תקנות חכמים לאחר חורבן בית המקדש
* כשחרב בית המקדש, תיקנו החכמים שבאותו הדור שלוש תקנות, זכר לחורבן: א. שהמסייד את ביתו, ישייר שטח בלתי מסויד בגודל של אמה (58.4‑48 ס"מ, לשיטות השונות) על אמה. ב. שבעריכת סעודה גדולה בימות החול, ישיירו אחד ממיני המאכלים ולא יגישוהו לשולחן. ג. שאשה הנוהגת לעטות על עצמה את כל תכשיטיה בבת אחת, תשייר תכשיט אחד ולא תעטהו.
* מנהג ישראל מקדמת דנא, לשבור צלחת חרס (או חרסינה) בעת עריכת 'תנאים', וכוס זכוכית בעת עריכת חופה וקידושין, זכר לחורבן.
* משחרב בית המקדש, אסור לשיר בפה, או לנגן בכלי נגינה, או לשמוע שירה ונגינה, בשעת משתה יין. ולדעת השולחן ערוך, הנגינה בכלי נגינה, או שמיעת הנגינה, אסורה תמיד; אך לדעת הרמ"א, שלא בשעת משתה יין, אין איסור אלא לנגן ולשמוע ניגונים באופן קבוע, אבל באקראי אין איסור. ושמיעת מוסיקה מוקלטת במכשירים שבזמננו, דינהּ כשמיעת כלי נגינה.
* אסור לשיר פסוקים לשֵׂם שמחה, ואף באופן שמשנים מעט ממילות הפסוקים. וכן אסור לשמוע שירת פסוקים. ושירה דרך שבח והודיה להשי"ת, או במטרה לעורר ליראת שמים – מותרת.
* לאחר חורבן בית המקדש וגלות בני ישראל מארצם, תיקנו חכמינו ז"ל שהרואה את מקום המקדש, את העיר ירושלים, ואת שאר הערים שהיו תחת שלטון מלכות יהודה, יקרע את בגדיו. ויש שכתבו, כי בזמננו אין נוהגים לקרוע אף בעת ראיית ערי יהודה, כיון שמקומן אינו ידוע בוודאות; ויש חולקים. ונחלקו הפוסקים בנוגע לערי יהודה הנמצאות תחת שלטון ישראל בזמננו, אם צריך לקרוע בעת ראייתן. וכל ה'קריעות' הללו, הן חובה רק למי שרואה אותם בפעם הראשונה, או שרואה אותם לאחר שלושים יום שבהם לא ראה אותם אפילו מרחוק.
מֵהלכות תענית
* אדם הטס תוך כדי תענית למקום שבו זמן צאת הכוכבים מוקדם יותר מבמקום שיצא ממנו – או להיפך, עליו לצום עד לזמן צאת הכוכבים במקום היעד.
* מי שפטור מלצום ואינו צם, לא יאמר 'עננו' בתפילת מנחה. ומי שצם עד לאחר תפילת מנחה – לדעת השולחן ערוך, לא יאמר 'עננו', ולדעת הרמ"א, יאמר.
* בכדי להחיל שֵׁם 'תענית' על צום שאינו משֵׁש התעניות הקבועות לכלל הציבור – יש לקבל את התענית ביום שלפניה. אולם, תענית בתאריך שהציבור רגיל לצום בו, כגון עשרת ימי תשובה בדורות עברו – אין צורך לקבלהּ מראש, כיון שמנהג הציבור נחשב כקבלה מראש; וכשמטרת צום זה לכפרת עוונות, אין חובה להשלימו עד לצאת הכוכבים, (אלא אם כן קיבלוהו מראש).
* מנהג ישראל מימות עולם, שהחתן והכלה צמים ביום חופתם. יש שכתבו שטעם המנהג הוא כדי לכפר על עוונותיהם, ויש שכתבו שהטעם הוא כדי שלא יהיו שיכורים בשעת החופה והקידושין.
* זמן 'צאת הכוכבים' בנוגע לקיום מצוות דאורייתא – הוא הזמן שבו נראים בשמים שלושה כוכבים קטנים, מפוזרים. וזמן צאת הכוכבים בנוגע לקיום מצוות דרבנן, הוא הזמן שבו נראים בשמים שלושה כוכבים בינוניים.