סימן תלב /// סעיף ב 3
- אומר הרמ"א שדעת המהרי"ב שנוהגים להניח פתיתי חמץ קשה שלא מתפורר במקום שימצאם הבודק, כדי שברכתו לא תהיה ברכה לבטלה, ואילו הרמ"א חולק וסובר שגם אם לא הניח ולא מצא, אין ברכתו ברכה לבטלה, משום שהמצוה היא לבדוק שמא ימצא, וזה מה שהוא עושה, והט"ז כתב שהברכה קאי על הביעור של מחר, אלאשמהיום הוא מתחיל את העניין, ולכן ודאי שאין ברכתו לבטלה אם לא מצא, וכן הסכימו האחרונים לדינא.
- החזו"א לא נהג להניח פתיתים, אמנם המהר"י וייל כתב שיש להניח משום שאם הוא לא יניח ולא ימצא, יש חשש שמא הוא לא יבטל, שהרי הוא לא מצא והוא מרגיש שאין לו מה לבטל, וכן האריז"ל כתב ע"פ הסוד את המנהג הזה. והחק יעקב כתב שיש עניין בפתיתים משום שאם לא יניח ויבדוק ולא ימצא, א"כ לאחר זמן מה יתרשל בבדיקה.
- מי מניח את הפתיתים, מדברי החק יעקב משמע שבני הבית הם אלו שיניחום, ומבאר העמק הלכה שהרי אם הוא מניחם הוא לא בודק אחריהם, משא"כ הגריש"א כותב שמצד הדין יכול גם הבעה"ב להניחם, משום שהברכה היא על הביעור, ואף אם יודע היכן הניחם הרי הוא מלקטם ומוציאם, אך סיים שהמנהג שאחרים מניחים אותם.
- מי שלא בודק כראוי אלא רק מקבץ את הפתיתים שהניחם, כתב הקצוש"ע שלא יצא ידי בדיקה וברכתו ברכה לבטלה. הבודק קודם אור לי"ד, כתב המנח"י שלא מניח את הפתיתים, משום שכל ההנחה היא כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, וקודם י"ד לא מברכים, משא"כ הגריש"א כתב שיש להניחם, משום שיש סוד גדול ע"פ האריז"ל בהנחתם, וכן יתן את ליבו יותר לבדוק.