סימן תל' /// סעיף א'
- הטעם שיום זה נקרא הגדול יותר משאר הימים שהיו בהם ניסים, כתב התורת חיים לפי שהנס הזה נמשך זמן רב למשך חמשה ימים, אלא שביום השבת הנס היה יותר גדול, שהרי לאחר השבת כבר הורגלו המצריים לזה.
- יש שנהגו לברך זה את זה בברכת שבת הגדול שלום, ובשו"ת אור לציון כתב שלכן ייחד השו"ע סימן שלם על זה לומר שיש עניין לזכור בפה את הנס בשבת הזאת.
- אומר הרמ"א שנוהגים לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו עד לכפר על עונותינו, לפי שאז היתה תחילת הניסים והגאולה, אמנם הגר"א כותב שלא נוהגים לומר את ההגדה בשבת הגדול משום שאומרים "יכול מבעוד יום", וביעב"ץ ביאר עוד שהרי כמו שלא אוכלים מצה בער"פ כדי שיהיה טעם בדברים החדשים, כך בהגדה יש עניין שתתפעל נפשו בשעת אמירתה.
- פוסקין לומר את הברכי נפשי בשבת הגדול.
- אם חל שבת הגדול בערב פסח נוהגים לומר את הדרשה של שבת הגדול בשבת הקודמת, משום שבער"פ כבר מאוחר להכין את הדברים לפסח.