"דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל"
בשבוע שעבר הבאנו את חלקה הראשון של השיחה שקיימנו עם הגאון רבי יחיאל צוקר שליט"א, מרבני ישיבת 'תורה בתפארתה' והעומד בראש רשת הסמינרים' תפארת החיים', אודות רבה של הקהילה החרדית באשדוד הגאון הגדול רבי פנחס שרייבר זצ"ל, שהרב צוקר היה תלמידו ופעל רבות בצמוד אליו במשך רבות בשנים. בין היתר גם חיבר הרב צוקר את הספר "ואוותר אני לבדי" העוסק בקורות חייו הסוערים ופעלו של הגר"פ שרייבר זצ"ל.
השבוע נביא בס"ד את חלקה השני של אותה השיחה, ובו עובדות מעניינות וסיפורים מרתקים ומחזקים לא פחות.
"סבורני שהדבר שהיה חשוב למורנו רבי פנחס שרייבר יותר מכל היה להעמיד דורות של אברכים תלמידי חכמים שמונחים בלימוד ויודעים ללמוד.
"אני זוכר פעם שלמדנו בכולל שתי מסכתות קשות בזו אחר זו, הלימוד היה מאוד מאוד אינטנסיבי ומעמיק, והמאמץ שהיינו צריכים להשקיע היה עצום.
"היו אברכים שאמרו שאולי הגיע הזמן לעבור למסכת קצת פחות מורכבת, נושאים שיותר מוכרים ויותר קלים להבנה. הציעו ללמוד מסכת קלה בעיון, יש בה הרבה מאוד הלכות נוגעות למעשה ואפשר לפלפל רבות.
"הרב שרייבר שמע על כך, ולא הסתפק רק בקבלת החלטה שלא לעשות זאת. הוא קם ונעמד לומר 'שמועס' – שיחת מוסר נוקבת שבה הצליף בנו בלשונו על עצם המחשבה הזאת בכלל.
"בוודאי שצריכים ללמוד מסכת זו בעיון", הוא אמר, "זה הרי חלק מהתורה וצריכים ללמוד את כל התורה כולה, על אחת כמה וכמה שיש בה הרבה מאוד הלכות מעשיות בזמנינו…
"אבל את הלימוד הזה תלמדו ביום שישי, אחר הצהריים, אחרי המקווה של ערב שבת. זה הזמן ללמוד מסכת זו בעיון.
"בכולל? בשעות הלימוד העיקריות? כשיושבים יחד עם אברכים נוספים ולומדים בצורה מסודרת? בזמן הזה אתם תלמדו זבחים, חולין ומסכתות כאלו! אין דבר כזה לקחת הפוגה אחרי שתי מסכתות קשות, זאת המטרה שלנו, ללמוד את המסכתות הקשות ולשלוט בהן. אנחנו רוצים ללמוד כאן בכולל מסכתות שצריכים לירוק דם כדי להבין אותן!
"זאת רק דוגמה אחת לפעמים הרבות שראינו כמה הנושא הזה פשוט חקוק בעצמותיו, וכשזה מה שהרב רוצה כל כך, כמובן שהתלמידים נדבקים גם הם בלהט הזה ברבות השנים שהם חוסים בצלו ולומדים מפיו".
**
"במשך הזמן החל להיווצר מחסור בכוללים באשדוד. הכוללים הותיקים כבר היו מלאים עד אפס מקום, הקהילה התרחבה בחסד ה' עלינו, והיו אברכים שפשוט נשארו כלי כוללים. זה היה מצב נורא ואיום, והרב שרייבר ממש לקח את זה ללב, אבל לא היו לקהילה אמצעים להקים כוללים חדשים עבור אותם האברכים ולכן נמצאו כל מיני פתרונות חלקיים וזמניים.
"והנה ביום בהיר זכיתי וקיבלתי פניה מהגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א, שהיה זקוק לאיזושהי טובה ממני, לצרכי החזקת התורה בה עוסק רבי שלום בער.
"היה זה לפני שנים רבות, והגרש"ב סורוצקין עוד לא היה בשיא כח ההשפעה שלו כמו היום, אבל בכל זאת הוא כבר היה ידוע אז כמי שמגייס סכומים לא מבוטלים ושיש לו מהלכים בין הגבירים הגדולים בארה"ב, ולכן אמרתי לעצמי, אם אני עוזר לרבי שלום בער למה שלא אבקש ממנו שיעזור גם הוא לי?
"אחרי שעזרתי לו ועשיתי את בקשתו, אמרתי לו יסלח לי כבוד הרב אבל אולי גם אני יכול לבקש טובה? כמובן שרבי שלום בער הסכים לשמוע ואני פרשתי בפניו את החזון שלי: "אני רוצה להקים כאן באשדוד כולל לאברכים בני עליה, הטובים ביותר! האברכים האלו ילמדו בכל יממה לא פחות מ-12 שעות! אבל אנחנו כמובן נצטרך גם לשלם להם מלגה הולמת, אני חושב על סכום של אלף דולרים לכל אברך מדי חודש בחודשו.
"רק לסבר את אוזן הקורא אסביר שבאותם ימים מלגה ממוצעת של אברך כולל עמדה על כ-400 דולרים. הסכום שהצעתי היה יותר מכפול, אבל גם הדרישה מהאברכים היתה גבוהה מאוד.
"על כן נפשי בשאלתי", אמרתי לרב סורוצקין, "בפעם הבאה שאתם נוסעים לארה"ב לגייס כספים, נא צרפו אותי אליכם, תעשו לי היכרות עם כמה גבירים בעלי יכולת, וכך נוכל לבסס את הכולל שיפעל לאורך שנים.
"הרב סורוצקין הסכים בשמחה. למה לא? אדרבה, עוד כולל אברכים יקום, עוד כמה אברכים יוכלו לשקוד על התורה ועל העבודה עם מלגה מכובדת יחסית. דבר בעתו מה טוב!
"השלב הבא היה לפנות למורי ורבי הגר"פ שרייבר, ולשאול את פיו, האם הוא נותן את הסכמתו לעניין, כי הרי הוא רב הקהילה והכולל הולך להתנהל תחת חסותו.
"הרב שרייבר שמע את ההצעה ופניו זרחו מאושר. איזה יופי, קודם כל יהיה כולל חדש, חסרים פה כוללים כמו אוויר לנשימה. דבר שני, בכולל הזה ילמדו בני עליה, 12 שעות ביממה! ולא זו בלבד אלא שמגיע אברך שיש לו יד ורגל בניהול מוסדות ומוכן לקחת על עצמו את העול כולו. מה אפשר לבקש יותר מזה! בקיצור, הרב שמח שמחה גדולה ובירך אותי בכל הברכות שבתורה שאעשה וגם אצליח בסייעתא דשמיא.
"קיבלתי את ברכת הדרך, התחלתי לעבוד. הבאתי צלם שיצלם את חיי הקהילה, סידרתי אלבומי תמונות, מכתבים והמלצות שיהיה מה להראות לגבירים שעל פתחיהם אדפוק כדי לבקש את תרומתם הנדיבה.
"הרב סורוצקין גם יצר איתי קשר והודיע לי שהוא מתכנן לצאת לנסיעה הקרובה שלו בארה"ב ביום זה וזה בשעה זו וזו, והציע שאפנה לסוכן הנסיעות שלו כדי שיזמין לי כרטיסי טיסה להלוך ולחזור באותה הטיסה שהוא עצמו נוסע, כדי שנוכל לעבוד יחד.
"הכל כבר היה מוכן לצאת לדרך, ואז צלצל הטלפון. הרב שרייבר על הקו. "אני כל כך שמחתי שאתה רוצה לפתוח עוד כולל", אומר הרב שרייבר, "עד שמרוב שמחה שכחתי לשאול אותך פרט אחד חשוב…
"האם רעייתך מסכימה בחפץ לב לכך שתיסע לאמריקה לבקש תרומות להפעלת הכולל?
"השבתי לרב שרעייתי מסכימה, אין לה בעיה שאני אסע באופן חד פעמי לבסס רשת של תורמים שיזרימו תרומות מדי חודש בחודשו, אין בכוונתה שאסע לעיתים תכופות…
"מששמע את הדברים חשב הרב בשקט זמן מה ולאחר מכן אמר לי הרב זצ"ל בפסקנות ובלי שום מקום למחשבה נוספת: "זאת אומרת שהיא לא מרוצה מהנסיעה… תוותר על הנסיעה, תוותר על הקמת הכולל. עדיף לוותר על הכל! אין מקום לפעילות של תורה וחסד, אם היא מבוססת על חשבונה של האשה!".
**
ליבו החם של רבנו, לחוש ולהיות לעזר לכל שיגדיל תורה ויאדירה – שימש כתובת ידועה ונאמנה עבור כל 'ראש כולל' שנקלע לקשיים ונזקק לסיוע.
כך ניגש אליו באחד הימים ראש כולל אשר ביקש כי רבנו יפנה אל כמה אנשים המקורבים אליו מאוד, וירתום אותם לסייע בידו בגיוס הכספים. הרב נתן הסכמתו והאיש יצא מעל פניו שמח וטוב לב, בהיותו סמוך ובטוח כי עשה את ההשתדלות הנכונה ובקרוב ממש היא תישא פירות והוא יקצור את הצלחתה.
חלפה עברה תקופה מסוימת ומצב הכולל בכי רע… לשתדלנים אין זכר, אין קול ואין עונה לבקשותיו… אף לא אחד מאלו שרבנו פנה אליהם – הראה פניו והמצב העגום הכה בכל עוז. למרות המצוקה, ראש הכולל התאזר בסבלנות, ומכיוון שהתבייש לברר אצל הרב מה קורה, החליט להמתין כי רבנו יקרא לו לסור אליו.
חלפו הימים, ואף ידיעה קלושה על התקדמות כל שהיא – איננה באופק. לא ידע האיש מה היה, והחליט להניח בצד את אי הנעימות ולבוא אצל הרב בשנית. הוא הגיע, הסביר, תינה את הקושי והרחיב לתאר את החסר העמוק. הרב שומע, קשוב אבל אינו מגיב במאומה! אינו עונה דבר עד כי ניתן היה לחשוב שמא איננו שומע… עד כדי כך, שתק שתיקה עמוקה…
לראש הכולל נהייתה חלישות הדעת גדולה מאוד, אבל לא היה לאל ידו לעשות מאומה.
אחר תקופה ארוכה, התגלה לראש הכולל בדרך אגב, כי רבנו עשה בעניינו זמן ממושך: הוא הפעיל כמה שתדלנים, דיבר עם אנשים רבים, הקדיש לכך את מיטב זמנו וכוחותיו אולם מאמציו לא נשאו פרי. משום מה, אף אחד לא נכון היה לפעול עבור 'כולל' זה…
ומדוע רבנו שתק?! למה הוא לא סיפר על כל שעשה ופעל???
כדי שלא להוציא דיבת האנשים רעה… הוא לא רצה לדבר בגנותו של אף אחד. לכן מוכן היה לספוג את אי שביעות רצונו של ראש הכולל ואפילו את טינתו עליו, ובלבד שלא לדבר סרה באחרים ולהכפיש שמם של הנדיבים.
לא לחינם, אחר שעלה רבנו זצוק"ל לשמי רום, העיד עליו ידידו מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל, בימי השבעה וכה אמר:
'רבי פינחס זצוק"ל היה יחיד בדורו בתורה, יחיד בדורו בפסק ויחיד בדורו בכוח השתיקה שלו'.