מרן ראש ישיבת בריסק זצוק"ל איננו
זקן ראשי הישיבות מרן הגאון רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצוק"ל ^ המונים השתתפו במסע הלוויתו שיצא מביתו ומישיבתו בירושלים לעבר הר המנוחות שם נטמן סמוך לציון קדשו של אביו הגדול מרן הרב מבריסק זי"ע ^ וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'
מאת סופר 'המבשר'
אבל כבד ירד על עולם התורה והישיבות ועל כל בית ישראל והוקדרה שמי היהדות הנאמנה בהגיע הבשורה המרה אתמול עם שחר על כי ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בהסתלקותו של ראש ישיבת בריסק מרן הגאון רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצוק"ל, בנו חביבו של מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע.
תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים בהסתלקותו של זקן ראשי הישיבות מקברניטי היהדות הנאמנה, חסידא ופרישא, עמוד האמת, המנורה הטהורה, צדיק וחסיד, שכלל ישראל זכה להתבשם מאורו המזהיר בהאירו את עיני ישראל בנתיבות התורה וההנהגה מזה רבות בשנים והגן באור צדקתו ותורתו על הדור כולו. יגע בתורה עד קצה האחרון ולא הותיר אפילו שורה אחת ללא הבנה ויגיעה לאמיתה של תורה.
הסתלקותו של אחרון בניו של מרן הרב מבריסק זי"ע מסמלת את סיומה של תקופת הוד, בה ניתן היה עוד לחוש את הודה והדרה של בית בריסק בדור הקודם שנמשך דור אחר דור, שכן רבינו הכיר את הדור הקודם על גדוליו ומנהיגיו אשר בצילם חמד וישב. וכל מי שדרך אי פעם על מפתן ביתו היתה לו התחושה כי הנה נכנס אל אותו עולם מופלא שלפני המלחמה, ואל גדולי וקברניטי התורה שבצילם הסתופף ומימי באר תורתם דלה והשקה לדורותיו אחריו. ועתה חסרנו כל אלה.
התקופה האחרונה
בשנתיים האחרונות מצבו של רבינו הלך הידרדר, הוא אושפז מספר פעמים בבית החולים, והמוני בית ישראל הרעישו שמים וארץ לרפואתו, ואכן תפילות ישראל עשו רושם לטובה ובחסדי שמים הוא שוחרר מבית החולים למעונו שברחוב עלי הכהן סמוך לישיבה, ולעיתים אף פקד את היכל הישיבה ואף השמיע שיעורים, לשמחת לבבם של תלמידיו והמוני שומעי לקחו.
אולם לדאבון לב בתקופה האחרונה שוב הלך ונחלש ומצבו נעשה קשה. בהיכלי התורה והישיבות בעולם כולו העתירו והרבו בתחנונים למען רפואתו השלמה של מרן רבי משולם דוד בן אלטע הנדל. והכל קיוו וייחלו כי בורא עולמים ישאיר לנו לפליטה את הגאון האמיתי זקן ראש הישיבות, מדקדק ההלכה ועמוד האמת.
שעה קלה לפני כניסת השבת חלה הידרדרות חמורה במצבו, השמועה על מצבו התפשטה חיש בכל אתר ואתר ובמהלך השבת נערכו תפילות רבות בהיכלי הישיבות הק' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. להעתיר ולהתחנן לישועת ה', כי למרות המצב יקוים בנו 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרוב לבוא', ויצליחו עדיין להבקיע שערי שמים ולבטל את רוע הגזירה.
אולם היה זה בבחינת 'גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי' כאשר אראלים גברו במאבקם על המצוקים ונשבה ארון הקודש ונשמתו הטהורה עלתה בסערה השמימה. במוצאי שבת קודש חלה הידרדרות נוספת, בני המשפחה הרוממה לצד חשובי התלמידים נאספו על יד מיטתו, ובעלות השחר של אתמול יום ראשון השיב רבינו את נשמתו הטהורה ליוצרו ובוראו, כשסביב מיטתו תלמידיו ובני המשפחה שפרצו בזעקת 'שמע ישראל' ופסוקי ייחוד.
הידיעה על הסתלקותו התפשטה כאש בשדה קוצים ורבים מתלמידיו הגיעו למקום וביכו בזעקות שבר את השריפה אשר שרף ה', בסילוקו של האי גאון וצדיק אשר גדל בבית אביו הגדול וינק את תורת בריסק והליכותיה הנודעים לתהילה אותה למד ולימד ובהם התנהג במשך כל ימיו.
בהיכל הישיבה ברחוב גרוסברג הוסרה הפרוכת מארון הקודש, והתלמידים התכנסו לבכות על השבר הגדול כשהורם הנזר והוסרה העטרה, ורבינו ראש הישיבה הדגול והנערץ נלכד בעוונות הדור, עלה ונתעלה לישיבה של מעלה.
אשכבתיה דרבי
בשעות לפנה"צ התכנס קהל המונים מכל מקומות מושבותיהם כדי לבכות על החלל הגדול ולחלוק את הכבוד האחרון לאחד מזקני גדולי הדור שהגן על כל העולם בקדושתו. קודם צאת מסע ההלויה השחירו רחובות השכונה מרוב אדם, ומסע ההלוויה החל באמירת פרקי תהלים בהתעוררות ובבכי ע"י תלמידו הג"ר רפאל ברלין שליט"א.
לאחר מכן נשאו דברי מספד בנו ממשיך דרכו רבי זאב שליט"א שפתח בבכי רב "והלך לפניו צדקך וכבוד ה' יאספך" – הרי א"א ולא שייך למנות ולתאר את ה'והלך לפניו צדקך'. חז"ל דרשו על הפסוק "ויקח יוסף את עצמות יוסף" חביבין מצוות אצל משה רבינו, שכל ישראל התעסקו בביזה ומשה רבינו התעסק בעצמות יוסף, ואומר המדרש מכאן אתה רואה חסידתו וחכמתו של משה רבינו. ולכאו' פלא הוא שלאחר כל האותות והמופתים שעשה משה רבינו והיה שליחו של השי"ת, דווקא עתה בזה נמדדת מידת חסידתו, עד שנקרא 'חכם לב ייקח מצוות', שעזב הכל ובחר להתעסק במצוות.
זה היה רבינו, כל חייו היו מקשה אחת לקיים מצוות, כל מגמתו לעשות רצון השי"ת ולקיים את מצוות התורה הק' לכל פרטיהן ודקדוקיהן. כמה עמל השקיע באפיית מצות, בארבעה מינים, בהדלקת נר חנוכה, ובכל מצוה ומצוה, בכל שבת ובכל מועד. לא הניח אפילו מצוה אחת מלקיימה בהידור. ואפילו כשהיה חלש מאוד ביקש ללכת לקיים מצוות כיסוי הדם, והכל מתוך חביבות ושמחה של מצוה שאין כמותה.
בדבריו הזכיר את הקשר ומסירות נפשו למען אביו הגדול הרב מבריסק זי"ע, כשהוא עצמו התבטא שבימיו של אביו לא היה לו שום דבר בחייו חוץ מאביו. הוא ישב עמו שעות ארוכות במשך היום, ורשם את דברי התורה והחידושים ששמע מפיו, עד שלא היה לו פנאי לכתוב את החידושים הפרטיים שלו. ועתה, 'וימת יוסף וכל הדור ההוא'. רבינו העביר לדורות את מה שראה אצל גדולי הדורות הקודמים, ועתה נעקר כל הדור הזה מאתנו. ומבקשים אנו שמיתת צדיקים תכפר וה' יאמר לצרותינו די.
בנו רבי אשר שליט"א קונן שאביו השתלם בג' עמודי העולם, בתורה, עבודה וגמילות חסדים בצורה מושלמת. הוא היה גאון בתורה, גאון בעבודת השי"ת, וגאון במידות, ועתה חסרנו כל זאת.
חתנו רבי נחמיה קפלן שליט"א פתח וקונן "תורה תורה חגרי שק", תורה של כמעט מאה שנה, שנמשכה עד זקנו מרן רבי חיים בריסקר ולמעלה בקודש. רבינו הכיר את הדור הקודם הרבה יותר ממה שהכיר את הדור הזה. מי שנכנס אל מפתן ביתו הרגיש ישר שנכנס אל העולם שלפני המלחמה, אותו עולם של גדולי הדור וקברניטיו. רבינו היה דור אחר דור של רבן של כל בני הגולה שהאירו את כלל ישראל בתורתם. ועתה אבל יחיד עשי לך, הדור התייתם לא רק מגדול הזה אלא מכל גדולי הדורות הקודמים שבצילם חמד וישב.
חייבים אנו להמשיך בדרכיו הקדושות שמעולם לא התפעל משום דבר, ופעל נגד הרוחות הזרות הנושבות בחוץ, וכך צעד מימי בראשית ועד שיבה.
לאחר מכן המשיך מסע ההלויה רגלית עד להר המנוחות, כשרבבות מלווים את מיטתו בכאב עד למנוחתו האחרונה, ליד ציון אביו מרן הגרי"ז.
לאחר סתימת הגולל הספידו גיסו מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שפתח בקול בוכים "שר וגדול נפל בישראל". הוא לא היה רק שר וגדול אלא גם נשיא בישראל, ולכן כל בית ישראל צריכים להתאבל עליו "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
הוא היה שריד לבית בריסק וקיבל את תורתו בחיבור שלשלת הדורות מאביו מרן הגרי"ז זצ"ל אשר קיבל מזקנו מרן הגר"ח זצ"ל, ולמעלה בקודש מהבית הלוי, ולמעלה בקודש מהגר"ח מוואלז'ין זצ"ל שקיבל מהגר"א, ובהסתלקותו נחתמה תקופה.
עמל בתורה כמעט מאה שנה ומילא שנותיו וזמנו בהתמדת התורה ועבודת ה'. זכורני שאחד הגיע למרן הגרי"ז זצ"ל ואמר לו שאביו הגר"ח זצ"ל היה בעל כשרון מופלא ולכן זכה להגיע למדרגתו, והשיב לו מרן הגרי"ז זצ"ל שאין זה נכון שהגר"ח זכה מחמת כשרונותיו, אלא זכה מחמת התמדתו ויגיעתו העצומה בלימוד התורה. וכך גם הגאון ר' משולם דוד זצ"ל זכה בעיקר מכוח שקידתו והתמדתו בלימוד התורה.
הניח אחריו רבבות תלמידים. כשבעים שנה הפקיר עצמו ללמד תורה לאחרים, והרבה פעמים היה מוסר שיעורים ג' פעמים ביום, וראינו בחוש שנתקיים בו מה שאמרו חז"ל (נדרים נ"ה ע"א) "מאי דכתיב (במדבר כ"א י"ח) וממדבר מתנה וגו', כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה", והרי מבואר שהמפקיר עצמו ללמד תורה לאחרים זוכה לקבל את התורה במתנה מהקב"ה, וגם הוא הפקיר עצמו ללמד תורה לאחרים, וזכה עי"ז להיעשות ממש כמעיין המתגבר בחידושי תורה, וכידוע שמלבד כל הספרים שכבר נדפסו ממנו, עוד השאיר אחריו ברכה בחידושי תורתו שהניח בכתובים בהרבה מקצועות התורה.
יום יום היה מתפלל בקול בכי, לא חיפש כבוד ואדרבה מאס בכבוד עצמו, ורק את כבוד ה' היה דורש. דקדק במצוות עד להפליא. זכורני שהיה עומד לפני אביו כעבדא קמיה מאריה, והתפלאתי בזמנו לראות איך בן עומד לפני אביו במורא גדול כל כך. הוא סבל ייסורים הרבה אבל בטח בה' וידע שהם לכפרה.
העולם עם ר' דוד והעולם בלא ר' דוד זהו עולם אחר. כל עיר ועיר וכל קהילה וקהילה צריכים לבכות ולהספיד את השריפה הגדולה אשר שרף ה'.
והנה אנחנו חיים בתקופה קשה ונוראה בין ברוחניות ובין הגשמיות. יד המגיפה פגעה בנו, ורבים נסתלקו במגיפה לחיי עולם, וביניהם גם גדולים וצדיקים ועל דרך מה שאמרו חז"ל (ב"ק ס' ע"א) "כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע". בעוה"ר הממשלה כאן פועלים לסגור את שערי התלמודי תורה, והנה הבל פיהם של תינוקות של בית רבן זהו החרב האחרון שיש בידינו בגלות הזאת, שהרי בעבור זה העולם מתקיים (שבת קי"ט ע"ב), ועכשיו שפועלים לסגור את שערי התלמודי תורה הם מנסים חלילה לקחת מאתנו את החרב האחרון שהיה בידינו להינצל.
גזירה אחר גזירה פוקדת אותנו, ואנחנו מבקשים ממנו שיעלה למעלה להיות מליץ יושר, ויעורר את האבות הקדושים שיעוררו עלינו רחמים, ויצעק לפני כסא הכבוד "עד מתי ה', עד מתי".
אמנם זאת נחמתינו שהוא יודע ומכיר את צרות הדור בגשמיות וברוחניות, ולכן הוא בוודאי יעמוד בשמים להיות מליץ יושר עבורינו.
לאחר מכן הספידו בקול בוכים מחותנו ראש ישיבת פוניבז' מרן הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א: אצל יעקב נאמר 'אלה תולדות יעקב יוסף', וכשאמרו לו ש'חיה רעה אכלתהו', נאמר 'וימאן להתנחם', ואמרו חז"ל שיעקב לא מת, שכל זמן שהיה יוסף יעקב נקרא עדיין חי, וזה אמר יעקב, שכל זמן שבנו נמצא יכול אני לחיות.
כשנסתלק מרן הגרי"ז בעיוכ"פ תש"כ, הותיר אחריו את בנו רבי דוד שכל זמן שהוא חי האבא עודנו חי, והיום י"ח שבט תשפ"א נפטר מרן הגרי"ז בשנית. הוא היה גדול בתורה, גדול ביראה, כפי שהעיד מרן החזו"א שהבית ברח' פרס היה סמל ליראת שמים מופלגת שלאורה גדל והתחנך.
סיים את מסכת ההספדים מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ר"י עטרת ישראל, שפתח בדמע, צר לי עליך אחי אלופי ומיודעי, היה גאון עולם, איזה אוצרות הוא אצר מאביו הגדול והנחיל לדור שלנו, כמה היה מנחיל התורה של אביו בממלכת בריסק, כשהוא היה ראש וראשון להנחלת התורה מפי אביו וזקנו לדורינו, וכמה היה דבוק בתורה כל ימיו ללא הפוגה. ותיאר בדמע איך היה עמוד היראה כשנודע ביראת החטא הגדולה, והיה סמל הענוה ומידת ההטבה, כשקיבל כל אדם בסבר פנים יפות.
לאחר אמירת הקדיש הוא נטמן בצמוד לקברו של אביו מרן הגרי"ז זצוק"ל בהר המנוחות. עם הורדת גופו הטהור עלי קבר בזעקת שלש עשרה מידות, נשמעו קולות בכי וזעקה מכל עבר כשהמוני התלמידים זעקו והתייפחו מרורות, וביקשו אנא היה נא למליץ יושר לפני אבינו שבשמים יחד עם אביך הגדול מרן הרב מבריסק זצוק"ל על שארית הפליטה הזקוקה לרחמי שמים מרובים בתקופה קשה ואיומה זו, העתר נא למען תיעצר המגיפה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
שעה ארוכה לאחר סתימת הגולל צבור תלמידים גדול נשאר לעמוד דומם ליד רגבי העפר של הקבר הטרי בו נטמן ומיאנו להיפרד מהמקום, כאשר אינם מסוגלים להסתגל לעובדה המרה שלא יזכו עוד להביט בתואר זיו קלסתר פניו המאירים שנראתה בהם בבואה של אביו מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, לחזות בעבודתו התמה ולשמוע אמרי שפר מפום ממלל רבנן.