ראש השנה לאילנות – מנהגי היום, הלכותיו, סגולותיו המיוחדות, ותמצית דיני ברכת הפירות הלכה למעשה

הרה"ג רבי יצחק יעקב פוקס שליט"א

להורדת הקובץ לחצו כאן:

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, י"ט). "בניך כשתילי זיתים" (תהלים קכ"ח, ג). "בנינו כנטעים" (תהלים קמ"ד, י"ב).

כולנו, בכל גיל, כשתילים רכים הזקוקים בקביעות לשלשה דברים גם יחד:

א. השקיה מתמדת ורציפה ממקור מים חיים – תורתנו הקדושה. "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תהלים א, ג) – אין מים אלא תורה (בבא קמא פ"ב ע"א )

ב. יש ואנו זקוקים לתמוכה. כאשר השתיל הרך ואפילו אילן רב שנים, מאבד כיוון ונוטה על צידו, עלינו לתמוך זה בזה בבחינת "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק" (ישעי' מ"א, ו) – לשוב ולהתיישר אל "מסילת הישרים" ואל "אורחות הצדיקים".

ג. הדבר השלישי: אף אילן או צמח לא יוציא פירות טעימים ועסיסיים, ושום פרח לא יפתח את עלי כותרתו המקסימים, בלי קרני שמש חמימות – הארת פנים זה לזה, חיוך, שהוא כדברי הגר"ש וולבה זצ"ל – אינו רק עקימת שפתיים ["פוזה"] המראה צורת חיוך, אלא חיוך שהוא הקרנה פנימית של הנשמה.

ואז, בהתקיים שלשת אלו יחד: תורה ממקור מים חיים; וכשצריך, להציב תמוכה להתיישר ולשוב אל דרכי ד' הישרים, אשר צדיקים ילכו בם; ותוך כדי הארת פנים – אז יאיר גם כן ד' את פניו אלינו, ותתקיים מהרה בקשתנו: "ד' אלוקים צבא-ות השיבנו, האר פניך וניוושע" (תהלים פ, כ). כשנעשה פירות קודש, לנחת רוח לבורא יתברך ונקדש את שמו בעולם.

ראש השנה לאילנות

יום ט"ו בשבט, שלשיטת בית הלל, הוא ראש השנה לאילנות, אינו ראש השנה לדין האילנות ופירותיהם, מפני שהם נידונים בעצרת (משנה ר"ה ט"ז ע"א). וזה אחד ההסברים למנהג קישוט בתי כנסיות והבתים בענפי אילנות בחג השבועות, כדי שנזכור את פירות האילן ונבקש עליהם רחמים (מג"א).

אמנם כן, המשמעות ההלכתית של ראש השנה לאילנות תשפ"א: יום זה קובע את המעבר משנה לשנה לגבי כל הפירות הצומחים על גבי אילנות, לעניין חישוב המעשרות ולעניין יציאה משנות ערלה, כדלהלן:

א. מעשר עני

כל פירות האילן שהייתה בהם "חנטה" – לרוב הדעות: נפילת הפרח, שבעקבותיו מתחיל לבקוע הפרי – אחרי כניסת יום ט"ו בשבט (השנה אור ליום חמישי), הפירות שיצמחו שייכים לשנה הנוכחית תשפ"א – שנה שישית לשמיטה, ונכנסו בחובת הפרשת "מעשר עני" [שהרי כזכור, שנות א' ב' ד' ה' – שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית לשמיטה הן שנות "מעשר שני", והשנים שלישית וששית הן שנות "מעשר עני"]. יש לדעת ש"אין מעשרים מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה", ועל כן, הפירות שיחנטו לאחר ט"ו בשבט, יש לעשרם בנפרד ולהפריש מהם "מעשר עני", ופירות השנה הקודמת תש"פ – חייבים ב"מעשר שני".

כיצד מפרישים מעשר עני? – בנוסף לחובת הפרשת שאר המתנות: "תרומה גדולה" ו"מעשר ראשון" הנוהגות בכל שנות מחזור שש השנים שלקראת שמיטה, לאחר הפרשתם, מפרישים מפירות שהחנטה תהיה בהם אחרי ט"ו בשבט תשפ"א, "מעשר עני", עשירית מהפירות. ואינה נדרשת הפרשתו לצד, משאר הפירות, אלא רק הגדרת מיקומו וקריאת שמו, כנאמר ב"נוסח הפרשת תרומות ומעשרות": "ומעשר עני בדרומם של הפירות"

ב. ערלה

כל עץ שעברו עליו שלש שנות ערלה (בשנה הראשונה די ב-44 יום לפני ראש השנה א' תשרי – להיחשב כשנה ראשונה, והשנתיים הבאות, כל אחת מא' תשרי עד א' תשרי), ולבסוף, כדי לצאת משנות ערלה צריך שגם כן יעבור העץ יום ט"ו בשבט, ואז יוצאים פרותיו משנות ערלה ונכנסים לשנת נטע רבעי, והם כבר מותרים באכילה, לאחר חילול קדושת נטע רבעי לתוך פרוטה בדומה למעשר שני.

הערה: ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות בכל ארצות העולם, גם במקומות שעונת הגשמים היא רק לאחר הפסח כבארגנטינה ואוסטרליה וכדומה, מפני שכל הארצות נגררות אחר ארץ ישראל (הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר צבי ב, או"ח כ"ט).

הלכות ומנהגי היום

תחנון ווידוי – אין אומרים בט"ו בשבט תחנון ולא וידוי (שו"ע קל"א, ו). בני ספרד אף לא בקריאת שמע של ליל ט"ו בשבט, כיון שנקרא ראש השנה שהוא כיום טוב (ביאור הגר"א שם, י"ג), ואף לא במנחה שלפניו (ספר המנהגים לר"י טירנא, כנסת הגדולה, קל"א ומשנ"ב קל"א, ל"ה).

תענית – ט"ו בשבט אסור בתענית (שו"ע תקע"ב, ג), אף לא ביום פטירת אביו או אמו [יארצייט] ר"ל (רמ"א תקס"ח, ט). כמו כן, חתן אינו מתענה ביום חופתו שחל בט"ו בשבט (מג"א תקע"ג, א מובא במשנ"ב, ז). אבל החתן אומר את הווידוי במנחה, שהוא יום מחילת עוונות עבורו (עצי חיים או"ח, כ"ז לבושי מרדכי אבהע"ז א, מ"ט ומבית לוי ל"ח).

תפילת אבל ר"ל לפני העמוד – נהוג שבימים שאין אומרים תחנון אך אומרים למנצח וגו – כט"ו בשבט, האבל מתפלל לפני העמוד (ביאור הלכה, קל"ב מבית לוי, ל"ח).

הליכה לבית העלמין – מותר לצאת לבית העלמין בט"ו בשבט, אבל אין אומרים הזכרת נשמות ותחינות, רק פרקי תהלים (ל"ג ט"ז י"ז ע"ב צ"א ק"ד ק"ל) , אותיות השם ונ.ש.מ.ה מפ' קי"ט כנהוג (גשר החיים כ"ט ו ).

אכילת פירות האילן בט"ו בשבט – המקור לאכילת פירות האילן בט"ו בשבט: על דברי הלבוש או"ח קל"א: "יום ט"ו בשבט, ר"ה לאילנות ואין אומרים בו תחנון ואין בו נפילת אפיים שהוא יום שמחה", כתב המגן אברהם שם: "ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות". ובכף החיים קל"א צ"ז: "וכן נוהגים בספרד לכבוד היום, ועושים לימוד באותו הלילה, דהיינו שלומדים משנה או זוהר המדבר על אותו פרי וכו' ויש ספר מסודר על זה "פרי עץ הדר", ומהדרין בפרי שעוד לא אכלוהו לברך עליו שהחיינו.

ובצוואת רבי אליעזר הגדול, מובאת בספר "שבט מוסר" פרק ט"ז: "בני, הוי זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא". ורמז נאה הובא בספרים: על הפסוק "ששם עלו שבטים שבטי ק'ה (י"ה – כמנין ט"ו, רמז לט"ו בשבט) עדות לישראל להודות לשם ד'". שביום זה מברכים על הפירות, ומודים לד' על החן והיופי שבפירות.

זמן אכילת הפירות – יש נוהגים לאכול את הפירות בליל ט"ו בשבט (יפה ללב ב, ט"ו מועד לכל חי ל, ז). ויש הנוהגים לאוכלם ביום עצמו (ספר אבן ישראל שער ה).

מספר מיני הפירות הנאכלים – יש נוהגים לאכול ט"ו – 15 מיני פירות (מאמר המנהגים מהר"ם חאגיז בשם האריז"ל), יש נוהגים י"ג מינים כמספר "אחד" (קונטרס כרם שלמה), ויש נוהגים 30 מינים (רבי חיים ויטאל חמדת הימים ח"ב שובבים פ"ג). על כל פנים, אין לפחות מי"ב מינים (ספר אבן ישראל עמ' כ"ח) כנגד י"ב צירופי שם הוי'ה (תוספות חיים על ספר חיי אדם). וכנהוג, פירות האדמה גם כן מצטרפים למניין המינים, שהעץ יוצא מהאדמה.

אכילת אתרוג: מנהג רבים להכין מהאתרוגים של החג שברכו עליהם עם הלולב, מרקחת טעימה, כדי להעלותה על השולחן בט"ו בשבט (יפה ללב סי' תרס"ד, ט"ו כף החיים שם, ס בן איש חי ראה, י"א מנהג בעלזא ליקוטי מהרי"ח ג, עמ' קט"ו משמרת שלום מ"ד, ב).

ברכת האתרוג – "בורא פרי העץ" (כל שניכרת צורת הפרי), גם לאחר בישולו וריקוחו, מפני שזו דרך הכנתו לאכילה (ט"ז סי' ר"ה, ג תשובת חתם סופר או"ח ר"ז לחם הפנים נ"ב, י"ב בשם מהר"ם אש דעת תורה למהרש"ם ר"ב, ו לבושי מרדכי תנינא, מ"ד וכף החיים ר"ב, נ"ה).

אין מברכים 'שהחיינו' בעת אכילת האתרוג, א. מפני שנמצא באילן כל ימות השנה (רכ"ה, ו משנה ברורה, ט"ז), ב. מפני שכבר ברכו בעת נטילת הלולב בסוכות, ועיקר ברכת שהחיינו כשרואים את הפרי (רש"י לעירובין מ ע"ב שו"ע רכ"ה, ג לקט יושר עמ' 149 בן איש חי ראה י"א האלף לך שלמה או"ח, צ"ב אמנם ה"כתב סופר" או"ח, כ"ג דחה נימוק זה, שברכת שהחיינו בסוכות על המצווה ולא על הפרי, וכן כתב פסקי תשובה א, צ"ט), ג. אחרי הבישול או הטיגון, וכן כשהוא מסוכר, אין ניכר אם הוא חדש או ישן משנה קודמת ולפני הכנתו אינו עומד כלל לאכילה (ליקוטי מהרי"ט עמ' ל"ג בדי השולחן ס"ג, א וא"א מבוטשאטש, סי' רכ"ה.

סגולות אכילת האתרוג בט"ו בשבט: א. יזכה להשלים שנתו (אהל יששכר עמ' ק"כ), ב. סגולה לרפואה (מדרש ויקרא ל"ז, ב זרע קודש), ג. סגולה למעוברת שתלד בנקל ולמקשה לילד שתלד בריווח (אורחות חיים תרפ"ד).

בקשה לזכות לאתרוג מהודר בסוכות תשפ"ב: בספר בני יששכר מאמרי שבט, מאמר ב' וכן הובא בספר "לשון חכמים" של בן איש חי ח"א סי' לח: "קבלה ביד חכמי אשכנז ז"ל, לבקש ביום ט"ו בשבט על האתרוג, מפני שהוא יום תחילת צמיחת האילן, שיזמן לו הקב"ה ולכל ישראל, אתרוג כשר ומהודר לחג הסוכות הבעל"ט, ותפילתו תעשה פרי, ויש מצדיקי הדורות שאמרו ספר תהלים בעצם היום, והעידו, שכאשר סיימו את כל הספר עד תומו, נמצא להם אתרוג נקי מכל רבב".

כללים בדיני אכילת פרי העץ

על כל פירות העץ, בין משבעת המינים בין שאינם משבעת המינים – מברכים עליהם "בורא פרי העץ" (משנה ברכות ל"ה ע"א טור ושו"ע ר"ב, א). משום חשיבותם, אין מסתפקים בברכת "בורא פרי האדמה" – "שיש יותר התפעלות בפירות שגדלים על אילן המתנוסס לגובה, מאשר בפירות הגדלים באדמה, ושבח הוא לבורא, לכן תיקנו עליהם ברכה יותר מבוררת" (משמעות דברי ביאור הלכה ר"ב ד"ה פרי העץ).

מה נקרא "פרי העץ"? – הדבר תלוי בשלשה תנאים: 1.יש לו גזע בארץ. 2. עליו יוצאים מענפיו. 3. הצמח רב שנתי, כלומר, העץ נשאר משנה לשנה, ומוציא פירות מחדש בעונתו. על כן: אבוקדו – ברכתו "העץ" אננס ובננה – ברכתם "אדמה".

מתי מגיע הפרי לברכת "העץ"? – משיגיע לבשילות לרוב בני אדם. אבל אם הפרי עדיין בוסר [לדעת הרמב"ם הלכות דעות, ד – בוסר, כחרבות לגוף], אם לא ראוי כלל לאכילה – לא מברכים; ראוי קצת (חמצמץ) – לדעת השלחן ערוך מברכים "בורא פרי העץ", אמנם לדעת המשנ"ב ר"ב, י"ח, החיי אדם, כף החיים שם, ל"ד ובן איש חי פנחס, ב – מברכים רק "שהכל"; הכשירוהו לאכילה ע"י בישול או סוכר, לכל הדעות – ברכתו "שהכל". כגון, "בננה צ'יפס" ( העשוי מבננות קשות [בוסר], מטוגנות ומסוכרות) – ברכתו שהכול.

גרעיני פירות העץ – נחלקו הפוסקים האם ברכתם "העץ" (שנחשבים לחלק מהפרי, לעניין אכילה ביום כיפור (גרעיני תפוח) ולדין ערלה – תוס' ברכות ל"ו ע"ב והרא"ש סי' ד וכן פסק השולחן ערוך ר"ב, ג) או שברכתם "פרי האדמה"  (פרישה בדעת הרשב"א, וכן פסק המשנ"ב ר"ב, כ"ג) ויש פוסקים לברך "שהכול" (פר"ח בדעת הרשב"א ברכ"י וכף החיים ר"ב, ל"ז).

הלכה למעשה: בני אשכנז – מברכים "אדמה" ובני ספרד – מחמת ספק ברכות מברכים שהכול. אמנם לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל יש לנהוג בזה כבני אשכנז ולברך "אדמה" (חזון עובדיה עמ' קכ"ג). גרעיני פירות הנאכלים לאחר אכילת הפרי – לכל הדעות נפטרים בברכת הפרי. והוא הדין בפירות האדמה.

הערה: גרעיני אבטיח או דלעת הנמכרים בחנויות הפיצוחים – ברכתם "האדמה" (שניטעים לצורך הגרעינים – דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר "וזאת הברכה עמ' 373 ו"אור לציון ב, עמ' ק"ט).

קליפות הפירות – קליפות פירות הנאכלים לרוב בני אדם עם הפרי (תפוחים, אגסים, אפרסמון וכדומה) – אפילו נאכלים בפני עצמם, מברכים עליהם "העץ". קליפות הדר הנאכלים בפני עצמם (כחלק הלבן בקליפת התפוז או האשכולית) וכן כשעשו מהם מרקחת (ריבה) או כשעטופים בשוקולד – ברכתם שהכול, ואם ברכו "העץ" – יצאו ידי חובה (משנ"ב ר"ב, ט"ו וכף החיים, נ"ד). הערה: מרקחת העשויה מהקליפה העבה של האתרוג – ברכתה פרי העץ, שבאתרוג, הקליפה כעיקר הפרי, כלשון חז"ל "אתרוג טעם עצו [- קליפתו] ופריו שווה"

מיצי פירות – כל הפירות שסחטום – מברכים על המיץ שהכול, אפילו מוצצים ישירות מהפרי (בעל "מנחת יצחק") פרט ליין ושמן, שעל מיץ הענבים והיין – מברכים "בורא פרי הגפן", ועל שמן זית [כשאינו נשתה לבדו, שאז אין מברכים כלל, אלא] מעורב במשקה אחר [כגון מי סלק] וכוונתו לשמן זית – מברך "בורא פרי העץ". כמו כן, פירות המבושלים במים (ליפתן – "קומפוט") אף שמורגש טעם התפוח, האפרסק או המישמש, היטב במים, הלכה למעשה מברכים על שתיית המיץ לבדו – שהכל. כמו כן, אכלו הפירות ולאחר מכן שתו את המים – אין מברכים עליהם "שהכול" שהמים טפלים לפרי (שו"ע ר"ב י-י"א ומשנ"ב , נ"ג).

סחיטת תפוז – הסוחט תפוז ואוכל גם כן את בשר הפרי הנשאר במסחטה: אם מערב את שאריות הפרי במיץ – מברך רק "שהכול". שתה את המיץ, ולאחר מכן מעוניין לאכול את שאריות הפרי מברך עליהם "פרי העץ". אכל קודם את שאריות הפרי וברך עליהם – יכוון שלא לפטור את המיץ ואז יוכל לברך על המיץ "שהכול".

כל פרי (או ירק) מברכים עליהם "כדרך אכילתם"

1. כל שדרך אכילתם חיים (תמרים, תאנים, תפוזים) אם בישלום – ברכתם שהכול. 2. כל שדרך אכילתם מבושלים (אתרוג חבושים, ערמונים, קישואים, חצילים, תפוחי אדמה, בטטה), אכלום חיים – ברכתם "שהכל". 3. דרך אכילתם בין חיים בין מבושלים (זיתים, צימוקים, תפוחים, אגסים גזר), ברכתם בכל אופן "בורא פרי העץ" או "אדמה".

דוגמאות מיוחדות:

לימונים ירוקים חמוצים מאד, שאינם נאכלים אף על ידי הדחק – אין מברכים על אכילתם כלל. צהובים, שנאכלים אף ללא הדחק – ברכתם "העץ" (כף החיים ר"ד, כ"ד שו"ת רב פעלים ד, ג בן איש חי מטות, י"א ו"אור לציון" ב, מ"ו, ל"ה). חמוצים שנאכלים על ידי הדחק עם סוכר או דבש – ברכתם "שהכול". לימונים קטנים בתחמיץ, הנאכלים כתוספת, לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל ברכתם "העץ".
שום או בצל, כשנאכלים חיים או מבושלים (איבדו חריפותם) – ברכתם "שהכול", פרט לבצל ירוק – שברכתו "אדמה".

בצל ושום המטוגנים בשמן או מרגרינה – רק אז ברכתם "אדמה" (שו"ת אגרות משה"). לימון (רגיל חמוץ), אפילו מיתקוהו בסוכר ודבש – ברכתו "שהכול", מפני שרוב הלימונים שבעצים, מגדלים אותם לשמש כתבלין, תוספת לתה או לתבשילים ולא להיאכל כמות שהם, בעודם ירקרקים ומאד חמוצים. אמנם, לימונים צהובים, הנאכלים למי שאוהבם ללא דחק – ברכתם "העץ". הערה: הקובע כיצד נאכלים, היינו על פי דרך בני אדם באותה העיר (שער הציון ר"ה, ג).

מצב הפרי בשעת אכילתו – קובע את הברכה

פירות מרוסקים – שולחן ערוך ריב, ז רמ"א ומשנ"ב: "כל הפירות שמיעכם וריסקם לגמרי עד שאין ניכרת צורתם כלל – איבדו ברכתם, ומברכים עליהם "שהכול".

דוגמאות:
1. פרוזן יוגורט, מרציפן, פלאפל, במבה, ממרח חומוס, חלבה, חמאת בוטנים, רוטב טחינה, לדר – ברכתם "שהכול".
2. קוגל [פשטידת] תפוחי אדמה, ו"לטקס" – דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א: אם רואים חוטים – "אדמה", נימוחו לגמרי – ברכתם "שהכול".
3. קוקוס טחון – "העץ" (כיון שעוד ניכרת צורתו) – שמעתי מהגאון רבי ב"צ אבא שאול והגרי"י נויבירט זצ"ל. אבל עוגיות קוקוס ושקדים – מברכים עליהם שהכול, שלא ניכרת כבר כלל צורת הפרי.
4. סלט חצילים (כשרואים הגרעינים) – "אדמה". ממרח אבוקדו (כשמזהים צורת הפרי) – "העץ".
5. פופקורן – "אדמה" (עדיין ניכרת צורת גרעיני התירס). קורנפלקס (פתיתי תירס, ואין משנה עבור מה נזרע התירס) – "שהכול".
6. ממרח תמרים (הנמכר כיום) – "שהכול". שלוה (חיטה תפוחה) – "בורא פרי האדמה".
7. פירה תפוחי אדמה – "אדמה", לעומתו, פירה תפוחי עץ – "שהכול", כהסבר הגרי"ש אלישיב זצ"ל: תפו"א אין נאכלים חיים, ובכל העולם עושים להם "תיקון", כגון פירה. אבל תפוח עץ, אלפי אלפים בני אדם אוכלים אותם חיים, על כן כשריסקום, עד שאין ניכרת צורת הפרי, הופכת ברכתם ל"שהכול".
8. אבוקדו מרוסק, הנאכל בפני עצמו ללא פת, כיון שניכר תואר הפרי על ידי המירקם והצבע – מברכים עליו העץ" (ראה "הליכות ברכות" להרה"ג יצחק אופיר מלכא שליט"א עמ' כ"ו).

סדר הקדימה באכילת פירות

בשבעת המינים: 1. זית, 2. תמר, 3 .ענבים (צימוקים), 4. תאנה, 5. רימון. אפילו פלח מפרי משבעת המינים, קודם לפרי אחר שלם.

בפירות שאינם משבעת המינים: 1. שלם (– מצוה מן המובחר), 2. חביב תמיד, 3. חביב עכשיו.

היו לפניו מיני פירות שונים באופן שכולם שווים בסדר הקדימה, יקדים לברך על פירות שהשתבחו בהם ישראל, כגון אגוזים או תפוחים, שנאמר: "אל גינת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו, י"א) "כתפוח בעצי היער" (שם ב, ג) (כף החיים ר"ב, ז).

ואם כולם שלמים או חצויים, ואין ביניהם מין שבעה, ואוהבים את כולם בשווה – מברכים על הגדול יותר תחילה (כגון חתיכת תפוח גדולה מקטנה יותר, קלמנטינה לפני שקד).

אכילת פירות במהלך סעודה

1. פירות שנועדו לפתוח התיאבון – שאוכלים אחר אכילת המוציא כגון – אשכולית, זיתים ומיני כבושים או חריפים ל"תאבן" – אין מברכים עליהם.

2 מנה ראשונה של פירות, כגון קוקטיל פירות, אבטיח, מילון: עדיף לברך על מעט מהפרי לפני נטילת ידיים ולכוון על מה שיאכלו בסעודה, או לאוכלו עם פת (בהתחלה, באמצע ובסוף).

3 תוספות למנה העיקרית (אפילו משבעת המינים): צימוקים ושקדים על אורז, סלט וולדורף, עם אגוזים ואננס "צימע'ס" (גזר, שזיפים וצימוקים), סלט חסה עם פלחי אפרסמון, אגוזי קשיו מסוכרים, או גרעיני רימון – לא מברכים עליהם, אפילו אינם נאכלים עם הפת, מפני שהם נאכלים בסעודה לשובע.

4. הקובע סעודתו על הפירות, היינו, שמעונין לאכול פירות כחלק מהסעודה לשובע, ולא לקינוח – לא מברך עליהם. וטוב שכשמגיע לפרי יאכל ממנו, מעט עם לחם. וכך נהג מרן החזון איש זצ"ל, כשאכל בצהרים, כדרכו בימות החול, פרוסת פת ובננה – אכל מן הבננה יחד עם הפת, להראות שאין היא לקינוח.

5. קינוח של פירות, מברכים עליו ברכה ראשונה אפילו עמד על השולחן ב"המוציא", אלא אם כן אוכלים ביחד עם פת כל הזמן!! וחתיכת פרי שאכלו בלי הפת – צריך לברך עליה. סלט פירות חתוכים בחתיכות קטנות – מברכים לפי הרוב (העץ או אדמה). ספק מה הרוב – מברכים את הברכה הכוללת יותר ("אדמה"). חתוכים הפירות בחתיכות גדולות, ורק מוגשים יחד בצלחת (לא כסלט פירות) –מברכים על כל פרי את ברכתו. לפי סדר הקדימה הנ"ל.

עוגת פירות: אם נאפתה בתנור עם הפירות, ויש שכבת בצק, אפילו דקה אך טעימה – מברכים "בורא מיני מזונות" בלבד, אפילו שכבת הפרי גדולה מאד. אכן לעניין ברכה אחרונה – תלוי בכמות שנאכלה מחלק המזונות: אין כזית במזונות – מצטרף הבצק ל"בורא נפשות" של המילוי (דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהקדמתו לספר "מקור הברכה" וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל). הוסיפו את הפירות מחוץ לתנור, כגון "טורט" של קיץ, שמניחים על המאפה מחוץ לתנור שכבת תות, או משמש עם ג'לי וכדומה – מברכים שתי ברכות! פאיי שמחזירים אחרי הוספת הפירות לתנור לאפיה – מברכים רק מזונות (שמעתי מהגרי"י פישר זצ"ל).