(באדיבות קול הלשון)
דצ"ח עד"ש באח"ב-יסודות האמונה // לימוד המוסר
פרשת וארא תשפ"א – שיעור א'
▪︎כמה תאים יש במוח האדם? כמה סיבים יש בין תא לתא? ואיזו תשובה ניצחת השיב *הגר"א קונשטט* לפרופסור המלומד מהטכניון שהאמין בתאוריית השטות של האבולוציה?!
▪︎איך אנשים 'מלומדים מביני מדע' אינם משכילים מחכמת הבריאה ונשארים בכפירתם?! ואיך גם אנשים 'נבונים' מאמינים בתאוריות כפירה אוויליות משוללות כל הגיון?!
▪︎מאיזה גיל הורה הסטייפלער להתחיל ללמוד מוסר עם הילדים? ומה בעיקר יש להחדיר לילדים כבר מקטנות ממש?!
פירוט תוכן השיעור בקצרה;
▪︎תכלית עשרת המכות ללמד עיקרי האמונה בעולם – רמב"ן סו"פ בא.
▪︎חלוקת דצ"ח עד"ש באח"ב בלימוד ג' יסודות האמונה – אברבנאל השל"ה והמלבי"ם.
▪︎פירוט ג' כתות הכפירה העיקריות.
▪︎דצ"ח – ללמד על 'מציאות ה' בעולם', כמו"ש בהתראת דם; בזאת 'תדע' כי אני ה'.
▪︎כל דור צריך ללמד 'אמונה' לפי שפתו. מעשה מהגר"א קונשטט בזה.
▪︎החכמה הנשגבה שיש בכל פרט בגופו של אדם.
▪︎מפלאי הבריאה שניתן לאדם כוח הבחירה שיכול לכפור ןלהאמין במה שנוח לו.
▪︎עד"ש – ללמד על 'השגחת ה' בעולם', כמו"ש בהתראת ערוב; למען 'תדע' כי אני ה' 'בקרב הארץ' ופרש"י שם.
▪︎כפירתן בזה באיצטלא שאי"ז לפי כבודו, והמניע האמיתי רצונם לחיי הפקר.
▪︎דברי הנפה"ח והמלבי"ם בביאור המקראות בזה.
▪︎באח"ב – ללמד על 'יחוד השם' שלא מסר ממשלה לכוכבים ומזלות, כמו"ש בהתראת ברד; בעבור 'תדע' כי 'אין כמוני' בכל הארץ.
▪︎ג' יסודות האמונה הללו מפורשים בלה"פ וידעת היום וכו' – השל"ה. וכן נרמזים בקבלת עומ"ש בפסוק שמע ישראל. וכנגדן ג' תפילות של שבת.
▪︎דקדוק לה"פ ואשר לא שם ליבו, כי סיבת ההעדר יראתו מה' למרות כל המופתים שכבר ראו,במה שלא שם לב.
▪︎האדם יכול לראות גדולות ונצורות אך ללא שימת לב לא ישפיע עליו.
▪︎תוחלת הכפירה בהעדר מחשבה ושימת לב, נוח להם לא לחשוב.
▪︎הדרך לשימת לב ע"י התבוננות שאפשר לרכוש רק בלימוד המוסר.
▪︎רבינו הגרי"ג שליט"א מהגראי"ל זצ"ל כי 5 דקות של לימוד 'מסילת ישרים' ביום הופך את האדם.
▪︎הוראת הסטייפלער ללמוד מוסר 5 דק' מוסר בכל יום עם קטנים כבר מגיל 7. והעיקר להחדיר בהם שהעולם אינו הפקר.
דצ"ך עד"ש באח"ב – ג' יסודות באמונה
בהגדה של פסח – ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך, עד"ש, באח"ב, וודאי שזה לא ר"ת בעלמא ויש בזה סודות גדולים שאין אנו יודעים, אך מה שלימדונו רבותינו האברבנאל השל"ה והמלבי"ם הוא שהחלוקה הזו באה ללמדנו ג' יסודות באמונה.
כשנתבונן בפסוקים, נראה שלפני כל סדרה מהמכות יש לשו' אחר בפסוק, קודם דצ"ך שזה דם צפרדע כינים כתי' [ז' יז] בזאת תדע כי אני ה', וקודם עד"ש שזה ערוב דבר שחין כתי' [ח' יח] למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, וקודם באח"ב שזה ברד ארבה חושך ומכת בכורות כתי' [ט' יד] בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ, ומהן חילוקי הלשונות,
יציאת מצרים היתה גילוי אמונה בעולם
ידועים דברי הרמב"ן בסוף פר' בא, שביציאת מצרים הקב"ה הראה לנו את כל יסודות האמונה, וראינו שהוא שליט בכל הכוחות כולם – במים, ביבשה, דומם, צומח, חי, מדבר, עפר, מים, אש, רוח, ובעולם הקדמון היה שלש שיטות של כפירה וכולם הוכחשו ביצאת מצרים,
ג' שיטות בכפירה
האיולת באומרים העולם נוצר לבד
הדעה הראשונה – כופרת בכל מציאות הבורא, ואומרת שהכל נעשה לבד, והגלגול המודרני של טענה זו הוא שאומרים שהעולם נותר מפיצוצים, וזו איולת ושטות שאפי' גדולי הכופרים היום מתביישים לטעון כך, ראש ישיבת קול תורה הרב קונשטט זצ"ל, היה פעם בחיפה שבאותם שנים היתה מעוז של כפירה ואפיקורסות רח"ל, ונכנס לחנות סמוך לחוף הים ובאותו זמן המוכר לא היה בתוך החנות, לפתע נכנס לשם פרופסור מהטכניון הסמוך שהיה ידוע ככופר גדול, ושאל את הרב היכן הבעל הבית השיבו הרב אין כאן בעל הבית, אמר לו הפרופסור אני מתכוין למי שאחראי על החנות ומסדר כאן את הכל, השיבו הרב אין כאן אחראי, אמר לו הפרופסור מי סידר וארגן את כל החפצים במקום, השיבו הרב כאן לא רחוק יש חוף ולשם הגיעה ספינה שעליה היה את כל המטען, ובחדר מנועים של הספינה התרחש פיצוץ שיצר אחריו גלגל של פיצוצים, ומהפיצוצים האלו עפו כל המוצרים לכיוון החנות והסתדרו על המדפים מאליהם, והפרופסור הביט בו כמו שנתבלעה דעתו ואמר לו כבודו נראה לי צריך טיפול דחוף, אמר לו הרב אם אני צריך טיפול אתה צריך טיפול נמרץ, כמה חפצים יש בחנות זו אלף או אלפיים ולזה אתה לא מאמין שהסתדר ע"י פיצוץ, ותתבונן בעין של בן אדם שבכל עין יש מאה עשרים ושבע מליון תאים, ובמח יש עשר מליארד תאים, יותר מכל תושבי תבל, ובין כל תא לתא יש רבבות סיבים ונימים, וכל זה כן יכול להיבראות לבד, ובאמת טענה זו שהעולם נוצר לבד היא שטות מוחלטת, ומפלאי הבריאה שהקב"ה נתן כח להאמין בכזו כפירה, שאדם מאמין במה שנח לו והארכנו בזה במק"א.
הטוענים עזב ה' את הארץ
הדעה השניה – אינה כ"כ אוילית ומאמינה שלעולם יש בורא, אבל טענתם היא עזב ה' את הארץ, וכמו יצרן של מכונית שכשמסיים את היצור אין לו קשר עם מה שקורה עם המכונית, כך רח"ל אחרי שהקב"ה יצר את העולם אין לו שייכות עם העולם הזה, ואת טענה זו הם עוטפים באיצטלא של גדלות הבורא, שלא יתכן שהקב"ה שהוא כ"כ רם ונישא מתעסק עם העולם השפל שלנו, כמו שמבאר הנפה"ח עה"פ רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שאומות העולם מאמינים בכך שהקב"ה הוא רם אבל אומרים על השמים כבודו ולא כאן בארץ, אבל אנו אומרים מי כה' אלוקינו – שהוא משגיח עלינו בפרטות, שלמרות שהוא מגביהי לשבת מ"מ הוא משפילי לראות בשמים ובארץ, וכמו שמוסיף המלבי"ם שאנו יודעים האמת שגם בשביל השמים זה משפילי וכדכתי' הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ומאחורי הטענות הללו עומדת נגיעה פשוטה, שאם יאמינו שהקב"ה עדיין משגיח על הארץ, אזי יש דין ויש דיין, יש שכר ויש עונש, והעולם הוא לא הפקר ובשביל לפרוק מעצמם את כל המגבלות, בנו תאוריה ושיטה שלמה של דעות וכפירה ואומרים רח"ל שעזב ה' את הארץ.
הטוענים שיש עוד כוחות בבריאה
הדעה הג' – מאמינה גם במציאות הבורא וגם שהקב"ה משגיח על הבריאה, אך כופרים ביחוד ה' ואומרים שהקב"ה חלק כח לצבא השמים ולמלאכים ולשרי מעלה, ועי' בזה בר"מ בפ"א מהל' ע"ז.
דצ"ך – מציאות הבורא, עד"ש – הקב"ה נמצא בקרב הארץ, באח"ב- אין עוד מלבדו.
וכנגד ג' דעות אלו באו אלו הסימנים דצ"ך, עד"ש, באח"ב, [ואיך כל מכה ומכה מכחישה אלו הטענות עי' היטב בדברי המפרשים הנ"ל, ואנו נבאר רק את ג' היסודות], מתחילה הוכיח הקב"ה 'בזאת תדע כי אני ה" וזה מלמד על מציאות הבורא, ואחרי שלמדו זה מדצ"ך יכולים ללמוד את השלב הבא, עד"ש – שבזה כתי' 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ' ופירש"י אע"פ ששכינתי בשמים, גזרתי מתקיימת בעליונים, ואחרי שלמדו את זה אפשר ללמדם באח"ב – 'כי אין כמני בכל הארץ' שרואים אש ומים ביחד ומלמד שאין כח לשר האש ולא לשר המים, אלא הקב"ה הוא מנהיג את הכל לבד, אחד, יחיד, ומיוחד.
והשל"ה הקדוש מוסיף, שזה נכלל בפסוק בפר' ואתחנן [ד' לט], וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, כי ה' הוא האלוקים – זוהי האמונה במציאות הבורא, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת – זוהי האמונה שהקב"ה לא עזב את הארץ, ואין עוד – זוהי האמונה שאין עוד מלבדו.
וכך שמעתי מבארים בקבלת עול מלכות שמים, שמע ישראל – ה' – זה מציאות הבורא, אלוקינו – זה שמשגיח עלינו בפרטות שהוא קיים כאן בעולם, ה' אחד – זה אחדות הבורא.
וכן הפסוק בישעיה [מד' ו], אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים, אני ראשון מוציא מידי האומרים שהעולם קדמון, ואני אחרון מלמדנו שהקב"ה לא עזב הכל אלא הוא קיים כאן עד אחרי ככלות הכל, ומבלעדי אין אלוקים זה האמונה שאין עוד מלבדו.
וכן בשבת שהיא יסוד האמונה, ג' התפילות הם כנגד ג' היסודות הללו, במעריב מזכירים את בריאת הארץ ויכולו השמים והארץ וגו', שהקב"ה ברא הכל, בשחרית זה על בחירת ישראל מכל העמים ולא נתתו לגויי הארצות כו', שבבחירת עם ישראל נתגלה השגחתו הפרטית בעולם, ובמנחה זה אתה אחד ושמך אחד, אחדות הבורא.
למה ההפך מ"ירא" זה "לא שם ליבו"?
הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה [ט' כ-כא], וצריך להבין למה ההיפוך מירא זה לא שם ליבו, ולכאו' היה צ"ל ואשר איננו ירא ולמה שינה לכתוב ואשר לא שם ליבו.
הדרך היחידה לכפור היא לא להתבונן
והביאור בזה שהרי כאן היו המצריים אחרי שש מכות, וראו בחוש שבדבר משה המכה באה ובדבריו מסתלקת, וראו בכל מכה אותות ומופתים, נתבונן במכת דם שיהודי ומצרי שותים מאותו כוס, ליהודי יוצא מים ולמצרי יוצא דם, וכהנה בכל המכות, איך אפשר לא להאמין ולירא כשמשה אומר שיבוא ברד ולא צריך להיות ירא שמים בשביל זה צריך רק לא להיות טיפש בשביל לפחד, ולכן כאן ההיפך מירא את ה' הוא לא איננו ירא אלא אשר לא שם ליבו, כי הדרך היחידה להתמודד עם כל מה שראו עיניהם היא לא להשים לב, שאלתי פעם יהודי שמתעסק בקירוב רחוקים, מה חושבים כל אותם כופרים שרחוקים מתורה ומצות, וכי סבורים שאין דין ואין דיין שהעולם הוא הפקר, והשיב לי שברור שהם לא חושבים, והם לא מתבוננים כי נח להם לא לחשוב, ואם יתבוננו זה יחייב אותם לשנות דרכיהם, ולכן מעדיפים לא לחשוב ולא להתבונן, ומי שמחליט לא לראות ולא להתבונן יכול לראות כל החיים אותות ומופתים מול העינים ולהשאר כופר מוחלט כל ימי חייו.
הדרך היחידה להתרגל בהתבוננות – לימוד המוסר
והעצה היחידה לפקוח את העיניים היא לימוד המוסר, והרה"י הגרי"ג שליט"א, שגור על לשונו דברי מרן הגראי"ל, שחמש דקות ביום של לימוד מסילת ישרים משנה את כל הבן אדם, ומרגלא בפומיה דהסטייפלער זיע"א – יראת שמים לא מקבלים מהרחוב, וחייבים להספיג את זה בבית, ומה הדרך לזה כ' בארחות יושר בשמו שצריך ללמוד מוסר מגיל צעיר מאד גם עם הבנים וגם עם הבנות, והעיקר להרגילם בזה שהעולם אינו הפקר, שעל כל מעשה טוב יש שכר ועל כל עבירה יש גהינום, ומי שחי כך מילדות הוא משים לב בהמשך החיים ורואה אמונה, אבל מי שמגיל צעיר השתרש בללכת אחר ליבו ילך אחר שרירות ליבו, וגם כשיראה אותות ומופתים לא ישים ליבו.