סיפר הגאון רבי עמנואל טולדנו שליט"א: שמעתי מעשה שארע עם הגאון ר׳ מיכל פיינשטיין זצ"ל, וכה סיפר הג׳׳ר יצחק זילברשטיין שיבלחט׳׳א: היה זה בשכונת רמת אלחנן, אחת מהמשפחות זכתה בס׳׳ד לארס את בתה, ונקבעה החתונה להתקיים ימים ספורים לאחר חג הסוכות.
אך שמחה זו היתה מהולה בדאגה, כי הסבתא של הכלה היתה חולה מאוד, ומצבה היה קשה. ומספר ימים לפני סוכות הודיעו הרופאים כי סיכוייה להיוותר בחיים קלושים מאוד עד בלתי קיימים, ובתוך שבוע כבר תסתלק לבית עולמה. המשפחה היתה בצער גדול, ובפרט ביודעם שמיד לאחר מכן אמורה להתקיים החתונה, והם רצו מאוד לזכות בהשתתפותה של הסבתא בחתונה.
על כן עלו אל הגר׳׳י זילברשטיין ושאלתם בפיהם: אמנם אסרו חכמינו לישא אשה בחול המועד, אך אולי אפשר למצוא היתר כל שהוא לעניין, וכך יקיימו את החתונה מיד בתחילת המועד, טרם תשקע שמשה של הסבתא [אולי רצו להסתמך על כך שהחתונה יכולה ליישב את דעתה של החולה, וכמבואר גבי יולדת שמותר להדליק לה את הנר בשבת לייתובי דעתה].
אמר להם ר׳ יצחק: אני איני מוצא היתר לעניין, אך יש כאן גדול בתורה בשכונתנו, הלוא הוא ר׳ מיכל פיינשטיין, הבה ונעלה אליו, ונבקש את עצתו לעניין.
כשמוע ר׳ מיכל את פרטי המקרה, ענה באופן ספונטני ואמר: "יש לי עצה מעולה לפתור לכם את הבעיה". הם הסתקרנו לשמוע מה היא עצתו: "יש לנו אבא בשמים, אפשר להתפלל אליו! נבקש ממנו שישאיר את הסבתא לכל הפחות עד אחרי החתונה, וכך הכל על מקומו יבוא בשלום – גם לא תצטרכו לקיים את החתונה בחול המועד, וגם הסבתא תשתתף בשמחתכם".
הסיפור הזה עורר בי התפעלות גדולה. אמנם זאת כולנו יודעים שיש לנו את כוח התפילה, ואנו יכולים להתפלל אליו על כל צרה שלא תבוא. אך פעמים אנו לא מספיק ׳חיים׳ את זה, וכאשר בפועל נתקלים בבעיות שצצות בשגרת החיים, אנו שוכחים את העצה הפשוטה ביותר ואת מה שעלינו לעשות באופן טבעי כדי לפתור את אותן בעיות: פשוט להתפלל.
(גיליון דעת ואמונה)