בזכות הויתור של אברהם ללוט זכה אברהם למצוות ציצית ומצוות תפילין.
שכר עצום טמון בשתי המצוות שעתידים צאצאי אברהם לקיים במשך דורי דורות מידי יום ביומו.
רואים מכאן מה גדול הרווח של מי שמשכיל לברוח מהעושר החומרי ולתפוס את הרוחניות כעיקר.
על גודל ערכו של השכר המובטח על קיום המצוות נוכל לעמוד מתוך הסיפור דלהלן:
בתקופה מסויימת שבה היו נתונים משפחות של אברכים מתלמידי ה"חפץ חיים" במצוקה כלכלית קשה, בא אל הח"ח תלמידו הגר"ש גריינמן בהצעה, וכך אמר: "אני מוכן לוותר על השכר המגיע לי עבור הנחת תפילין של יום אחד, ותמורת זאת אני מבקש מהקב"ה שישפר את מצב המשפחות המסכנות", ענה לו הח"ח שדבר זה אינו אפשרי, והבסיר לו את הדבר עפ"י משל לאדם שנכנס לחנות ומבקש לקנות סוכריה אחת כשבידו שטר של מליון רובל, אומר לו המוכר: "אילו קנית ממני סחורה בסכום המתקרב לסך הנקוב בשטר הייתי לוקח ממך את השטר ונותן לך עודף מסך כה גדול, אולם על קניה בסכום פעוט זה, אין זה מקובל לתת עודף מסך כה גדול".
ה"ה לעניננו אמר הח"ח אתה מגיש לקב"ה סך כה גדול כמו שכר מצוות הנחת תפילין ותמורת זה הנך מבקש שיפור במצב הגשמי של אברכים ומשפחותיהם.
הרי מגיע לך סכום עצום של עודף שאותו לא נותנים בדרך כלל, ולכן עיסקא זו אינה ניתנת לביצוע, לפי"ז נבין מה זכה אברהם אבינו בזכות העמידה בנסיון העושר.
מסופר עוד בזמן הח"ח שהיה הגר"מ שמוקלר הי"ד מבחירי תלמידי הח"ח שקיבל נדוניה גדולה ורצה לעסוק אחרי חתונתו במסחר, אמר לו הח"ח "כשבן תורה מתחתן ורוצה לעזוב את עסק התורה ולעסוק במסחר, אם יש לו מזל הוא מאבד מיד את הנדוניה שלו, ואז עדיין יש לו את האפשרות להיות רב או ראש ישיבה, כיוון שהוא עוד זוכר את תלמודו, אבל אם הוא אינו בר מזל, עובר זמן רב עד שהוא מפסיד את כספו, אז הוא כבר מספיק לשכוח מה שלמד ונשאר קרח מכאן ומשם", לכן בירך אותו הח"ח שיפסיד מהרה את הנדוניה, וכך אמנם היה, במסחר הראשון איבד את כל כספו ונהיה ראש ישיבה חשוב בלידא.
(לקח טוב)