תשרי
רבי דוד הופשטטר שליט"א
המובן הפשוט של 'ימים נוראים'- זה שיש מורא לדין, אבל יש משהו מעניין, שבראש השנה יש חיוב סעודה, לאכול סעודה, ממתקים וליהנות, וגם ביום הכיפורים, למרות שזה יום צום ולא אוכלים ולא שותים, ויש את חמשת העינויים, בכל זאת בערב יום הכיפורים יש מצווה לאכול. מה המצווה לאכול? מה המצווה של אכילה ושתיה דווקא בימים נוראים? ומה עניין של אכילה בערב יום הכיפורים?
יש כמה טעמים שאומרים המפרשים שיש באכילה בערב יום הכיפורים:
א. לאכול ע"מ להיות חזקים, בכדי שנוכל לצום.
ב. ה'רבינו יונה' אומר שיש סיבות:
ראשית כל, צריכים להראות שאנו שמחים! אנו מתקרבים ליום הדין ובטוחים בחסדי השם שנצא זכאים בדין. אנו מצפים לכפרת עוונות של יום הכיפורים ומראים את השמחה שלנו, שאנו מתקרבים ליום של טהרה, ליום של מחילת עוונות.
עוד אומר הרבינו יונה: שיום הכיפורים זה 'יום טוב', ומכיוון שזה יום טוב, אמורה להיות סעודה של מצווה, אבל כיוון שיש מצווה של תענית, אז את הסעודה של יום הכיפורים – אוכלים בערב יום הכיפורים.
ואומר הריטב"א, שיום כיפורים זה קודש, יום קדוש. מראים את הקדושה של היום הקדוש ע"י האכילה והשתיה של ערב יום כיפור, כיוון שלא יכולים לאכול ביום כיפורים, כי אנו כמו מלאכים ביום זה. אבל את קדושתו של היום הזה אנחנו מראים בערב יום הכיפורים, באכילה ובשתיה.
מה החיבור בין קדושה לאכילה ושתיה? אכילה ושתיה זה דבר גשמי – עולם הזה, מה החיבור לקדושה?
יש מצווה בכל הימים הטובים של עונג: אכילה ושתיה, כסות נקייה, והמקור לדין הזה – "מקראי קודש", המילה 'קודש' מחייבת אכילה ושתיה וכסות נקיה. מה העניין?
רבינו הקדוש – "רבי", שנקרא גם: "רבינו הקדוש", היה מפורסם כמנהיג הדור. הוא סידר את המשנה והיה עשיר גדול ונשיא. ידוע שלפני מותו הרים את 10 אצבעותיו לשמים ואמר, שלא נהנה מהעולם הזה כלום! והוא היה עשיר גדול!!
התנא אומר באבות- ש"הנוי הכוח והעושר נאה לצדיקים ונאה לעולם". למה נאה לצדיקים? לכאורה אלו דברים רחוקים מהצדיקים הגמורים, ומרבי שלא נהנה מהעולם הזה כלום? אך כולם, כל המעלות האלו, נתקיימו ברבי ובניו!
אומר המסילת ישרים ב'שער הקדושה': "אדם מקדש עצמו טיפה מקדשים אותו משמים הרבה" – הוא עושה מאמץ למטה – מקדשים אותו מלמעלה. המושג של 'קדושה' כוונותו 'לקדש את החומר'. לקחת את העולם הזה ולהפוך אותו לדבר רוחני. להשתמש בכל ענייני העולם הזה למטרות רוחניות: אם זה אוכל – לאכול למטרת עבודת ה', עבודת הריבונו של עולם, ואם מישהו משתמש בענייני העולם הזה לעבודת הבורא – הוא הופך אותו לעניין רוחני! וזו מטרת האדם! זה התפקיד המיוחד של עם ישראל!
כמו שאומר ה'מסילת ישרים' – השולחן של הצדיק זה כמו מזבח, מה מזבח – לוקחים דבר גשמי – בהמות וכו', וזה הופך לדבר רוחני "ריח ניחוח לה'", כך השולחן של הצדיק הוא מזבח, זה דבר רוחני! זה מחייב אותו לעבודת הרבונו של עולם! הוא עולה ומתחבר לריבונו של עולם! וזו המטרה המיוחדת של עם ישראל. לא ליהנות מהעולם הזה למטרה עצמה, אלא הנאה של העולם הזה בכדי לעבוד את ה', אם זה באוכל, עושר, בכל דבר, לקדש שם שמים! לקדש את עצמינו, ולהיות מחוברים לריבנו של עולם! לקדש את החומר!
בימים טובים יש לנו את הכוח המיוחד לקדש את החומר, "קודש היא לכם" זה ענין, מושג של קדושה. רש"י אומר שהנשמה היתירה שיש בשבת, יש לה תאבון לאכול יותר. לשם מה צריך משהו מיוחד שירצה לאכול? תסתכל בעולם, יש בעיה לכל העולם למלאות את תאוותיהם? לא! אלא, זו נשמה יתירה שאנחנו יכולים להרבות על ידה את הכוח הזה, להפוך את החומר לקדושה. אנחנו בימים נוראים. יש ימים נוראים שמפחדים מאימת הדין, אבל יחד עם זאת בוטחים בחסדי השם ואוכלים ושותים, בראש השנה ממתקים, בערב יום הכיפורים מקדשים את החומר, מעלים את החומר, להעלות את עצמנו, את ה'עולם הזה' שלנו. וכאשר אנחנו ניגשים לימי 'אלול', לימי 'תשרי', כמובן אנו צריכים לפשפש במעשינו ולעקור את כל החטא מאתנו, אבל צריכים לזכור גם – שצריכים להסיר את החטאים וללבן את עצמינו, ללבן גם את אורח החיים שלנו, שתהיה מטרת החיים שלנו – חיים רוחניים, ואפילו בחלק הגשמי בעולם שלנו!
יש פריצה בעולם הגשמי בתאוות, כל העולם רודפים אחרי תאוותיהם, זה נכנס גם לתוך הציבור שלנו. כמובן – "לא יחדל אביון מקרב הארץ", אבל נכנסו לעולם שלנו גם מושגים גשמיים שאף פעם לא ראו, וזו המטרה והאחריות שלנו – לקחת את האחריות של עמ"י בידינו, לקדש את החומר ולקבל עלינו להחיות את ה'עולם הזה' שלנו ע"י מטרה רוחנית, להעלות ולקדש את החומר, ולהתחבר לריבנו של עולם.
יהי רצון שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה, שנת גאולה וישועה לנו ולכל עם ישראל.