האם ישיבה על מדרגות ארון הקודש נחשבת כישיבה על הרצפה? │ מדוע מכבים את האור בשעת התפילה? │ מדוע אין אומרים תחנון? │ וכיצד צריך אדם לנהוג בשעת אמירת הקינות?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תשעה באב ושאר תעניות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקנ"ט סעיפים ג' – ו']
ישיבה על הרצפה בתשעה באב
כתב השולחן ערוך, בליל תשעה באב וביומו, יושבים בבית הכנסת על הרצפה עד תפילת מנחה, ומבאר המשנה ברורה, שדין זה הוא כמו דינו של אבל שיושב על הרצפה כל שבעת ימי האבלות, אבל מכיוון שישיבה על הרצפה אינה חמורה כל כך כמו שאר חמשת העינויים, לכן יושבים רק עד תפילת המנחה, ומותר לאדם להניח מתחתיו כרית כדי לשבת על גביה, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שלעניין סעודה מפסקת, כתוב במשנה ברורה לעיל (בסי' תקנ"ב סקי"ז) שרק אדם חלש יכול להניח כרית מתחתיו, אבל לכתחילה צריך לשבת על הרצפה ממש, ואילו כאן כתוב, שכל אדם יכול לשבת על כרית מתחתיו.
ישיבה על מדרגות ארון הקדש
מותר לשבת גם על ספסל נמוך, ומובא כאן בהערה בשם הבן איש חי, שלא יהיה גבוה טפח, ומובא בשם החזון איש, שאפשר לשבת על גבי ספסל גבוה שלשה טפחים, ולעניין ישיבה על גבי מדרגות ארון הקודש, מובא בשם המקור חיים, שמדרגות אלו נחשבות כקרקע ויושבים עליהם, עוד מובא בשם המהרי"ל, שהוא לא ישב על המדרגות האלו, אלא ישב על הרצפה ממש.
הדלקת אור באמירת הקינות
מאריכים עם הקינות עד מעט לפני חצות, כדי שלא יבואו לעשות מלאכה בזמן הזה, ולא מדליקים נרות בליל תשעה באב, וזה על פי מה שנאמר במגילת איכה, 'במחשכים הושיבני', ומדליקים רק נר אחד כדי לומר לאורו את הקינות ומגילת איכה, ובתפילת מנחה מדליקים את האור, וכן בברית מילה מדליקים בשעה שמביאים את התינוק כדי למולו, ומובא כאן בהערה, שיש נידון, האם מכבים את האור בבית הכנסת לפני אמירת 'והוא רחום', או שמכבים אותו לאחר תפילת ערבית וקודם קריאת מגילת איכה.
אמירת תחנון וסליחות
אין אומרים תחנון וסליחות בתשעה באב, וכין אין נופלים על פניהם, משום שהוא נקרא 'מועד', כמו שנאמר במגילת איכה, 'קרא עלי מועד', ומובא כאן בהערה, שגם כאשר תשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון, לא אומרים תחנון, ואף על פי שלכאורה אותו יום אינו מועד, שהרי התענית נדחתה, בכל זאת מובא כאן בהערה בשם החתם סופר שאומר, שמזה שכתוב בפסוק, 'צום הרביעי וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים', ולא כתוב י"ז בתמוז ותשעה באב, אלא זה מוגדר צום הרביעי וצום החמישי, מוכח מכאן, שהצום גורם ולא היום גורם.
סדר קריאת התורה וסוף תפילת שחרית
כתב הרמ"א, קוראים בתורה 'כי תוליד בנים', ומפטירים בירמיה 'אסוף אסיפם' בניגון איכה, וכל הקדישים שאומרים לאחר מגילת איכה ועד שיוצאים מבית הכנסת למחרת, אין אומרים בהם 'תתקבל', וכן לא אומרים 'ק-ל ארך אפיים', ולא 'למנצח', כיוון שכתוב בו, 'יענך ה' ביום צרה', ומאחר שזה מועד, זה לא יום צרה, ולא אומרים 'פיטום הקטורת', כיוון שזה לא נקרא סדר היום, משום שלא כל אדם אומר את זה, אבל אומרים 'מזמור לתודה' שהוא בכלל סדר היום, ואין אדם צריך לשנות את מקומו בתשעה באב.
השכמה לתפילת שחרית
בשחרית משכימים קצת לבית הכנסת, ואם על ידי זה יגמרו לומר קינות הרבה לפני חצות, טוב שלא להשכים כל כך, ומובא כאן בהערה (בשם השערי תשובה סי' תרס"ד סק"א בשם האליה רבה) שיש חמשה ימים שמשכימים בהם, וסימנך אברה"ם, ואלו הם:
אב, דהיינו צום תשעה באב.
בריאת העולם, דהיינו ראש השנה.
רבה, דהיינו, צום רבה שהוא יום הכיפורים.
הושענא רבה.
מגילה, דהיינו פורים.
ומובא עוד, שאדם הנוהג להתפלל כל יום כוותיקין, מובא בשם ארחות רבינו שהחזון איש והסטייפלער התפללו גם בתשעה באב כוותיקין, ואמרו את הקינות כרגיל, ולא האריכו יותר מהרגיל.
לא להסיח דעת מהאבלות
בשעת הקינות אסור לדבר כלל, ולא לצאת החוצה, כדי שלא ישיח ליבו מהאבלות, וכל שכן שאין לדבר עם הגוי, ונוהגים לומר קצת נחמה לאחר הקינות, כדי להפסיק בנחמה,
הנהגת אבל ואונן בתפילות תשעה באב
אם יש בעיר אדם שהוא אבל, אפילו שהוא בתוך שלשה ימים האבלות, הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום, עד שיגמרו את הקינות, ואף על פי שאסור לאבל לצאת תוך שלשה ימים אפילו לבית אבל אחר, בכל זאת, כאן בתשעה באב כיוון שכולם אבלים, הדבר קל יותר, ויש מחמירים בזה, והגאון ר"ש קלוגר הכריע, שבלילה שיש מעט קינות, לא ילך, לעומת זאת ביום עצמו שיש בו הרבה קינות, והוא יצטער אם הוא לא ילך לבית הכנסת, מותר לו ללכת, ולאחר שלשה ימי אבלות, גם בלילה הולך לבית הכנסת.
אונן בלילה יושב בביתו, אבל למחרת לאחר הקבורה, לשיטת המקילים באבל תוך שלשה ימים, מותר גם לאונן להיכנס לבית הכנסת, עד שיגמרו הקינות, ואחר כך ילך לביתו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א