היכונו היכונו! מחר יום שלישי ר"ח אייר מתחילים מסכת יומא!
זו באמת בשורה משמחת מאוד. מדובר בנכס עצום, שלהתחיל איתו את הקיץ זה מה שנקרא 'להתחיל ברגל ימין'. בשבת לא אכלתי את 'חלת המפתח', השנה יש לי את מסכת יומא, היא המפתח שלי לקיץ הקרוב.
אז ככה: כמנהגנו, קצת רקע ותמונה אוירית על מסכת יומא. ובכן: במסכת יומא יש משהו מאוד מעניין. עקרונית הנושא הרשמי של מסכת יומא זה עבודת כהן גדול ביום הכיפורים! 'יומא' זה מלשון 'יום'! 'היום' בה"א הידיעה. היום הקדוש ביותר בשנה, ומסכת יומא צועדת איתנו צעד אחר צעד בעקבותיו של הכהן גדול ביום הכיפורים, החל מהטבילה הראשונה בבגדי זהב ועד קידוש ידים ורגלים העשירי, שאז לובש בגדי עצמו ויו"ט עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש.
זה באופן רשמי הנושא של המסכת! אבל לא בדיוק…
על הדרך, ממש ככה על הדרך, מסכת יומא מלמדת אותנו ביסודיות ובהיקף את עבודת קרבן התמיד של כל יום ויום בבית המקדש. וזה הנושא היותר עיקרי של מסכת יומא!!
וחשוב לדעת את זה. למה? כי פעם באמת חשבתי שמסכת יומא מדברת על יום הכיפורים, ואם ככה, חשבתי לעצמי, אז עזוב. מה הקשר עכשיו יום כיפור. עכשיו זה חודש אייר. לא מתאים לי עכשיו להיכנס לאוירה המפחידה של 'בצום יום כיפור יחתמון'. אז זהו, שלא! אחרי שלמדתי מסכת יומא גיליתי להפתעתי שהיא בכלל לא מדברת על יום אחד במקדש, היא מדברת בעיקר על עבודת התמיד שנעשית כל בוקר וערב במקדש! רק מה? זה נלמד ברקע של היום הקדוש ביותר בשנה. זה נלמד תחת האוירה המחשמלת הזו. זה נלמד תוך כדי העבודה של יום הכיפורים..
כידוע, מסכת יומא היא 'הש"ס קטן' של סדר קדשים. היה לי חבר שלמד קדשים בעיון. הוא למד את מסכת זבחים, מנחות, בכורות ותמורה,. הוא הזיע כהוגן על הסוגיות החמורות של סדר קדשים. ואילו אני? אני בשעתו לא כ"כ למדתי קדשים. למדתי רק מסכת יומא. אבל למדתי אותה טוב! ואז תכל'ס, בשורה התחתונה נוצר מין אבסורד, שכשהתחלנו לדבר על בית המקדש ועל עבודת הקרבנות, התחושה היתה שלי יש יותר שליטה בקדשים. אני יותר בעניינים ממנו. למרבה האבסורד מצאתי את עצמי מסביר לו מה יש בבית המקדש ומה מקריבים בתמיד של שחר ומתי. בקיצור, יכולתי להפגין יותר ידע ובקיאות ממנו.
ולמה? מסיבה פשוטה מאוד: הוא אמנם למד הרבה יותר קדשים ממני, והוא שלט בסוגיות של פיגול ולא לשמה וחוץ למקומו, שאני לא מצאתי שם ידיים ורגלים. אבל אני למדתי מסכת יומא, שזו סקירה מלמעלה, תמונת שטח כללית ומקיפה על כל הנעשה במקדש. במסכת יומא אתה מקבל תמונה רחבה מה קורה כל בוקר בבית המקדש. מערכה ראשונה, מערכה שניה, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מעלה אברים לכבש; הטבת חמש נרות ושתי נרות. קטורת קודמת לאיברים ואברים למנחה… אז הוא אמנם בקי בדיני חטאת שנתערבה בעולה, שזה מהסוגיות הכי חמורות בקדשים, אבל בשטח, מהו סדר עבודת התמיד בבית חיינו? – זה יומא!! זה המסכת הלא כ"כ קשה ולא כ"כ ארוכה, שבה אתה מקבל את המפה המושלמת מה קורה בבית המקדש!! זה ה"סיפור" של מסכת יומא.
וממילא, אולי קצת יומרני לומר זאת, אבל אני כמעט יכול להבטיח לך שאם תחליט כעת, בערב ר"ח אייר, שאתה נכנס בחודשיים וחצי הקרובים עם כל הרצינות למסכת יומא ולומד אותה כמו שצריך, לכה"פ גמ' רש"י, הרי עד תשעה באב הקרוב, שבעז"ה יתהפך לששון ולשמחה, תהיה לך שליטה אוירית כללית בסדר קדשים! אתה כבר בעניינים!! אתה כבר לא מגיע כמו איזה תייר לכותל ולובש כיפה של קרטון ונעמד כמו איזה נר מול האבנים ובוהה בהם.
כן. תסלח לי. כשאני רואה בחור או אברך שלא יודע מושגים הכי בסיסיים ומינימליים מה עושים בבית המקדש, לא נעים. בלשון המעטה. הוא נראה כמו התייר הזה מהכותל עם פרצוף (ופתק) בקיר!! רק כדי לשבר את האוזן, שאלון קצר: איפה מקטירים את המנחה? האם במזבח הפנימי או במקום הדשן? רגע, ואיפה מקטירים את הנסכים? האם ביסוד הדרומי של מזבח החיצון או ביסוד המערבי או ע"ג האישים? ועוד שאלה: האם את תמיד של שחר היו שורפים מחוץ למחנה או רק את מוספי ראש חודש? ועוד שאלה אחרונה: היה כידוע הטבת חמש נרות והטבת שתי נרות, איזו הטבה היתה במנורה ואיזו הטבה היתה בלשכת בית המוקד?
הצד השווה שבכל השאלות האלו ששאלתי כעת, שלמעשה בלבלתי לך את השכל… כתבתי גיבובי דברים בלי שום קשר! אבל אם הצלחתי קצת לבלבל אותך, זה אומר שנכון לעכשיו אין הרבה הבדל בינך לבין התייר ההוא שעומד בכותל כמו נר ובוהה באבנים. לשניכם יש את אותו מידע!!
ותסכים איתי שזה לא אמור להיראות ככה.
אז זהו, שעל זה באתי! פעם גם אני הייתי התייר הזה, לפני לא הרבה שנים גם אני הייתי עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן במושגים של קדשים. ותמיד כשרק התחלתי לחשוב להתחיל ללמוד קדשים זה כ"כ הלחיץ אותי. מה, עכשיו להתחיל ללמוד זבחים ומנחות עם כל הדרשות של תורת הכהנים והמושגים המסובכים של תמורה? זה באמת קשה!
אז איש בשורה אני היום. מסכת יומא – זה הדבר!!
אתה מתחיל מסכת יומא בא' באייר, ואני מבטיח לך שעד י"ז בתמוז אתה בעניינים! עמוק בפנים!! אתה כבר שוחה בקדשים. אמנם עדיין אתה לא שוחה בעמוקים אלא רק ברדודים, כמוני. סוף סוף המים העמוקים מחכים לנו בזבחים ומנחות תמורה (ואולי אפילו פסחים, כן, הקדשים של פסחים זה לא כ"כ קל. ויומא זה לא הקדשים של פסחים. ממש לא! לא קרב זה אל זה. זה הרבה יותר קל ומובן) ושם עדיין מחכה לנו הרבה עבודה. אבל לכהפ"ח אתה כבר יודע לשחות. אתה כבר לא טובע בבורות וע"ה.
קדימה!! מתחילים! מהדקים חגורות ויוצאים לדרך.
ובכן: א' באייר. מתחילים מסכת יומא. ט"ז הדפים הראשונים, הרקע שלהם זה השבעה ימים קודם יום הכיפורים שמפרישים כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין, ובימים האלו הוא בעיקר עושה את עבודת התמיד במקדש. זו מנגינת הרקע של ששה עשר הדפים הראשונים. ושוב, כפי שהקדמתי, במסכת יומא יש משהו שונה מכל המסכתות. בכל מסכת יש את הסוגיה המסוימת על מה מדברים (אם זה מסכת פסחים, אז הדפים הראשונים מדברים על בדיקת חמץ באור לי"ד ואח"כ עוברים לשריפת חמץ למחרת), אבל במסכת יומא הכל עובד עם תמונת רקע. ותמונת הרקע מראש חודש אייר ועד ל"ג בעומר זה השבעת ימים המרוממים שכלל ישראל מפריש את שלוחן של ישראל כדי שיתכונן בטהרה ובסילודין לקראת ביאת פנים בקודש הקדשים. אז בדפים הראשונים מתעכבים על עצם דין הפרישת ז' ימים, מנלן. אח"כ הגמ' דנה למה הוא צריך לפרוש מאשתו. אח"כ יש טעימה קלה בסוגיה של טומאה הותרה או דחויה בציבור. ואז יש סוגיה אודות הלשכה שהכה"ג נמצא בה, למה היא נקראת לשכת פרהדרין (ושם יש גם טעימה קטנה לסוגיה של מזוזה. לא יזיק בכלל…)
ואז מגיעים לדף י"ד. מדף י"ד עד דף י"ח זה דפים שנותנים מפה די נחוצה על עבודת התמיד שבמקדש. הגמ' שם גם מפרטת מה זה לשכת המוקד, ומומלץ בחום לזכור את זה. כי לשכת המוקד זה מושג שכל יהודי אמור לפגוש אותו בהרבה צמתים בעבודת הקרבנות (להבדיל, כמובן, זה כמו הצומת של "כיכר השבת" בבית המקדש…)
כאן אני רוצה רגע לעצור ולהסביר: ביחס לעבודת המקדש יש שני תחומים: יש מסכת תמיד, ויש מסכת מידות. מה ההבדל ביניהן?
מסכת תמיד מדברת על סדר היום של המקדש. מה מקריבים מיד בבוקר, ואיך מקריבים תמיד של שחר, וקטורת ונרות וחביתין ונסכים וכו'. לעומת זאת מסכת מידות נותנת לנו בעיקר סקירה גיאוגרפית על בית המקדש. מה יש בבית המקדש. כל לשכה איפה היא ולמה היא משמשת, שערי העזרה, ושערי הר הבית. מה זה צפון, ומה יש מצפון לדרום וממערב למזרח, בקיצור: אתה מקבל תמונה כללית מה יש שם במקדש.
וזה אחד מהפלאים שיש במסכת יומא, שיש בה שילוב של שתי המסכתות ביחד. גם תמיד וגם מידות. מסכת יומא מצד אחד עוסקת הרבה בסדר היום של עבודת התמיד במקדש (כמובן ברקע של קרבן התמיד ביוהכ"פ, שלשם שינוי הכה"ג הוא זה שמקריב אותו), אבל על הדרך היא מתעכבת הרבה איפה זה ומה יש שם. והכל נעשה כמו בדרך אגב. ותכל'ס, בסופו של 'יום' אתה מקבל תמונה מקיפה על כל קדשים.
הגיע ל"ג בעומר – י"ח באייר, ואנחנו בדף י"ח ביומא. והעסק מתחיל להתחמם. כעת הגענו לערב יום הכיפורים! בשני הדפים האלו המשנה והגמ' מתארים את הימים הקדושים והמרטיטים ביותר במקדש.
ואז מגיע דף כ'. מדף כ' ועד דף ל"ה. (שזה אומר שני הדפים אחרונים של פרק ראשון דיומא, וכל פרק שני וחלק ניכר מפרק ג') זה 15 דפים שלא מדברים בכלל על יום כיפור, אלא על השעה הראשונה בבית המקדש מידי בוקר! שזה תרומת הדשן והפייסות וסדר ההקטרה. זאת אומרת: הדפים האלו זה ממש ה'מסכת ברכות' של המקדש. מדובר בדפים יסודיים ביותר שמדברים על היומיום שבבית המקדש! לא להחמיץ אותם!!
רק לשבר את האוזן. יש מושג יהודי שנקרא 'קרבנות' לפני התפילה! עכשיו, מה שאנחנו יודעים זה שהחסידים אומרים קרבנות ואחרים לא… (ולמי שלא אומר – שיידע שלהגיד קרבנות זה לא המלצה אלא שו"ע. מי שלא אומר קרבנות לפני התפילה. שידע שהוא מדלג! לא יודע אם נכון לומר שהוא עושה עבירה, אבל לפחות שיידע שהוא מדלג!! זה לא שיש פה 'תפילה קודם התפילה' שאתה לא נוהג לומר אותה, אלא יש פה דילוג)
אבל, גם מי שאומר קרבנות, מותר לו לדעת שה"קרבנות" המקורי זה בעיקר לעסוק בתורת סדר עבודת התמיד מדין "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה". ואם נתבטא בשפה המדוברת של הדור שלנו: אם יש בוקר אחד שאתה צריך ישועה מיוחדת (אם זה מבחנים לישיבות או איזה בשורות טובות במשפחה או כל דבר מכריע שצריך ישועה), ואתה צריך היום לפעול ישועות – הסגולה הקבועה שאני ממליץ עליה! (סליחה, לא אני, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו): תגיע לבית הכנסת חצי שעה לפני התפילה, תפתח מסכת תמיד ותתחיל לקרוא (בהבנה מינימלית) מהמשנה השניה בתחילת המסכת ('מי שרצה לתרום את המזבח') עד המשנה אחת לפני אחרונה שמסיימת במילים: "זהו סדר התמיד לעבודת בית אלוקינו יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן".
בקיצור: זה הקרבנות המקורי!! 'הקרבנות' המקורי זה לא רק לקרא את הפסוקים, אלא ללמוד בפירוט את סדר העבודה (בשביל זה יש לנו את 'אביי מסדר סדר מערכה' ו'איזהו מקומן'. כמובן שיוצאים ידי חובה באמירת הקרבנות, אבל יש מה "להשתדרג" בזה).
ומה קורה אם אתה צריך ישועה עוד יותר גדולה, ויש לך נכונות עוד יותר להשקיע? אז קדימה, תפתח את הסידור של רבי יעקב עמדין, שם יש את סדר העבודה עוד יותר מפורט, ותקרא אותו.
ומה יהיה אם אתה צריך עוד ישועה?? אז תפתח את ספר 'עבודת הקרבנות' מהחתן של החפץ חיים ותלמד את זה ממש בעיון עם הס"ק. ואם אתה צריך ישועה רצינית מאוד, והחלטת שאתה עכשיו משקיע כמה ימים בריצוי ותחנונים (מה שנקרא: 'קבל הגיון אשר ערכתי זה כמה ימים בנעימים כחטאת כאשם וכמנחה' [מתפילת יו"כ קטן]) – אז תפתח את מסכת יומא ותלמד בעיון גמ' רש"י תוס' את כל הדפים שמדברים על עבודת התמיד שבכל יום! (וכשתגיע הישועה, תדבר איתי… אז אני אתן לך מרשם נוסף מה צריך ללמוד, וזה כבר בזבחים מנחות).
אין אחד מאיתנו שלא צריך ישועה. והקב"ה מבטיח לאברהם אבינו, שכשיחרב בית המקדש, 'כבר תקנתי להם סדר קרבנות… בשעה שעוסקים בהם אני מוחל להם כל עוונותיהם'. אז לשבר את האוזן – הדפים האלו שאני מצביע לך עליהם -זה 'הדפים'!! אלו הדפים של סדר קרבנות.
על כל פנים, חמשה עשר הדפים האלו מדברים על תחילת העבודה היומית במקדש, תרומת הדשן והפייסות. ועם זה אנחנו מגיעים בעזה"ש לחג השבועות!! כן, בערב חג השבועות אנחנו מגיעים לדף היסודי ביותר – הדף שבו מובא "אביי מסדר סדר מערכה משמה דגמ' ואליבא דאבא שאול". את זה אנחנו כבר אומרים כל יום בקרבנות (למי שאומר). אבל השנה, לקראת חג השבועות אנחנו נפתיע ונגיע עם הגפ"ת של זה. אנחנו לראשונה נבין את מה שעד כה אמרנו בלי להבין.
אין לך בגד חדש יותר מכובד וראוי לעטר בו את חג השבועות!
ואז, יום אחרי שבועות אמנם מתחילים ימי הקיץ, אבל אצלנו בבית המדרש זה רחוק מלהיות ימי שגרה. כעת בדף היומי הכה"ג רק סיים עכשיו את התמיד של שחר, ופר ושבעת הכבשים של מוסף, וכעת רק מתחילים את עבודת פנים!! מכאן ואילך אנחנו מתחילים לאט לאט להיכנס ליומא!! ליום כיפור עצמו (עד עכשיו זה רק היה רקע). בתשעה הדפים האלו יש לראשונה סוגיות ממוקדות של עבודת יוה"כ (פחות או יותר.), אם זה חמש טבילות ועשרה קידושין, ואם זה הוידוי של הפר. ואז מגיע המעמד נורא הוד של הגורל לה' ולעזאזל (יש שם גם קצת אגדה), ואז כשאנחנו מגיעים לי"ג בסיון – סוף ימי התשלומין של חג שבועות, כאן אנחנו מגיעים לדף מ"ג עמוד ב' במסכת יומא.
חמשת הדפים האלו (שמדף מ"ד עד מ"ט) הם דפים מאוד חשובים!! אלו הדפים הכמעט יחידים בש"ס שעוסקים בסוגיה של קטורת (חוץ מדף אחד במסכת כריתות שמדבר על פיטום הקטורת ואנו מזכירים אותו כל יום; אמנם הוא מדבר על קטורת של יוהכ"פ לפני ולפנים, אבל דיני קטורת שבכל יום נלמדים משם), וכל מימרא שמדברת שעוסקת בקטורת צריך לחטוף אותה!! כי מבהיל לקרוא מה הזוה"ק מפליג על הנחת רוח שיש בשמים מעסק ולימוד ענייני הקטורת. כמדומני שאין לזה אח ורע (אז שוב, אמנם אנחנו אומרים ג' פעמים ביום את פרשת הקטורת, אבל האמירה המקורית זה העסק והלימוד בהלכותיה). וכידוע שהקטורת מבטלת כל גזירות רעות ובפרט מגיפה. ואם נרצה לומר בשפת דורנו: אז הקטורת היא גם סגולה לעושר!! ובאמת בביהמ"ק כולם רצו לזכות בקטורת כי היא מעשרת, ולכן כהן שזכה פעם אחת בפייס של הקטורת כבר לא איפשרו לו לזכות שוב, כדי לתת אפשרות גם לאחרים להתעשר. (אולי משם נלקח המושג המקובל בדורנו "זכה בפייס"). אז הנה, בדפים האלו אתה יכול לזכות בפייס של הקטורת. רק לשם שינוי, בזה כל אחד יכול לזכות (דא עקא, שכמו שלא מצינו שרבו על הפייס של המנורה למרות שהיא מחכימה, כך כנראה אין מריבות על לימוד מעשה הקטורת, כי כשמדובר בלימוד, זה כבר קשור לא רק לעושר אלא גם לחכמה, ולחכמה לא מצינו שאנשים ממהרים כ"כ, וד"ל…)
הגענו לכ' סיוון. אמנם זה יום קשה, יום שאירעו בו פרענויות לישראל, אבל באותו יום בדף היומי אנחנו אוחזים בדף נא ע"ב, והכה"ג כעת נכנס לקודש הקדשים עם הכף והמחתה. ומכאן ואילך אנחנו באמת לובשים קיטל ומלווים את הכה"ג צעד אחר צעד! כל פסיעה של הכה"ג בקודש הקדשים נבחנת בזכוכית מגדלת עד הפרטים הכי קטנים (עד כדי כך שיש מחלוקת שלימה על הכה"ג שנכנס להיכל בדרך לקודש הקדשים, דרך איפה הוא הלך. האם הוא הלך בין שולחן למזבח, או בין שלחן לכותל או בין המזבח למנורה. גם הפרט הקטן הזה הוא מחלוקת שלימה בין ר"מ ורבי יהודה וי"א. וכן הלאה).
טוב. אם כבר ליווית את הכה"ג עד כאן מסתמא אתה כבר לא תעזוב באמצע… אתה כבר תהיה בעניינים. אז אין צורך להמשיך לפרט. מה שכן, יש לנו בעיה… הסיום של מסכת יומא יוצא בערב ראש חודש אב, ויש סיכוי שזה יגרר לתשעת הימים, ואז לכל השיטות מותר לעשות סעודה בבשר בתשעת הימים! וזה עקרוני!! מי שלמד קיץ שלם מסכת יומא שעוסקת בבית חיינו, הרי יש מאמר חז"ל מיוחד שכמו שמי שעוסק בקרבנות כאילו הקריב קרבנות, כך מי שעוסק בענייני בית המקדש נחשב לו כאילו בנה את בית המקדש… אבל אי"ה עד אז יבנה בית המקדש והכל יהפוך להיות מוחשי.
על כל פנים, מה שמטריד אותי זה ההפוגה! הטיול שאתה צריך להבטיח לעצמך, שאם תהיה רציני אתה מפרגן את זה לעצמך… ואת זה לא תוכל לעשות בסיום של יומא (אם ח"ו לא יבנה בית המקדש). לכן בשביל זה יש לנו את פרק 'בא לו'. הפרק הזה הוא פרק של הפוגה! זה הרגעים היחידים ביוהכ"פ שהכה"ג ממתין שיגיע שעיר למדבר, ואז הוא גם יכול ללבוש בגדי עצמו והוא יורד לעזרת נשים לקריאת התורה. בא נסמן את התאריך הזה של דף ס"ח, שזה יוצא בערך שבוע לפני י"ז בתמוז, שזה יהיה התאריך של עזרת נשים!! שהגב' תסמן לעצמה את התאריך הזה על המקרר, שאז חייבים לצאת לאיזה טיול, או לקנות איזה משהו חדש לבית. המלצה בעלמא…
(מעובד מתוך גיליון 'אז נדברו')