רבה של ירושלים רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ראה פעם אחת בתשעה באב כיצד יושב יהודי בבית הכנסת ומקונן על חורבן בית המקדש, ובאותו זמן ישב לידו בנו הקטן וקונן לפניו שהוא אינו מרגיש בטוב ורוצה לחזור לביתו, והאב עומד ודוחה את הילד מפעם לפעם כי רצה לסיים אמירת כל הקינות.
ניגש אליו רבי יוסף חיים זצ"ל ואמר לו: עד שאתה מקונן על חורבן בית מקדשנו, קונן גם על חורבן נפשך, שהרי מידת החסד היא בנין בנפש הישראלית, וכאשר אתה מתאכזר על בנך שאיננו מרגיש בטוב ואינך נענה לבקשתו להביאו הביתה, עליך לקונן על חורבן מידת החסד שבנפשך. (תפארת משה).
*
סיפר הרה"ק בעל 'אמרי 'שאול' ממודז'יץ זצוק"ל: אא"ז זצוק"ל מקאזמיר סיפר, כי פ"א ראה לאיש אחד אשר בשעה שאמר הקינות בט"ב נגש אליו אחר וביקש ממנו שילך עמו לכתוב לו אגרת בענין נחוץ, והי' קשה לאיש לעשות אותו הדבר, כי איך מניח זה מפני זה.
ואמר אליו: מה אתה מתאבל, על חורבן בית המקדש; ומפני מה חרב, על שנאת חנם; והתיקון הוא אהבת חינם, ונמצא זה הוא תיקון שכינה יותר ממה שאתה מתאבל.
(אוצרותיהם של צדיקים)