יוחנן וסרמן
עם פתיחת הזמן חורף הבעל"ט בהיכלי הישיבות הקדושות, כשאלפי בחורי הישיבות חוזרים ללימודם עם כוחות מחודשים ורעננים ספוגים במטען רוחני שקיבלו וקנו בירח האיתנים, פנינו אל כ"ק האדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א מגדולי משפיעי דורינו, ואכן זכינו לשמוע דברים נפלאים ומרוממים לעורר ולחזק את השומעים והקוראים לאביהם שבשמים.
את דבריו פותח האדמו"ר בחיזוק נפלא לבחורים שלעתים נכשלים במבחנים, למרות שלמדו היטב והתכוננו כראוי…
"לא פעם קורה שבחור מתכונן היטב למבחן וכדו', ולומד את הסוגיא כמה וכמה פעמים, אבל בסופו של דבר שואלים אותו שאלה ממקום שהוא לא ציפה לו ובסגנון שאינו רגיל אליו, והוא נכשל מה שכמובן גורם עגמת נפש גדולה ותסכול גדול. על כך אני רוצה לספר מעשה נפלא שאירע לפני כעשרים שנה בערך.
"היה המעשה עם בחור בגיל השידוכין שהלך להיפגש עם ה'מחותן' המיועד, ולשם כך הכין 'פשעטל' נאה על סוגיא של 'חצי שיעור'. וכאשר דיבר עמו אכן הציע לפניו את הפשעטל באריכות, אך כשסיים אמר לו המחותן, יפה ונעים, אבל מה לומדים עכשיו בישיבה? ואז נבהל הבחור שבימים האחרונים היה שקוע כל כולו בהכנת ה'פשטעל' והתחיל לדפדף בגמרא לכאן ולכאן כמי שאינו יודע במאי קא עסקינן, וכמובן שהשידוך ירד מעל הפרק…
"כששמע זאת הבחור, היסב לו הדבר עגמת נפש גדולה, ולא היה יכול להירגע כלל, מאחר שטען כי חזר על הפשעטל מאה פעמים ויותר, וכיצד זה לא הצליח להביא הדבר לידי גמר טוב?, אך אחד הרמי"ם בישיבה חזקו ועודדו לבל יפול ברוחו ולא ידאג, כי שום דבר אינו הולך לריק, ובפרט שהרי בין כך למדת ועסקת בתורה.
"ואכן לא עבר זמן רב, עד שדברו לו נכבדות שידוך אחר, נו.. החכם עיניו בראשו ושוב יגע והכין את עצמו כדבעי, לדעת היטב מה שלומדים כעת בישיבה. וחזר על שני דפים גמ' רש"י ותוס' ועוד, וכך ישב והגה כמה לילות כמעט ברציפות, עד אשר ידע את כל דברי הסוגיא על בוריה הדק היטב.
"אך רבות מחשבות בלב איש. ואבי המדוברת של שידוך זה חשב לעצמו טרם הפגישה, כיצד זה אדע שהוא באמת ת"ח? הלא על מה שלומד בישיבה ודאי חזר ולמד היטב, בכדי שאני אתרשם ממנו שהוא אכן יודע היטב ללמוד, ולכן כדאי שאכין לעצמי איזה סוגיא ידועה בש"ס, ונראה אם יש לו בקיאות גם ביתר המסכתות בש"ס, והוא – אבי המדוברת למד באותה עת את הסוגיא של 'חצי שיעור'…
"וכך הוה, שהתחיל לדבר עמו בסוגיא זו, באומרו: למדתי השבוע סוגיא נאה זו, ואני כבר הופך בדעתי זה זמן ועידן, בטעם הדבר, למה חצי שיעור אסור, אי משום דחזי לאיצטרופי, או דילפינן מכל חלב לרבות חצי שיעור [יומא עד.] והנפקא מיניה ביניהם וכו' וכו',
"והבחור פתח את פיו בחכמה, והתחיל לפלפל בסוגיא זו בשליטה מעוררת התפעלות, והלה יצא ליבו מרוב התרגשות, איך זה שבחור שלומד כעת בישיבה סוגיא פלונית יכול לשלוט בכמות ובאיכות ולישא וליתן בחוכמה גם בסוגיא אחרת כזקן ורגיל, והתפעל מאוד מגדלותו בתורה ובשיטות הראשונים, וכבר חשב שהוא ש"ס בחור… שהרי בעצם הוא לומד בכלל מסכת אחרת לגמרי… וכמובן ששידוך זה נגמר בכי טוב בשעה טובה ומוצלחת.
"ואחרי ככלות הרעש והצלצולים, ישב הבחור והתבונן בנפלאות ה' עמו, כי ראה בעיניו שהסוגיא שלמד אז ביגיעה עצומה היא זו שעמדה לו לעזר בשעת הצורך. וזה מוסר השכל גדול בשבילנו, ששום דבר אינו הולך לריק, על אף שלא רואים את זה בחוש כל פעם, ובפרט מצוה שהאדם עושה למען כבודו יתברך ללא שום חשבונות צדדים, ובלי שום טובת הנאה, שבכוחה לבקוע רקיעים, והיא דבר נצחי שאינה בטלה לעולם.
**
"וזאת יש לדעת, שהעיקר הוא ההשקעה והרצון האמיתי להצליח בלימוד התורה, כעין מה שמעתי מפיו של ראש ישיבה בלוס אנג'לס סיפור נפלא.
"היה זה לפני שבנו בכורו נכנס לעול תורה ומצות, והוא נסע עם בנו לארץ ישראל לקבל ברכות מגדולי הדור.
"כאשר הגיע לבית מדרשו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאז כבר הוערך גילו ליותר מתשעים ושתיים שנה, ובדיוק אז נעמדו שם להתפלל תפילת מנחה, עמד בנו בחור הבר-מצוה על יד הרב, והתבונן בו איך הוא מתפלל שמונה עשרה.
"לאחר התפילה סיפר לאביו, שהבחין כי בכל תפילת השמו"ע לא זז הרב אף כמלוא נימה, ואף לא שמע ממנו מאומה, אלא שכאשר הגיע למילים 'פתח ליבי בתורתך' שבסוף התפילה, בטרם פסע לאחוריו, רק אז נתלהב לפתע באמרו מילים אלו המדברות על לימוד התורה…
"אז הבנתי מה זה נקרא רצון אמיתי, השלים ראש הישיבה את דבריו", כי הרי יהודי גדול זה שזכה לדעת את כל הש"ס כולו ישר והפוך יחד עם כל ד' חלקי שו"ע, כולל כל ספרי הראשונים והאחרונים, ובקי נפלא בכל התורה כולה, עדיין עומד ומתחנן לה' שיפתח לבו בתורתו. הלא דבר הוא! ואכן כשרוצים באמת, אז בוודאי התפילות פועלות את חלקן".
"וכיצד מגיעים לרצון החזק? על ידי התבוננות בחשיבות הדבר ובאמיתתם, וכל מה שמשיג האדם יותר את החשיבות שבהם אז התוצאות הם בהתאם, וזאת על ידי התבוננות בחשיבותם, ואסביר את דברי על ידי עובדא נפלאה שגם זה נוגע רבות לבחורי הישיבות כאשר הם נמצאים בישיבות.
"בהיותי פעם בחו"ל התבקשתי לבקר בתלמוד תורה שם ולבחון את מצב התלמידים, סיפר לי אחד המחנכים כי לפני זמן מה העלה שאלה לפני תלמידיו שיחשוב כל אחד כמה שנים ברצונו לחיות בעולם, ולמחרת יבואו עם תשובה…
"ויהי למחרת אחרי שכל אחד השיב את תשובתו, אמר להם עצתי הפשוטה לכם לזכות לחיים ארוכים היא שתכבדו את הוריכם, כנאמר בתורה [שמות כ יב] כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
"לא חלפו ימים מועטים וכמה מהורי התלמידים פנו אל אותו מלמד בזה אחר זה בתמיהה רבתי לאמר, כיצד הצלחת לחולל מהפיכה כה כבירה בביתנו, מהו הסוד שעל ידו גרמת שבננו יכבד אותנו במידה מרובה כאשר כל העת הוא מבקש ומשתוקק מה עוד ניתן לעזור בבית. אכן, חכמתו עמדה לו בזה שהציע לפניהם מצוה זאת בצורה של שאלה שעוררה בקרבתם את הסקרנות והתשוקה, ולאחר שקיבלו התשובה התעוררו לקיימה בהידור וברצון".
**
הרה"ק מראפשיץ ראה יהודי אחד שבוכה בעת אמירת 'אהבה רבה' כמבקש "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל". בא הרבי עם גמרא פתוחה אל אותו אחד, ואמר לו "אצל הקב"ה כבר פעלת! הוא מסכים!!! אבל עכשיו צריכים גם ללמוד… תתחיל ללמוד ואז תצליח".
אנחנו חייבים לנטוע בליבנו המסר הזה כי ההצלחה מגיע אחרי קושי ועבודה. כל סוגי הצלחת האדם באיזה סוג שיהיה נעשה על ידי רצינות העבודה כמו שכתוב בזוהר הק' היצר נקרא 'חינם' הוא מגיע אליך עד הבית להציע את סחורתו ואינך צריך אפי' לשלם לו…. אבל לקנות רוחניות- קדושה ויראת שמים – את זה אפשר לקנות רק על ידי יגיעה ומסירות.
יש תופעה אצל בחורים שאומרים לעצמם אם היה לי זה או זה הייתי יכול להתעמק בתורה, אבל כעת יש לי הרבה דאגות ובעיות ואני לא יכול ללמוד במצב הזה. על זה אמרו חז"ל "אל תאמר כשאפנה אשנה".
אמר אחד מהגדולים שבהיותו בגיל בר מצוה ברח מביתו מהקומוניסטים מרוסיה, וכך הלך שנים בגלות בעירום ובחוסר כל, במקום שישן בלילה אחד לא ישן בלילה שני, שהיה לו בעצם תעודת פטור מלימוד התורה ממה שעבר עליו משנים שעברו, אבל בכל זאת היה נשאר עם הארץ, ואדרבה התורה שנקנתה לו באף עמדה לו, כמו כן יש המתלוננים שאינם מרגישים סיפוק בלימוד, התשובה היא שאכן תחילתו קשה אבל סופו מתוק, וכדברי הגמ' אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה.
ואת זאת כדאי לדעת, שעל אף שבתחילת הלימוד זה נראה קשה ומר, מאחר שצריך לעמול ולהתייגע רבות עד אשר משיגים ומבינים את הדברים כראוי, מכל מקום אח"כ זה נהפך להיות נעים ומתוק, וכל שעל האדם לעשות הוא אותה פעולה ראשונה, דהיינו לעסוק ולהתעמק בתורה בכל ליבו. וכדרך שפירשנו דברי חז"ל [יומא כא.] עומדין צפופים ומשתחוים רווחים, שלכתחילה נראין הדברים קשים ודחוקים, אמנם כשכבר התחיל העבודה ומשתחוים, אז רואים שבאמת מרווחים וקלים הם.
ובכן כאשר אנו ניצבים עכשיו בעת פתיחת הזמן, עלינו לעמוד ולהתבונן היטב, מהו רצון הבורא מאיתנו, וזאת ברור לנו היטב כי רצונו וחפצו שנלמד ונעסוק בדברי תורתו הקדושה בהתמדה גדולה, ועל כן יש לכל אחד להיות משקיע כל כולו – ראשו ולבו בלימוד התוה"ק, עד שיזכה להגיע לדרגה כזאת אשר נפשו תתלהט ותתלהב מהתורה ביותר, באופן שיקשה עליו הפרידה ממנה, שלא יהיה אפשר לו לזוז מהגמ' והשו"ע, ולו לשעה קלה.
וכמו שמצינו אצל יעקב אבינו שהיה יושב ולומד תורה באופן כזה ממש, כמו שנאמר: 'וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים' [בראשית כה, כז] כלומר, שהיה יושב כל כולו באוהלה של תורה ולא מש מתוכו כלל, וכן נאמר שם: 'וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא' [כח, יא], ופירש"י: לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל באותן י"ד השנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, כיון שהיה עוסק בתורה.
וגם לזאת צריך כל בחור ובחור בישיבה שישים מגמתו ותקותו, לבקש רחמים מה' הטוב שיפתח ליבו בתורה, שייפתח לו מעיינות החכמה ויוכל לגדול ולהצליח בשאיפות גדולות. וכשמגיעים למילים האלו בתפילה 'פתח ליבי בתורתיך', יעצור קמעא ויבקש לה' בתחנונים שיפתח ליבו בתורה ושיצליח לעלות 'מעלה מעלה', ובוודאי אלאחר זמן יראה הצלחות גדולות באם רק ישב וילמד בהתמדה גדולה ובמרובה כמו שאמרנו לעיל. וכך הייתי נוהג בעודי בחור צעיר לימים, שהרביתי תמיד בתפילה לזכות ליראה ולאהבה את השם ולהצליח בתורה הק' מעלה מעלה. ותפילה היוצא מלב טהור מוכרח היא שיעשה תוצאות חיובית שיביא הצלחות.