בית הכנסת הקטן ברמת גן, הוא מקום שגרתי ונטול הפתעות. כל יום, בשעה הקבועה, מתחיל המנין הקבוע. אותם יהודים, באים באותה שעה, בדרך כלל אפילו אותו חזן. כולם מכירים את כולם, המתפללים אינם משתנים, גם לא הקצב. הכל הכי רגיל בעולם בבית הכנסת, בו מתפלל ר' השל רייחלוביץ' הי"ו, ממנו שמענו את הסיפור המפעים הבא.
ביום מן הימים, נקלע לבית הכנסת אורח זר, שחזותו ומבטיו התוהים הסגירו את העובדה כי הוא לא מבאי בית הכנסת בימי שגרה, וכלל לא מכיר את הלך הרוחות וסדר התפילה. האיש היחיד אותו הכיר היה ידידו ר' השל, ולכן האורח ניגש אליו והסביר כי מהיום, עם תום השבעה על פטירת אביו – הוא רוצה לבוא לבית הכנסת בשנה הקרובה, לומר קדיש על אביו ז"ל מדי יום ביומו .
ר' השל קיבלו בסבר פנים יפות, הציע לו מקום ישיבה, ולימד אותו לומר קדיש. ואכן, מאותו יום, החל רוני מבקר בבית הכנסת באורח קבע, אומר את הקדיש הראשון – לפני תחילת התפילה, ומשתהה עד אמירת הקדישים שבסוף התפילה, אז היה שב ונעמד ואומרם בכוונה ובמתינות, לעילוי נשמת אביו.
לאחר כמה שבועות שנהג כך בקביעות, התחיל רוני גם להתפלל עם הציבור. לאחר שעשה היכרות עם הקהל וסדר התפילה, החליט להצטרף למניין ולהתפלל בקביעות. לאחר אמירת הקדיש הראשון כבר לא התיישב להמתין לקדישים שבסוף התפילה, אלא החל להתפלל עם הציבור, מילה במילה, כשהוא חש כי התפילה מאפשרת לו רגעים של חיבור עם אביו שבשמים, וממלאת אותו באושר וסיפוק רוחני.
ר' השל הביט ברוני, וראה כיצד התפילה מאירה את פניו ואת חייו. הוא ראה כיצד רוני נהנה מכל מילה, מתמלא אושר, חייו קיבלו טעם חדש. לפיכך, ניגש אליו והסביר לו בנועם, כי התפילה בנויה קומה אחר קומה, נדבך מעל נדבך. פותחים בברכות השחר, ממשיכים לפרשת העקידה, אומרים קרבנות וקטורת, וכך בונים את המשך התפילה כסדרה.
"אם עכשיו אתה כבר מרגיש כל כך טוב מהתפילה, שווה בנפשך מה יקרה כשתתפלל כראוי, מההתחלה עד הסוף, ותפילתך תיבנה נדבך אחר נדבך לפי הסדר הנכון" – אמר ר' השל, והזמין את רוני להגיע קצת יותר מוקדם, כדי שיוכל להתפלל עמו את החלק הראשון שבתפילה.
רוני התקשה להיענות להצעה, והשיב כי שעות הבוקר לחוצות לו במיוחד והוא יתקשה לעמוד בכך. ידידו ר' השל לא לחץ, אלא הסביר בנועם עד כמה הקטורת מגינה מכל המזיקים ופותחת לאדם שערי שפע וברכה, ועד כמה בארבע דקות ביום אפשר לפתוח במפתח 'מאסטר' את כל מנעולי החיים, וליהנות מאפיקים חדשים של שפע וברכה בזכות הקטורת!
רוני שמע, והחליט לנסות. 'אני כבר מתפלל ונהנה מזה כל כך' – הרהר, 'כנראה באמת כדאי להתפלל בשלמות, ולזכות במפתח המאסטר – פרשת הקטורת, שתפתח לי שערי שמים ותעניק לי שפע של אושר וברכה במלוא חופניים'. על אתר סיכם עם ר' השל כי מהיום ואילך אכן יקדים בכמה דקות, כדי שיהא סיפק בידו לומר את פרשת הקטורת במתינות ובכוונה.
יום רביעי בשבוע, היה היום הראשון בו החל רוני באמירת פרשת הקטורת. הוא אמר את פרשת הקטורת מדי יום, גם בחמישי וששי ושבת, ובכל השבוע שאחר כך. ביום ראשון בבוקר, שבוע וחצי – 11 ימים מהיום בו החל באמירת פרשת הקטורת, הגיע לבית הכנסת נרגש מתמיד, מלא התפעלות…
מיד לאחר התפילה, גילה את אוזנו של ר' השל: "הרי כידוע לך, אני מתפרנס מציורים, שרעייתי מציירת ואני אחראי על שיווקם ומכירתם. כמו כל אדם העוסק לפרנסתו, יש תקופות טובות יותר ופחות… אבל בשבוע האחרון, בשבוע האחרון – – -" רוני עצר, בקושי הצליח לכלוא את התרגשותו, והמשיך בקול סדוק: "בשבוע האחרון, מאז התחלתי לומר את פרשת הקטורת, מכרתי כמות ציורים כמו שמכרתי לאורך כל השנה האזרחית החולפת! אני לא מאמין ושפתיי נוקשות בהתרגשות, אבל אלו העובדות: בשבוע אחד מכרתי ציורים כמו שמכרתי בשנה שלימה!"
ר' השל הניח יד רכה על כתפו של רוני, וטפח על שכמו בחום. אבל רוני לא נרגע, עודנו המום מהנס הכלכלי שהתרחש לנגד עיניו: "לא ייאמן", שב ואמר, "עד כמה גדול הכח של פרשת הקטורת. הרגשתי שכל השערים נפתחו בפניי, זכיתי בשפע פרנסה אדיר ובלתי צפוי, עד כדי שמה שהרווחתי בשנה שלימה שעברה הרווחתי בשבוע האחרון בלבד!"
ר' השל הופתע ושמח בשמחתו של רוני, והגיב מיד: "האמת שכך כתוב בספר 'סדר היום', שאמירת פרשת הקטורת פותחת את כל שערי הפרנסה ומעשירה, וההוכחה לכך היא מהכהנים שהקטירו את הקטורת פעם אחת בלבד, כי כל מי שהיה עוסק בקטורת היה מתעשר מיד, ושוב לא הוצרך להשתמש בסגולת הקטורת להתעשר… והיום, כשהקטורת היא באמירה בלבד, ניתנת הזדמנות סגולת הקטורת גם למי שאינו כהן, ולפיכך אין ספק כי אמירת הפרשה אכן השפיעה להזניק את מכירות הציורים כלפי מעלה, בלי שום השוואה לכל מה שהכרת!"
פרשת הקטורת מביאה בכנפיה ניסים וישועות, ברמה שלא תיאמן. כל מה שנדרש מאיתנו לעשות, הוא להקדיש כמה דקות ביום לאמירתה ולפתוח לעצמנו שערי חן וחסד ורחמים, שערי שפע וברכה.
(פניני פרשת השבוע, הובא בגיליון 'דרישה וחקירה')