אנחנו אומרים "אשר נתן לנו תורת אמת". כל דברי התורה הזאת הם אמת מוחלטת. המשנה אומרת בפרקי אבות "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים". אם אתה מבין טוב מה המשמעות של הדברים זה דברי אמת, העולם עומד, הקיום של העולם,
מה זה העולם? החיים שלנו זה העולם חיי כל בני האדם בעולם, חיי כל הבריות בעולם. העולם עומד קיים על שלושה דברים על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים. ז"א שחלילה וחס אין את התורה, אין את העבודה עבודת הקרבנות היום זה אצלנו התפילה ואין גמילות חסדים אז אין לעולם זכות קיום, הוא לא קיים,
אני רוצה רק פשוט אם אנחנו נתבונן היטב במאורעות שלנו או בכל המאורעות ההיסטוריים נוכל לראות בבירור איך שכל העולם קיים על שלושה דברים האלו, אני אתחיל למשל עם הנקודה של החסד, אספר לכם סיפור קטן אולי זו התבטאות, התבטאות של אחד מהקדמונים, שמסביר לנו, יש לי חבר שקוראים לו אברהם קיפר היה לו סבא קראו לו יהודי בשם קאליש יהודי פולני, סיפר לו הסבא שלו בזה הלשון אני הייתי סוחר בפולניה, הייתי נוסע בכל העיירות בכל הערים, קונה סחורה חוזר לעיר שלי ומוכר אותה, לילה אחד אני נוסע ברכבת לאחד המקומות אני עוצר בתחנה אני יורד לכיוון המלון שאני שמה צריך ללון,
ואני רואה פתאום יורד מהרכבת עוד איזה יהודי זקן מחזיק חבילה ביד ואני רואה שהיהודי הזקן נשאר לו בתחנה, הוא לא מתכוון בכלל לצאת מהתחנה באמצע הלילה, ניגשתי אל הזקן ואמרתי לו, יהודי פה זה לא מקום להשאר בלילה. פה זה סכנה מסתובבים פה כל מיני אנשים לא הגונים זה מסוכן. אומר הזקן, אבל מה אני אעשה אני צריך מקודם בבוקר לתפוס עוד רכבת מכאן, אז אני לא יכול ללכת, הוא אומר לו לא לא לא אל תדאג במלון הזה יעירו אותך אתה לא יכול להשאר פה. פה זה סכנה להשאר.
נו הזקן קיבל. היה חורף הם התחילו לצעוד לכיוון המלון, שלוליות בדרך, והזקן עם החבילה הכבדה היה לו קשה לקפוץ ממקום למקום לעבור את השלוליות אומר קאליש אמרתי לזקן, אני צעיר ממך אני אחזיק אומר הזקן לא אני לא נותן. הפולני, איש פולני, הפולנים הם חריפים בדרך כלל אז הוא אומר לזקן, אה אני יודע למה אתה לא רוצה שאני אעזור לך, אתה בטח נותן לעזור לך רק לתלמידים שלך, אתה יודע מה בוא תלמד אותי איזה הלכה ואני אהיה תלמיד שלך ואז תרשה לי לעזור לך.
הזקן אומר אוי זה רעיון, הוא לימד אותו על המקום איזה הלכה הוא נתן לו את החבילה והגיעו למלון. בדרך כלל, אתם יודעים יש כזה נוסח היהודים שואלים, הפולני שואל את היהודי הזקן, מאין יהודי? מאיפה אתה? אומר לו הזקן אני מראדין, איך שאמר את המילה ראדין נדלק אור אצל הפולני, ראדין? ראדין זה הרי המקום של החפץ חיים. אז הוא מיד שואל את הזקן, תגיד לי אולי את קוראים לך החפץ חיים? החפץ חיים לא שקרן הוא אומר נכון, כן.
ואז התברר לו שזה החפץ חיים. כמובן הוא היה גם כן ?? 3:43 היהודי הפולני הזה, והתחיל לדבר עם החפץ חיים. דיברו, הולכים לישון, אומר לו החפץ חיים בזה הלשון, אני רואה שאתה אוהב לעזור לאחרים, אתה תאריך ימים ושנים. וזהו. שלום. זה הסיפור שסיפר לי החבר שלי על הסבא שלו. הסבא הזה בסוף ימיו גר ברחוב ג'ורג' בירושלים, אני יש לי חבר טוב מהחברא קדישא ר' ניסן שוב קוראים לו, שאלתי אותו תגיד לי, אתה הכרת איזה יהודי בשם קאליש פה בירושלים, הוא אומר כן בטח אני קברתי אותו הוא היה יהודי ישיש שבישישים. ואז ראיתי, כמובן שלא צריכים לבדוק ברכות של צדיקים לא צריך לבדוק, אבל אז ראיתי בדיוק, למה אני מביא את הסיפור הזה, המימירא של החפץ חיים זו מימרא שיורדת על התהום.
אתה אוהב לעזור לאחרים אתה תאריך ימים ושנים. החפץ חיים לקח את זה מדבר פשוט מאד. אנחנו מתפללים בכל בוקר בשחרית אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים. פעם היה קשה לי כתוב, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, לא כתוב איזה פירות איזה, בד"כ כתוב לפעמים בגמרא "עשר בשביל שתתעשר" מי שנותן מעשרות מתעשר. יש כל מיני, אחד שמאריך בתפילה מאריכים לו ימיו ושנותיו. פה לא כתוב כלום. פירותיהם בעולם הזה. אתה תקבל משהו.
אז תמיד הייתי חושב, מה הכוונה? איזה הבטחה מבטיחים לנו? אז עשיתי חשבון יש פה רמז, מה הדבר הראשון ואלו הן כיבוד אב ואם. למה פתחו בכיבוד אב ואם? יש שם רשימה שלימה, גמילות חסדים, השכמת בית המדרש, רשימה ארוכה. למה פתחו בכיבוד אב ואם כי כיבוד אב ואם התורה מגלה לנו מה השכר של כיבוד אב ואם. "למען יאריכון ימיך" כיבוד אב ואם זו סגולה מפורשת מהתורה לאריכות ימים ושנים.
לכן חכמינו בבריתא כתבו את כיבוד אב ואם ראשון, כדי לומר לך כל הדברים שאתה תקרא כאן, כשאמרתי פירותיהם בעולם הזה, התכוונתי לאריכות ימים, וגם ההמשך ככה, השכמת בית המדרש שחרית וערבית. הגמרא מספרת שרבי יוחנן הגיע לבבל הוא ראה שיש שמה זקנים. אז הוא שאל אותם איך זה יכול להיות שיש זקנים בבבל בתורה כתוב למען ירבו ימיכם על האדמה, בארץ ישראל מאריכים ימים. אמרו לו שמה האנשים, תדע לך, פה היהודים האלה מעריבים ומשכימים לבתי כנסת, הם קמים מוקדם לבית כנסת ובערב נשארים מאוחר. אמר רבי יוחנן אה, עכשיו אני מבין, כשמשכימים ומעריבים לבית הכנסת זוכים לאריכות ימים.
וככה זה כל הדברים האלה שכתובים שמה זה סגולה לאריכות ימים. מפה החפץ חיים ידע שגמילות חסדים זה סגולה לאריכות ימים.
אני יכול לספר לכם סיפור קטן מהמשפחה שלי, הסגולה לאריכות ימים זה לא רק שהשכר של גמילות חסדים זה אריכות ימים, אם תסתכלו בהיסטוריה ואם כל אחד יבדוק טוב טוב את המאורעות שלו ושל משפחתו, הוא תמיד ימצא שחסד זה דבר שגורם לאריכות ימים. לא רק שזה השכר שלו אריכות ימים, מגמילות חסדים, כמו שאומרים מגמילות חסדים אף פעם לא תפסיד. זה לא רק לא תפסיד זה גורם לאריכות ימים.
אספר לכם סיפור פשוט: היה לי סבא שמו כשמי רבי אברהם גולדשמידט קראו לו, והוא היה למד בישיבות אח"כ התחתן, ונסע לעיר שלו בליטא היה סוחר, היה סיטונאי ולאשתו היה עסק. והוא היה בן ארבעים וארבע עם שלושה ילדים קטנים. הוא שמע פתאום שישיבת סלבודקא בתרפ"ד החליטה שהיא שולחת נציגות לפתוח ישיבה בחברון, בעיר חברון זה מה שאתם יודעים מהיום יש ישיבת חברון למה קוראים לה חברון כי תחילתה היתה בעיר חברון.
איך שהסבא שלי שמע את זה הוא אומר לאשתו את יודעת מה, זה לא יאומן כי יסופר, איך בן אדם בגיל כזה, את יודעת מה אני חושב אולי למכור את העסק שלי ואת העסק שלך ונעלה לארץ ישראל. נהיה בחברון ואני אלמד בכולל שם. לא יאומן כי יסופר האשה הסכימה, מכרו את העסקים שלהם והוא נסע לחברון וגר שמה וישב ולמד בישיבה. הילדים נכנסו, האבא שלי היה כבר בן 15 נכנס ללמוד בישיבה, וככה הוא חי. אם אתם יודעים כולכם הפוגרום הגדול בתרפ"ט, בתרפ"ט בחודש אב הערבים הכינו פוגרום נגד היהודים, היו פוגרומים בכל הארץ אבל את הפוגרום המפורסם בחברון הם הכינו כבר, היה, הפוגרום היה בשבת י"ח אב תרפ"ט ביום שישי כבר התחיל להיות מתח,
הערבים נכנסו לישיבה, האולם היה ריק, היה רק בחור אחד מתמיד שלמד, הרגו אותו על הסטנדר שלו ביום שישי, המתח היה עצום. בשבת בבוקר, הערבים הוציאו קול, היה לעיר היה רב, הרב סלונים קראו לו הוא היה הרב של חברון. היה לו בן שקראו לו דני סלונים והוא היה מנהל הבנק של חברון. והערבים הוציאו קול בכוונה שכל מי שיהיה בבית של סלונים, הבנקאי לא יהרגו אותו, הם עשו את זה בכוונה שכולם יצטברו שמה ושמה הרגו את רובם. בכל אופן, ככה היתה השמועה.
סבא שלי גר שם במעלה ההר. בשבע בבוקר הוא קם לקח את אשתו והילדים והוא הולך לכיוון של דן סלונים, אמרו ששמה יהיה ינצלו. בדרך הוא עובר, הוא עובר את הבית של הזקן האבא הרב סלונים הזקן, יוצא משמה איזה בחורצ'יק שלמד בחברון אז שמו היה מנחם שיינין, הבן שלו היום רב של אשדוד. והוא יוצא וניגש לסבא שלי ואומר לו, תשמע הרב הזה צריך מנין, ואין לו מנין, אולי תעשה טובה ותכנס להתפלל כאן, והיה לו קשה הוא ידע שלהינצל ינצלו שם, אבל בכל זאת, הוא, לעשות חסד עם הרב, הוא נכנס להתפלל שם. נכנס להתפלל שם.
כמובן אחרי שהוא נכנס להתפלל שם באמצע קריאת התורה או ממש בתחילת קריאת התורה הסתכלו מהחלון הערבים נתנו יריה וזה היה סימן להתחלת הפוגרום ראו מהחלון שמכל הכפרים שמסביב לחברון ירדו מאות ערבים חמושים עם טוריות, גרזינים, ורצו לכיוון העיר חברון, כדי לעשות את הפוגרום. הגיעו, הגיעו לבית של הרב סלונים והתחילו לנסות לפרוץ את הדלת אבא שלי סיפר לי, אבא שלי היה אז בחור בן 19 שמו את כל הארונות על הדלתות ועל החלונות, והתחילו להתנגד כאילו לפריצה, אבל איך אפשר להתנגד? הגיע רגע שהיה כמו קראק קראק כל הדלתות עמודו להפרץ ואז הרב הזקן אומר לכולם הגיע זמן וידוי. כי זהו.
אז התיישבו כולם והתחילו להגיד וידוי. והם מחכים מחכים מחכים ושום דבר לא קורה, לא הבינו מה קורה, זה כבר היה רגע של הרגע שלפני פריצת הדלת, ורגע לפני המוות כמו שאומרים, מחכם מחכים ולא קורה שום דבר, הבריטים שלטו אז במדינה אבל הם עשו את עצמם כלא יודעים ונתנו לפוגרום להתחיל. אבל הגיע שלב מסויים שהיו צעקות כאלה והבריטים כבר לא יכלו להרשות לעצמם להמשיך את הפוגרום אז הם נתנו כמה יריות וכל הערבים ברחו. כשהערבים ברחו אפשר היה כבר לצאת ואז התברר להם מה קרה למה הערבים לא פרצו אצלם בפנים.
התברר ככה. בחברון זה היה כמו שיש היום בארצות הברית. היה בית של שתי קומות, קומה אחת גר הערבי בקומה למעלה ובקומה למטה הוא היה משכיר, והוא השכיר לרב סלונים את הקומה למטה. כשהרב סלונים הזה, הוא היה רב זקן. הבעל הבית היה ערבי זקן שהיה לו אשה צעירה. האשה הזאת היתה פעם חולה ובזמנו הערבי ניגש לרב סלונים ואמר לו תשמע, ערבים יש להם אמונה כזאת, הוא אומר תתפלל על אשתי שתבריא, אז הרב אמר בסדר, אני אתפלל עליה.
הוא התפלל על האשה והיא הבריאה. כיון שהיא הבריאה אז היתה לו איזה הכרת הטוב לערבי הזקן. אבל אב זה חודש של הבציר. וענבי חברון כמו שאתם יודעים לכל הערבים שמה היה כרמים מחוץ לעיר. הערבי הזקן הזה גם היה לו כרם אז הוא היה בכרם בזמן הפוגרום הוא בכלל לא היה בעיר הוא היה בכרם, אח"כ סיפר, סיפרו הבן שלו סיפר, הוא סיפר את זה גם פעם ברדיו.
הוא סיפר האמא, האשה הצעירה הזאת שהרב התפלל עליה, ראתה את הפוגרום, איך שהם מנסים לפרוץ ולהרוג את היהודים, אז היא אמרה לבן שלה הוא יהיה ילד צעיר, ואמרה לו, לך לכרם, תרוץ תגיד לאבא שרוצים להרוג את היהודים שלנו. הוא רץ, זה היא כמובן בגלל הכרת הטוב שהיתה לה על החסד הזה שעשה איתה הרב שהתפלל עליה. הילד רץ הביא את האבא הגיע על סוסה, וכמובן שהערבים לא רצו לשמוע לו, הוא התחיל להתווכח איתם. אתם יכולים להרוג אבל לא אצלי, ורבו נדמה לי שפצעו אותו גם כן כשהוא יושב על הסוסה, אבל תוך כדי כך הזמן הזה שהוא התווכח איתם זה היה הזמן שהבריטים התערבו וככה נפסק הפוגרום.
תארו לעצמכם את, איזה שני חסדים, חסד הראשון שהסבא שלי החליט, ומוותר על המקום הבטוח שאמרו שזה אצל הבנקאי והוא ילך לעשות חסד עם הרב להתפלל אצלו, החסד הזה גרם לו כי אם הוא היה הולך לשם שם הוא היה נהרג אצל הבן. החסד השני שהרב התפלל על האשהה ערביה הזאת שתהיה בריאה זה גרם שהאשה שלחה את הילד שלה לקרוא לאבא שלו, להציל את היהודים.
זה לא יאומן כי יסופר, הוא סיפר ברדיו הבן, שהם קיבלו מכתב מהרב אחר כך שהוא מודה להם תודה רבה שהם הצילו אותם, נראה לי שקראו למשפחה הזאת באשקאר, משפחה ערביה, והרב כתב להם במכתב. אני מברך אתכם שתהיו עשירים. אז הבן הזה, הילד הזה ששלחו אותו לקרוא לאבא, אומר ברדיו וזה התקיימה הברכה אני ואחי שנינו קבלנים עשירים. בכל אופן אני רק רוצה לתת לכם דוגמאות שאם תסתכלו בחיים של בני אדם, חסד זה לא רק כמו שחז"ל מבטיחים לנו שהשכר של חסד זה אריכות ימים. חסד גורם לאריכות ימים. בכל מיני צורות שבן אדם לא יודע בכלל.
אני רוצה עכשיו לדבר קצת על כח התפילה.
זה גמילות חסדים שלושה דברים העולם עומד תורה עבודה וגמילות חסדים. הכח של תפילה. זה כתוב בגמרא כל במסכת ברכות הגמרא אומרת כל המאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו ושנותיו, זה לא דבר פשוט, החתם סופר אם שמעתם פעם הוא היה מאריך בתפילות. היה לו חבר שהוא אמר לו פעם. כבוד הרב. אתם מתפללים כל כך הרבה זמן, בזמן הזה שאתם הארכתם אני הספקתי כבר ללמוד כל כך הרבה תורה עם תוספותים. אומר לו החתם סופר אתה צודק אבל כתוב שמאריכים לו ימיו ושנותיו, בימים האלו שיאריכו לי את הימים אני אלמד כבר הרבה יותר ממה שאתה למדת עכשיו. זה התפילה מאריכין ימיו של אדם בתפילה.
יש עוד מקום מפורסם, יש גמרא מפורסמת אם אתם, במסכת ראש השנה ובמסכת יבמות. בתנ"ך יש את הסיפור המפורסם על עלי הכהן. כולם שמעו מעלי הכהן. בניו של עלי הכהן לא התנהגו יפה, הם היו עושים דברים שלא כל כך מתאימים לבנים של כהן גדול. והקדוש ברוך הוא מאד כעס והוא נשבע שבועה, בשבועה שכל צאצאיו של עלי הכהן לא יאריכו ימים. ובמשך דורות הם היו כולם מתים בגיל צעיר.
היתה משפחה אחת הגמרא מספרת שהיו מתים בגיל שמונה עשרה. היו מתים בגיל צעיר. אביי אם שמעתם על אביי ורבא, מהגמרא, הם היו גם כן נכדים של עלי הכהן והם מאד חששו מהגזירה הזאת, גזירה בשבועה, שהקב"ה גזר. אז רבא עשה דרשה, איפה כתוב בתנ"ך שהקב"ה לא יוותר להם, הקב"ה אומר אני נשבע שאני לא אכפר לכם לא בקרבן בזבח ובמנחה אני לא אכפר לכם אפילו שתביאו זבח ומנחה השבועה שלי תשאר שאתם תמותו צעירים. אמר רבא הלשון של התנ"ך זה בזבח ובמנחה אם אכפר לכם. בזבח ובמנחה לא מכפר, אבל בתורה הוא מכפר.
ככה דרש רבא. והוא התאמץ ללמוד יותר חזק ויותר חזק. וכתוב בגמרא שהוא חי עד גיל ארבעים. אביי גם היה מבני עלי הכהן. הוא אמר את הדרשה קצת אחרת בזבח אם אכפר לכם בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מכפר אבל מכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים. והוא אומר תוספות שכולם עסקו בגמילות חסדים אבל הוא התאמץ במיוחד גם בתורה ובגמילות חסדים. וכתוב בגמרא שהוא חי עד גיל שישים. אבל זה גמרא בבבלי. בירושלמי, מסכת ראש השנה מביא עוד סיפור קטן.
והירושלמי מביא סיפור היה אחד מחכמי התלמוד רבי חייא בר בון והוא התפלל תפילה ונעמד שמונה עשרה, מאחריו נעמד שמונה עשרה אחד מחכמי התלמד רב כהנא. רב חייא בר בון גמר שמונה עשרה הוא רוצה לפסוע אחורנית והוא רואה שמאחוריו עומד רב כהנא. והוא עומד שמונה עשרה עוד הוא לא יכול לפסוע, אסור לפסוע לפני לעבור לפני המתפלל, הוא מחכה מחכה מחכה עד שרב כהנא גמר, בעדינות ניגש אליו רבי חייא בר בון, הוא היה אדם זקן רב כהנא היה יותר צעיר, אומר לו רב חייא בר בון, ברמז כאילו יש לכם איזה מנהג בעיר שלכם לצער זקנים?
אתה נעמד מאחרי ואתה לא נותן לי לפסוע ואני לא יכול לשבת. אומר לו רב כהנא בזה הלשון. רבה מה אני יכול לעשות, מבני עלי הכהן אני, וכבר אמרו בזבח ובמנחה אינו מכפר אבל מכפר בתפילה. זה חידוש גדול, מה הכוונה בתפילה. בתפילה ארוכה, באריכות של תפילה אז אני מכפר. וכתוב רב חייא בר בון מאד התרגש מהתשובה שלו והוא אמר לו אתה יודע מה אני מברך אותך שתאריך ימים ושנים. ובאמת כתוב בירושלמי מסכת ראש השנה שהוא האריך ימים, היה ישיש שבישישים, הירושלמי רוצה להביא דוגמא איזה ישיש הוא היה שהציפורניים שלו נהיו לבנות כמו של תינוק.
אדם ישיש אם שמתם לב אז הצפורניים שלו כמו של תינוקים, אצל תינוקים זה ציפורניים לבנות האלה, אז תארו לעצמכם, בתורה רבא חי עד גיל ארבעים, אביי שעסק בכוח גדול בגמילות חסדים עד שישים. בכוח התפילה רב כהנא חי עד שהיה ישיש גדול. זה לא יאומן כי יסופר, וזה מה שחז"ל אומרים העולם עומד תורה תפילה וגמילות חסדים, זה כוח שנותן אריכות ימים לבני אדם.
נותן, זה מחזיק את החיים. בכל אופן, אני רק רוצה להגיד לכם, הכוח של, הכוח של התפילות זה דבר שאי אפשר לתאר בכלל. היה יהודי בדור שלפנינו קראו לו הסבא מסלבודקא, הוא היה המשגיח של ישיבת סלבודקא אבל הוא היה אישיות מאד, מאד מאד פדגוגית, מאד מחנכת, והיה לו כח עצום להעמיד תלמידים, לבנות את התלמידים. היה לו כח עצום. עד כדי כך שהחפץ חיים פעם אמר, מה אני עושה, אני כותב עם דיו על נייר, והספרים של החפץ חיים.
אבל הסבא מסלבודקא הוא כותב עם דם על הלבבות. היה לו כח אדיר, הוא בנה, אנשים גולים, רוב אנשי הדור הקודם, הגדולים הסבא מסלבודקא בנה אותם מהמסד עד הטפחות. את רבי אהרן קוטלר הוא בנה, רבי אהרן קוטלר הגיע לישיבת סלבודקא מבית של משכילים. אחותו היתה באוניברסיטה והוא כל הזמן לחצה עליו שלך גם לאוניברסיטה, והיתה שולחת מכתבים, והגיע לסלובדקא בחור בלונדיני עם שלוש קומות של בלורית, והגיע לסלבודקא, בחורצ'יק צעיר בן חמש עשרה, אני יודע בן כמה הוא היה אולי אפילו פחות. והסבא שם עליו עין מיד הוא ראה ועם כל הכוחות העצומים, הוא עשה מלחמה ועם כל הכוחות, הצליח לשכנע אותו ולהשפיע עליו עד שהוא בנה אותו, לרבי אהרן קוטלר מה שאנחנו יודעים.
וככה הוא בנה עוד הרבה כאלה. הרב הוטנר אם שמעתם, היה ראש ישיבה מפורסם. הוא גם הגיע לסלבודקא, הרב הוטנר בעצמו סיפר לי הייתי בן שבע עשרה הגיע בחור צעיר מורשא, גם כן עם נטיה להשכלה, ובחור שהיה נראה לפי איך שהוא היה נראה איך שאני, אני לא מאמין שאיזה ישיבה היום פה הישיבות החרדיות היו מקבלות אותו בכלל.
הסבא מסלבודקא השקיע עליו את כל הכוחות, והצליח לבנות אותו. המסירות נפש של הראשי ישיבות של המחנכים בדור הקודם היתה מסירות נפש עצומה, ועם המסירות נפש הזאת הם יכלו לקחת בחורים כמו שהחפץ חיים אומר עם דם על הלבבות, וככה בנו את גדולי הדור, ממש בנו את גדולי הדור. כמו שהרב שך אמר פעם. פעם אחת עלה להר הזיתים הרב שך וליווה אות והנכד שלו, מספר לי הנכד, כשהם הגיעו להר הזיתים, אז הרב שך שואל את הנכד נו מי קבור כאן, אז הוא אמר לו כל מיני שמות של גדולים, ובינתיים הוא אומר גם הסבא מסלבוקא קבור פה, אז הרב שך קפץ ואמר אוי תראה לי את הקבר שלו, אני רוצה להתפלל שמה,
שואל אותו הנכד, יש פה הרבה קברים למה הסבא רוצה דווקא את הקבר של הסבא מסלבודקא, אומר לו הרב שך, מה אתה מדבר, רוב התורה בעולם היום זה על הכתפיים של הסבא מסלבודקא. כי הוא בנה את רוב גדולי הדור. רבי יעקב קמינצקי, רבי יחזקאל סרנא המונים של ראשי ישיבות בכל העולם, הסבא מסלבודקא בנה אותם, זה לא שהוא היה המשגיח שלהם. הוא בנה אותם מהמסד ועד הטפחות. וזה הכל בא במסירות נפש.
זה לא דבר פשוט. מסירות נפש מביאה את כל הדברים האלה. היה פעם אחת הסבא מסלבודקא היה איש מאד צנוע, אף פעם לא דיבר על עצמו, בקושי ידעו איך קראו לאבא ולאמא שלו, לא ידעו שום דבר עליו, פעם אחת הוא טייל עם אחד הבחורים, בחור מבוגר מהישיבה בזקנותו, הוא מטייל איתו קצת בדרך הסבא שואל את הבחור, יש לי שאלה, אני לא הייתי שואל אותך,
אבל אני יודע שאתה תהיה פעם ראש ישיבה גדול אז אני רוצה לשאול אותך, איך לפי דעתך איפה מונח הסוד איך מגדלים בחור ישיבה, איך בונים בחור שיהיה לאיש גדול, איש ענק, איך עושים את זה? הבחור לא ידע מה לחשוב, באותה תקופה היו לומדים עם כל ההבנה והלמדנות של רבי חיים מבריסק, וכל ה… אז הוא התחיל לנסות להסביר שצריכים לגדל בחור ולתת לו את הבנת הלימוד, את עומק ההבנה, וככה מגדלים אותו. הוא רואה שהסבא פניו חתומות.
אז הוא חשב מה הוא יענה, הוא התחיל לדבר על מוסר, באותה התקופה היה תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר היתה בפריחה ובסלבודקא, הסבא מסלבודקא פיתח את כל הענין של חסד ובין אדם לחברו. ותנועת המוסר היתה אז בשיא פריחתה. אז הבחור התחיל להסביר את העקרונות של תנועת המוסר. הוא רואה איך שהסבא פניו, פניו חתומות. אז הוא שתק. אומר לו הסבא בזה הלשון. אני מספר לכם סיפור אמיתי ומדוייק. אומר להם הסבא אתה שמת לב שאני הולך כבד? הברכיים שלי כושלות, קשה לי ללכת, אתה יודע למה?
"ברכי כשלו מצום", יש פסוק בתהילים, "כשלו ברכי מצום" מה הוא התכוון לומר? הסבא מסלבודקא על כל בחור שהיה לו הוא היה בוכה וצם אם היה נראה לו שהבחור לא כל כך מצליח, או שיש לו איזושהי ירידה עם העיניים הפדגוגיות שלו הוא היה מיד קולט ובאותו רגע היה מיד מקבל על עצמו תעניות ותפילות, ככה גידלתי בחורים, זו היתה התשובה של הסבא,
סיפר לי הרב הוטנר פעם, סיפר, שהוא היה פעם, היה איזה יום כיפור אחד שהוא החליט שהוא עוזב את הישיבה, היתה איזו סיבה, מוצאי יום כיפור הוא דופק בדלת של הסבא מסלבודקא להפרד ממנו, הוא דופק בדלת פותחת הרבנית. פותחת את הדלת, הוא כבר עם המזוודה, הוא נוסע הביתה לורשה, הנסיעה הזו היתה להיות שהוא יעזוב את הישיבה כי הוא תמיד היה במצב של, של סכנה, של ההשכלה אז, הוא דופק בדלת פותחת הסבתא מסלבודקא אשתו הרבנית פותחת שואלת אותו מי אתה, אז הוא אומר שמי יצחק וורשאוור, אז היו קוראים לבחורים על שם הערים שהם הגיעו מהם.
ואז הרבנית התחילה לצעוק. אתה יצחק ורשאוור, בעלי לא ישן ולא אוכל ימים ולילות והוא צועק ובוכה כל הלילה, מה יהיה עם יצחק ורשאוור, מה יהיה עם יצחק ורשאוור, זה אתה? בעלי לא אוכל ולא ישן! הרב הוטנר מספר שבאותו רגע הוא קיבל כזה שוק, וכזה הלם שהוא החליט להשאר בישיבה, והוא נשאר בישיבה וזה מה שיש לנו גדל רבי יצחק הוטנר ענק רוח שגידל גידל דורות של תלמידים. בכל אופן, זה הנקודה הגדולה של הכח של התפילה, והכח של המסירות נפש זה הכוחות הגדולים.
אני רק רוצה לגמור ולדבר, לדבר אולי מילה אחת על תורה קצת. אחד מהמקורבים של רבי חיים קנייבסקי, רבי אליהו מן, הוא מכניס ומביא, הוא תלמיד שלו מכניס ומביא ומוציא שם, סיפר לי פעם רבי אליהו מן שהוא שאל, היה יהודי אחד בשם רבי אליהו וינטרוב, איש צדיק וגדול בתורה בנסתר, ובנגלה, הוא שאל את רבי אליהו וינטרוב, תגיד לי, מה אתה חושב מה הסוד הגדול שרבי חיים קניבסקי כל מה שהוא אומר מתקיים. אומר לו הרב וינטרוב תדע לך זה כח הקדושה, ככה הוא אמר לו. מספר לי רבי אלה מן,
אני לא יודע כנראה שרבי חיים סיפר לו הוא מספר לי, תדע לך, ר' חיים קניבסקי מימיו לא נגע בגופו. זה משהו מבהיל, כנראה שר' חיים באיזה הזדמנות סיפר לו את זה בתמימות או שהוא רצה לחנך אותו. מימיו לא נגע בגופו. וזה הכח הקדושה. אז אני הוספתי זה לא רק זה, זה לא רק סתם כח הקדושה, זה כח של כל התורה כולה בקדושה. זה הכוח של רבי חיים. בזמנו כשרבי חיים היה בחור, גדל על ברכי החזון איש, החזון איש מאד רצה לשדך אותו עם הבת של הרב אלישיב.
אבל השידוך לא כל כך הלך, אז הוא ביקש מאבא שלי שהוא היה חבר של הרב אלישיב הוא היה בן בית אצל החזון איש, והוא ביקש ממנו תגמור לי את השידוך הזה, אז אבא שלי עשה ככה, ועשה את השידוך. הרב אלישיב מספר שבאמצע השידוך, החזון איש אומר לרב אלישיב, על הבחור חיים הוא היה עוד בחור, אתה יודע הוא אומר לו, כל מה שהרוגטשובר יודע יודע חיים. אז הרב אלישיב עשה עם היד ככה אה, אחר כך שהם התארסו ורבי חיים היה בא לרב אלישיב לדבר בלימוד, אז הרב אלישיב אומר כנראה שהחזון איש צדק. אם אתם רוצים לדעת קצת מי היה הרוגטשובר, הכח הזה של החזון איש להגיד על בחור חיים כל מה שהרוגטשובר יודע, יודע חיים, הרוגטשובר היה בדווינסק יחד עם רבי מאיר שמחה המשך חכמה גם היה בדווינסק, המשך חכמה תמיד היה אומר על הרוגטשובר, הרוגטשובר הוא בעל זיכרון? מה פתאום.
בעל זיכרון זה מי שלומד ואחרי כמה זמן הוא זוכר, הרוגטשובר הוא כל יום לומד הכל, כל התורה כולה הוא לומד כל רגע, הוא לא זוכר הוא כל הזמן לומד. היה לי דוד, קראו לו רבי אליעזר פלצ'ינסקי והוא היה, אבא שלו גם היה רב בדווינסק בחופש מהישיבה הוא היה מגיע הביתה והיה אוהב להתפלל בשבת אצל הרוגטשורבר, אז הוא מתפלל, מספר לי פעם שהוא מתפלל אצל הרוגטשובר ובאמצע קריאת התורה הרוגטשובר רץ רץ, כל קריאת התורה הוא רץ מקיף את הבמה רץ מסביב לבמה, מסביב לבמה של קריאת התורה.
אחרי התפילה שואל אותו הרב פלצ'ינסקי, שואל את הרוגטשובר, למה הרב רץ כל הזמן מסביב לבמה? אומר לו הרוגטשובר, כשהבעל קורא קורא את התורה, אז על כל פסוק אני מיד חוזר, על כל המדרשים והמכילתא והספרא וספרי ועל כל הדרשות בגמרא ובחז"ל, כל הדרשות שיש על כל פסוק ואז אני מאד מאד מאד לחוץ ותפוס לכן אני רץ מסביב לבמה. אתם יכולים לדמיין מה הדרגה של הרוגטשובר, ועל זה אומר רבי חיים, אומר החזון איש חיים שלי הוא מה שהרוגטשובר יודע גם הוא יודע. נו אז זה מה שאני אומר הכח של רבי חיים זה כל התורה כולה בקדושה, זה דבר שאי אפשר לתאר. זה דברים, זה הכוח של התורה וזה הדברים שמקיימים אותנו, הכח של עסק התורה.
והכח של התפילה, והכח של גמילות חסדים, זה מהדברים שמקיימים אותנו ונותנים לנו חיים. שמעתי פעם ועד אצל רבי הירש פלאי, בחברון, אז הוא הביא דברי התומר דבורה אם שמעתם הרב משה קורדובירו, הרב של האר"י ז"ל, חיבר ספר קטן תומר דבורה, והוא מביא שמה בתומר דבורה הוא מביא פירוש על "מי קל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא" אז התומר דבורה מביא הסבר, מה הכוונה שהקב"ה חפץ חסד.
אז הוא מביא מדרש, כתוב במדרש בשעה שגזר הקב"ה חורבן הבית, אמר הקב"ה למלאך גבריאל, לך אל המזבח העליון, וקח מלוא חופניך גחלים לוהטות וזרוק על ירושלים, המלאך גבריאל לקח את, מילא את חופניו גחלים לוהטות וניסה לזרוק על ירושלים, לפני שהוא זרק, אמר לו הקב"ה רגע רגע אני רואה איזה תבנית יד יש פסוק ביחזקאל תבנית יד תחת כנפי החיות במראה הנבואה של יחזקאל בהתחלה בפרק ו' אז שואל הקב"ה את המלאך כביכול מה זה התבנית יד הזאת תחת כנפי החיות.
אומר לו המלאך אלו ידיהן של ישראל שנותנים זה לזה תחת הכנף. מתן בסתר, יהודים בכל הדורות נותנים מתן בסתר, עוזרים לשני, אמר לו הקב"ה עמוד ואל תזרוק ונתעכב החורבן שש שנים. ולא עוד אלא כיון שהמלאך כל השש שנים האלה החזיק את הגחלים, מלאך עושה מה שאומרים לו, החזיק את הגחלים שש שנים אז הם הצטננו קצת והוקל קושי החורבן.
עד כדי כך החביבות של הקב"ה לגמילות חסדים. שש שנים הוא עצר את החורבן, אי אפשר לתאר ואי אפשר לדמיין, צריכים לדעת, זה הסוד הגדול והנורא שגמילות חסדים והסוד הגדול והנורא של כח התפילה, וכח עסק התורה זה דבר שאי אפשר לתאר, אני רק אגמור לכם בסיפור קטן, על כח התורה. אני הייתי בחורצ'יק צעיר, אהבתי, נסעתי פעם כשהגיע הרב מקלויזנבורג בא לנתניה ובנה את הקריה והתחיל להתפרסם, אז אני נסעתי לנתניה חשבתי שאני אכנס אליו, נכנסים לרבה, אני אשאל ממנו איזה עצה ואבקש ברכה, חיכיתי חיכיתי חיכיתי נכנסתי אליו ביחידות, ואז, אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר, אבל קטע אחד אני זוכר, הוא מסתכל עלי, הוא אמר את זה באידיש, אני אתרגם לכם את זה לעברית.
הוא היה מתנדנד ככה, הרבה מתנדנד והוא היה אומר, אומר לי ככה, תשמע, ביום יש עשרים וארבע שעות. שבע שעות לישון מספיק. להתפלל, לאכול, פצ'עמצ'ע, כל הדברים שלוש שעות מספיק נשאר לך ארבע עשרה שעות ביום. "אם אתה תלמד ארבע עשרה שעות כל יום, אולי יצא ממך חתיכת יהודי".
זה היה הנוסח שלו בתרגום מאידיש. אח"כ הוא מסתכל עלי, "ואם אתה רואה שהיצר הרע מגיע," אז הוא היה אוהב הרבה לדפוק עם היד על החזה כמו שעושים בסלח לנו כי חטאנו, ואז הוא התחיל לדפוק: "ואם בא היצר הרע, תקח דף גמרא ותכה בו!". והוא התחיל להכות עם היד על החזה, "תכה בו," באידש אומרים את זה 'קנאקעם אריין', "תכה בו תכה בו תכה בו" עד כאן לשונו. זה עסק התורה, זהו עסק התורה שנותן את החיים לעם ישראל ועל זה העולם עומד.