הייתי שם יותר מעשר פעמים, ויותר ויותר התחלתי להבין שלמרות כל מה שכתבו סופרי הדורות אודות תקופת השואה, וגם אחר כל דבריהם וכל ההסברים, עדיין אין לכל מאורעות השואה שום הבנה על פי שכל ועל פי היגיון – איך קרה דבר כזה שמיליוני גרמנים אנשים נשים וטף שהיו נראים מקודם כאנשי מדע עם נימוסים טובים ויפים, יהפכו פתאום לרוצחים אכזרים ברשעות ואכזריות כזו שא"א להעלות על הדעת, מה שאין השכל מסוגל כלל להבין ולקלוט, להרוג ולאבד את שכניהם החפים מכל פשע שלא עשו להם רעה מעודם, בכל מיני מיתות משונות ואכזריות רח"ל. הרי שבאמת אין שום תירוצים למי שאין לו אמונה, וא"א לו להבין את זה על פי השכל. ולא נשאר לנו אלא להאמין שכך יצאה גזירה מאת השי"ת וא"א לנו להבין דבר זה, וצריכים אנו לקבל שכך היתה גזירה מהשי"ת, ולעתיד לבוא תשבי יתרץ כל הקושיות ונבין למה היה מוכרח להיות כן.
ואחר הרבה שנים (בחודש אדר תשע"ז) נסע מרן אדמו"ר שליט"א מבאיאן לפולין ביחד עם ציבור גדול וחשוב, וביום ח"י אדר ביקר במחנה העבודה פלאשוב, שם נהרגו ונשחטו אלפי בני ישראל הי"ד, וצוה הרבי שליט"א לומר שם הי"ג עקרי אמונה, באמרו כי במקום הזה של חושך מוחלט היותר ששייך, דייקא שם צריכים לחזק את עצמנו כי "הבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל", ולכן אין להרהר כלל אחר מעשיו ית', שהרי "הבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".
ובזה יש לתרץ מה שיש לדקדק במה שאנו שואלים בהלל (תהלים קטו, ב): "למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם, ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה", ולא מצינו תירוץ על הקושיה. ולפי דברי הרבי שליט"א מבואר, שאכן התירוץ כתוב בהמשך שם: "ישראל בטח בה' עזרם ומגנם הוא, בית אהרן בטחו בה' וכו' יראי ה' בטחו בה' וכו'" – והיינו, דכאשר אנו באים למצב שבו שואלים אותנו "איה נא אלקיהם", התירוץ הוא "ישראל בטח בה'", שאנו צריכים לחזק את עצמנו באמונה ובטחון כי "הבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף".
ולעת עתה יש שואלים כשאלה הנ"ל "למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם", שאיך יתכן שבאתרא קדישא מירון בהילולא דבר יוחאי, שבאו במיוחד לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, יקרה דבר נורא כזה, במעמד אלפים ורבבות בני ישראל, ואיה זכותו הגדול של רבי שמעון בר יוחאי שביטל כמה גזירות ואמר על עצמו (סוכה מה:) "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין".
אמנם קושיא זו אנו יכולים לשאול גם על רבי שמעון בר יוחאי גופא, וכי יש איש שרב גובריה יותר מרשב"י, ואם היה יכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין, למה ואיך יתכן דכאשר יצאה הגזירה מאת הרומיים להרגו, הוצרך לברוח בהצלה בדרך הטבע למערה לי"ב שנים. והלא ידוע הסיפור של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, כאשר היה צריך להתייצב בצבא הרוסי, נסע לראדין לבקש ברכת החפץ חיים שאמר לו "שנינו באבות כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". דע שנגזרה עליך גזירה, אבל מכיון שאתה מקבל על עצמך עול תורה יעבירו מעליך הגזירה". ואכן באופן פלא לא גייסו אותו אל הצבא הרוסי. ואם כן איך יתכן שרשב"י הוצרך להחביא את עצמו בהצלה טבעית, ואף אחד לא ידע איפה הוא נמצא וישב בבידוד גמור במשך י"ב שנים ארוכות, וסבל במשך שנים אלו יסורים נוראים וכו'. ומי היה מקבל על עצמו עול תורה יותר מרשב"י, ולמה הוצרך לעשות פעולות קשות אלו להציל את עצמו ולא הועילה לו זכות התורה?
והתשובה לזה היא אותה תשובה כמו לשאלה הקודמת: "ישראל בטח בה' עזרם ומגנם הוא, בית אהרן בטחו בה' וכו' יראי ה' בטחו בה' וכו'", דאין אנו מבינים דרכי ההשגחה, ובודאי שאם היה רשב"י רוצה, היה יכול לבטל הגזירה מעליו מבלי לשבת י"ב שנים במערה, וכדכותב הרה"ק בעל שפתי צדיק (ל"ג בעומר אות ד): "רשב"י הטמין את עצמו סגור ומסוגר י"ג שנים במערה אף שהיה ע"י גזירה, מכל מקום בקדוש עליון כמוהו יש לומר 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו', שאם היה רוצה שתתבטל הגזירה בשנה ראשונה היה כן וכו".
הרי שאנו מאמינים באמונה שלימה שהיה בכח רשב"י לבטל מעליו הגזירה ולא עשה כן מטעם הכמוס אליו, או כמו שהוא השיב בעצמו לרבי פנחס בן יאיר: "אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך". וכמו כן בודאי רב גובריה של רשב"י לבטל מעלינו גזירות רעות ויכול הוא לפטור את כל העולם מן הדין, ואם אנו רואים ששורר דינים רח"ל, זהו משום שהגם ש"יכול" רשב"י לפטור את כל העולם, אבל כנראה שכאן היו סיבות אחרות וחשבונות של שמים שאין אנו יכולים ומסוגלים להבין, ולעתיד לבוא נזכה לראות האמת ולהכיר דרכי השי"ת כי "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה צדיק וישר הוא (דברים לב, ד).
ואכן זהו עבודת ימי הספירה לבוא למדרגה זו להכיר כי "הצור תמים פעלו", וכדביאר ב'שם משמואל' (ריש פר' אמור) דזהו עבודתנו בימי הספירה – "שבע שבתות תמימות תהיינה", כלומר דעבודת תמימות הוא לקיים "תמים תהיה עם ה' אלקיך" (דברים יח פסוק יג), וכתב שם רש"י "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".