ביום י״ד וט״ו באדר א׳ אין אומרים תחנון ואין אומרים ״למנצח יענך״, ואסור בהספד ובתענית (שו״ע סי׳ תרכ״ז ומשנ״ב שם), וכן אין אומרים תחנון או ״צדקתך צדק״ במנחה שלפניו שהוא י״ג אדר א׳ (משנ״ב ס׳ קל״א ס״ק ל״ג). אין אומרים ״על הנסים״ כיון שאין קוראין המגילה, ואם אמרו אין מחזירין אותו (משנ״ב שם).
חתן ביום חופתו אינו מתענה, אבל יזהר שלא יהא רודף אחר מותרות מאכל ומשתה (שו״ע שם ושעה"צ ס׳ תקע״ג ס״ק ב׳). מי שיושב שבעה על אחד מקרוביו ר״ל, נוהג בו כל דיני האבלות, ודלא כפורים שאין נוהגין בו (משנ״ב ס׳ תרצ״ז ס״ק ג׳). ואם חל יום פטירת אביו או אמו בפורים קטן, אינו מתענה (שו״ע שם, ו״פני ברוך״ ס׳ ל״ט סעיף כ״ח).
ירבה קצת בסעודה, וטוב לב משתה תמיד (רמ"א שם, סעיף ב׳. הרמ״א חתם את השו״ע מעין הפתיחה, שכתב בסימן א׳ שויתי ה׳ לנגדי ״תמיד״, וכאן כתב משתה ״תמיד״. שע״ת בשם ״ברכי יוסף״).
שאלה: מעשה באחד שנתן הרבה כסף עבור מתנות לאביונים בפורים קטן, ושוב נודע לו שאין חיוב כלל. האם המקבל צריך להחזיר הכסף משום מקח טעות או לא? תשובה: עי׳ שפ״א (מגילה ה:) שהסתפק בזה, והורה בזה הגר״ח קניבסקי שליט״א שהמקבל לא חייב להאמינו שלא היה נותן זה סתם לצדקה, והמוציא מחברו עליו הראיה. ועוד, גם מצד הנותן מבואר בגמרא (ע״ז י״ח.) לגבי רבי חנינא בן תרדיון שיש מעלה שלא לקחת כסף צדקה בחזרה, עי׳ שם, וא״כ לא יקח כסף זה בחזרה.
(הגרי"א הלוי דינר שליט"א גיליון מים חיים תרומה תשע"ט)