הסיפור דלהלן שאירע בשבת שעברה במודיעין עילית, מספר הרב פ. לכבודו של האברך הצדיק ר׳ אריאל גברא זצ״ל, וכדי שיהודים יתחזקו ויידעו עד כמה יש להיזהר מכל פגיעה ביהודי חלילה.
"הנני שכן הגר ממול – מספר הרב פ. – ולא היתה לי היכרות עם הנפטר. בלוויה שהיתה בערב שבת וארא, עמדתי ודמעתי בהספדים הנרגשים של הבנים היתומים. וכשבקישו מהקהל למחול לנפטר, חשבתי לעצמי, 'מה לי ולו? לא זכור לי שפגשתי אותו אי פעם ברמה כזו שאצטרך למחול לו על דבר מה'. אבל בכל זאת אמרתי: 'מחול לך. מחול לך. מחול לך!'
"והנה בשבת אחר הצהריים – כיממה לאחר ההלוויה – כשישבתי בבית הכנסת ללמוד לפני מנחה, בעוד שאני שקוע בספר שלפניי, לפתע צף בראשי בחוזקה בבת אחת סיפור שאירע לפני כ־15 שנים (!) …
"המעשה היה כך: יום אחד עמדתי בתחנת האוטובוס [מול ביתו של המנוח], וישבה שם גם נערה יחד עם אחיה הקטן, ילד כבן שש שנים. לפתע בלי שום הסבר, פרץ הילד אל הכביש, הישר מול אוטובוס שהגיע בשעטה לכיוון התחנה. כאשר הילד היה במרחק של מטר עצר האוטובוס בחריקה אימתנית, והילד קפץ באימה וצווח. גם אני צרחתי בפחד נורא, ואף כל מי שהיה שם צרח. כולם נבהלו והנשימה נעתקה לכמה רגעים, נוכח האסון האיום שנמנע בנס בשבריר השניה האחרונה.
"הילד רץ אחורה אל אחותו שעמדה שם בבהלה, ואף אני עמדתי נבוך ונסער. בעודי מנסה להחזיר את קצב נשימתי, והנה מופיע לפתע המנוח הרב גברא זצ״ל, שגר ממול. הוא היה גם מאוד מבוהל ופנה אליי בגערה: 'כיצד נתת לילד לרוץ לכביש?' – ברגעים אלו, חשתי נבוך מאוד, כי כל העיניים הופנו אליי, כביכול אני אשם בכל המקרה. כמובן, שמיד הבינו שזה לא קשור אליי, אבל יצאתי עם הרגשה לא טובה מהענין.
"אשוב כעת אל מה שאירע בשבת אחרי הצהרים. ממש בעת שהמחזה עלה פתאום בזכרוני, והנה אני מרגיש, כמו רואה, את הרב גברא לידי, אדום כולו, מתחנן ללא מילים: אנא מחול לי! מפציר ומבקש: אנא, בבקשה, תמחל לי! הלבנתי את פניך ברבים בלא כוונה. זכרתי היטב שהוא באמת לא היה אשם כלל. הוא היה מבוהל מהסיטואציה כמו כולם, וכלל לא התכוון לבייש חלילה. עניתי לו בפה מלא: 'מחול לך מחול לך מחול לך!'
"ואזי הוא תיכף פשט צורה, והיה נראה מאושר מאוד ונעלם כלעומת שבא. לקח לי זמן רב להתאושש מהמחזה. הן מעצם העובדה שלפתע נזכרתי בסיפור שפרח מזכרוני לגמרי, וכיצד זה חזר אליי בלי שום הכנה, והן מהמחזה של יהודי שבקושי התבקש לישיבה של מעלה לפני יממה, המגיע מעולם העליון לבקש סליחה ולבוא על תיקונו. הרב פ. חותם את הסיפור: מתברר כי הרב גברא זצ״ל היה יהודי צדיק, כי תוך שעות ספורות כבר זכה לסדר את כל חשבונותיו במרומים. יהי זכרו ברוך".
(זאב אייזנשטיין המבשר י"ב בשבט תשפ"ד הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])