סימן תלב /// סעיף ב 2
- אומר השו"ע שיכול לבדוק ע"י כמה אנשים את כל המקומות שיש בהם חמץ וכולם יהיו כשהוא מברך ויענו אמן על ברכתו, ואח"כ יתפזרו איש איש למקומו.
- אומר המ"ב שאם הבעה"ב לא בודק אלא מצוה לאחר לבדוק, אותו האחר הוא זה שמברך משום דהוי שלוחו גם לעניין הברכה, ומבאר הגרש"ז שמכיון שהשליחות היא לא על הברכה, אלא על הבדיקה עם הברכה, שהרי בדיקה עם ברכה היא מעולה יותר, לכן כששולח את השליח הוא רוצה שיעשה ביעילות המרובה ביותר.
- אם הבעה"ב לא מינה אותו לבדוק, אומר הגרש"ז שהוא לא יכול לברך משום שלא שייך לומר וציוונו משום שהוא לא מצווה לבדוק מקום שאינו ביתו, ולא שייך בזה דין ערבות, משא"כ אם הבעה"ב כן מינה אותו לבדוק הוא יכול לומר וצוונו, משום שיש דין ערבות.
- אם הבעה"ב בודק, יכול חבירו להוציאו בברכה מדין ערבות, כמו שכתב המ"ב בדיני מגילה.
- אם בעה"ב מינה אחר שיבדוק, האחר הוא זה שמברך, והבעה"ב לא יכול לברך, ומבאר הגרש"ז שזה משום שאין מברכים אלא על דברים שיש בהם עשיה, ולכן לא מברכים על ביטול חמץ לפי שזה דבר שבלב, ומימילא אין המשלח יכול לברך אא"כ יש לו חלק בבדיקה.
- אם הבעה"ב מינה כמה שלוחים שכל אחד יבדוק מקום אחר, כתב הגרש"ז שיכול כל אחד לברך בנפרד, שהרי אין ברכת אחד פוטרת כמה שליחים, משא"כ כשבעה"ב ביקש מאחר שיגמור את תחילת בדיקתו, שם הברכה של הבעה"ב על תחילת הבדיקה מועילה על סוף הבדיקה שעושה השליח.