מֵהלכות תעניות
* בשולחן ערוך הובאו, על פי דברי חכמינו ז"ל והקדמונים, עשרים ואחד תאריכים שבהם ראוי להתענות, בשל פטירת צדיקים ואירועים אחרים שאירעו בהם.
* אחד התאריכים הנ"ל, הוא ט' בטבת. יש אומרים שבתאריך זה נפטר עזרא הסופר, וכן מופיע בסליחות לעשרה בטבת של בני אשכנז. אולם, על פי הסליחות של בני ספרד, עזרא הסופר נפטר בעשרה בטבת, אך אף לדעה זו, קבעו את התענית על פטירת עזרא הסופר בתשעה בטבת, ולא בעשרה בטבת, משום שבעשרה בטבת כבר נקבעה תענית לכל ישראל על תחילת המצור על ירושלים.
* יש מהראשונים שכתבו, שלאחר חורבן הבית, גזרו חכמינו ז"ל לצוּם בימי שני וחמישי בכל שבוע, על שלושה דברים: חורבן הבית, שריפת התורה, וחילול שם השי"ת בעולם.
מֵהלכות ימי אלול וסליחות
* מנהג בני ספרד לומר סליחות בימי החול של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, ומנהג בני אשכנז לומר סליחות רק בימים הסמוכים לראש השנה.
* האומר סליחות ביחידות, לא יאמר את שלוש עשרה מידות של רחמים. ואם יודע לקרוא את פסוקי שלוש עשרה מידות בטעמי המקרא, רשאי לאומרם באופן זה, שֶׁבּוֹ הוא כקורא בתורה.
* מנהג בני אשכנז לתקוע בשופר בכל ימות החול של חודש אלול, לאחר תפילת שחרית; מהיום השני של ראש חודש אלול, עד יום לפני ערב ראש השנה.
* הקם משְּׁנתו לפני עלות השחר, ונטל את ידיו בקומו משנתו, ובירך 'על נטילת ידים' – לאחר עלות השחר, יטול את ידיו שנית ללא ברכה, מחשש שהרוח הרעה חוזרת לשרות על הידים בעלות השחר.
מֵהלכות ערב ראש השנה
* מנהג ישראל לערוך בערב ראש השנה 'התרת נדרים'. ולאחר ההתרה, אומר זה שמתירים לו את הנוסח של 'מסירת מודעה', שבה הוא מבטל את את כל הנדרים שידור בעתיד בשנה זו.
* התרת הנדרים בערב ראש השנה, נהגו לעשותה לאנשים בלבד. ויש שהורו שאשה תמנה את בעלה לשליח להתיר את נדריה בערב ראש השנה; ויש שהורו שאינה צריכה לעשות כן.
* מנהג עתיק בישראל, עוד מזמן חכמינו ז"ל, לצוּם בערב ראש השנה; ובמדרש אמרו שגדולי הדור היו צמים בו. ובמשך הדורות, הורחב המנהג במדינות אירופה, ואף פשוטי העם נהגו לצום ביום זה.
מֵהלכות שליח ציבור
* כל ישראל כשרים לתפקיד שליח הציבור בסליחות ובתפילות הימים הנוראים, אולם, לכתחילה, יש לבחור באדם "המתאים ביותר, והגדול ביותר בתורה ובמעשים, שניתן למצוא" – כדברי הרמ"א.
* מי שאין לו זקן, פסול מלשמש כש"ץ בימים הנוראים אפילו באופן חד פעמי, ואין בכוח הציבור למחול על כך.
* מי שמינוהו לשמש כשליח ציבור בימים הנוראים, או כ'בעל תוקע', אפילו שנה אחת; או אף אם לא מינוהו לכך, אלא ששימש בתפקיד זה זמן רב ללא ערעור – אין להחליפו באחֵר ללא סיבה מוצדקת.
* מדברי המשנה ברורה בקונטרס מיוחד שכתב על עניְני אמירת קדיש על ידי האָבֵל, נראה, שבכל הימים שבהם לא אומרים 'למנצח', אין האָבל משמש כש"ץ, בכל התפילות.