"וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף" (בראשית מ"ח, ט"ו)
הרב אברהם פוקס
השבוע חל היארצייט של הגאון רבי שלמה אייגר זצ"ל שנפטר בי"א טבת תרי"ב, בעל גליון מהרש"א על השולחן ערוך ושו"ת. בנו חביבו של הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, שכותב עליו באחת מתשובותיו, שדבריו שהגיעו אליו בימי חוליו "היו לי למשיב נפשי ולהחיות רוחי לשעשע בדבריו, אשר העלה בכוחו הגדול וידו החזקה בחריפות ובקיאות גדול".
בצעירותו היה מגדולי הסוחרים, ובכל זאת היה שקוע בלימוד ולומד עם תלמידיו בעיון ובפלפול גדול, וכאשר היה צריך להפסיק מלימודו לקבלת שרי המלוכה ואנשי הצבא, שבאו אליו בענייני המסחר, גם כשהדבר ארך זמן רב, כאשר היה חוזר לתלמידיו, המשיך ללמוד איתם בדיוק מהמקום שפסק ממש, ולא הוצרך להתחיל מתחילת הענין או החידוש שלמדו מקודם, עד שהדבר היה לפלא בעיני הרואים והשומעים.
הגאון ר' חיים דוידזון שהיה דוד אשתו, רבה של ורשה, שאלו על כך, והשיב לו ר' שלמה אייגר שזוהי ברכת אביו ר' עקיבא אייגר שבירכו קודם שהכניסו לחופה ואמר לו: "הנה אתה יוצא מביתי ומרשותי ותבוא לבית גבירים בית חותנך (חמיו של ר' שלמה אייגר ר' ישראל הירשזון בנו של ר' צבי הירש צנצמינר שהיה גביר גדול, ונותן מתנת חתונה לכל נכד סכום הגון ובנוסף ש"ס, משניות וספר תורה) ויזדמנו לך עסקים גדולים שיגרמו לך להפסיק מלימודך, תהא זאת ברכתי לך, שמיד כשתחזור ללימודך לא תצטרך לחפש ולעיין שוב במה שהפסקת, כי אם מיד תוכל להמשיך ממקום שהפסקת בלא שום יגיעה ובזה תבא בשלום על מקומך ולימודך". ברכה של ר' עקיבא אייגר.
אירע פעם שהפועלים של רבי שלמה אייגר ושותפו עשו דבר תרמית, והממשלה הטילה את האחריות על הבעלים, והיו ר' שלמה ושותפו בצרה גדולה. בלילה עלה בידי השותף עצה להיפטר מהעונש, והגיע לבית רבי שלמה איגר וראהו יושב ולומד כאילו שום צרה לא ניתכה על ראשו, שאל אותו השותף איך בזמן שיש צרה כזאת אפשר ללמוד? ענה לו ר' שלמה אייגר: "לא ללמוד – היא צרה יותר גדולה"…
הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל סיפר, שיהודי סוחר בפולין פנה אל הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל בימי מגוריו בוורשה, שיבקש מאביו הגרעק"א ברכה לרפואת אשתו החולנית אשר הרופאים נואשו מלרפאותה. הסכים ר' שלמה למלא את בקשתו, אחרי שהלה הבטיח לתת מכספו לצדקה, את מלוא הסכום שהיה דרוש לרכישת בגדי חורף עבור מאתים לומדי תורה בישיבתו. "אין זה מדרכי להטריח את אבא בכגון דא, אך מפני גודל המצוה להחיות נפש התלמידים בבגדים חמים אצא מגדרי", אמר רבי שלמה. מיד נתן הסוחר את הכסף בידו, ור' שלמה כתב לאביו בקשה שיתפלל עבורו. כעבור ימים ספורים הגיע מענה מהגרעק"א בו נאמר: "התפללתי ולא נעניתי, אולי יש טעות בשם". ואכן התברר שבאמת היתה טעות בשמה של החולנית שנתחלף בשם אמה, ושוב התפלל הגרעק"א למע נה, והודיע שוב לבנו: "התפללתי בעדה ונעניתי". והאשה נתרפאה. כשסיים את הסיפור הוסיף ר' אהרן קוטלר בהתפעלות, "צאו וראו כמה גדול כח התורה שהגרע"א היה בטוח שתפילתו נענית ודאי, ואם לא נענה, מוכרח להיות שיש פה איזו טעות".
סיפר ר' שמחה שלמה לוין זצ"ל בנו הצעיר של ר' אריה לוין, שבאחד מביקוריו של אביו בביתו של הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל בליל שבת, סיפר רבי אריה על ישישה מופלגת כבת מאה ועשרים שנה אשר גרה בקומה הראשונה באותו בנין שבו הוא מתגורר. המנורה שבביתה כבתה ובמצבה הינה מפחדת פחד נורא מפני החושך הכבד השורר בחודש טבת, ושאל רבי אריה את ר' איסר זלמן אם מותר להוריד בשבת את מנורת הנפט שלו לדירתה של אותה ישישה, שכן יתכן שהדבר אצלה הינו בגדר של פקוח נפש, לשאלתו השיב רבנו שאכן יש להוריד בשבת את מנורת הנפט. לשמע התשובה שקבל, מיהר רבי אריה לוין לביתו, ומשהגיע התברר לו שחתנו רבי אהרון יעקובוביץ תלמיד חכם מופלג וצדיק כבר הוריד בעצמו את המנורה דקות ספורות קודם לכן. לפתע הופיע רבי יצחק אפשטין תלמידו ובן ביתו המסור של ר' איסר זלמן לתמהונם הגדול של רבי אריה ובני ביתו, לשאלתם האם ארע משהו, השיב רבי יצחק שדקות ספורות
באשל אברהם אות א' הנדפס מתחת לבאר היטב, הביא בשם תשובה אחת בית יהודה סי' י"ח, דר"ל אינו חייב להקיף, אבל אם רוצה רשאי. ואני בעניי אירע לי אבל כבד ביום א' דחוה"מ סוכות תקצ"ח, כי באה אלי הבשורה הרעה מסילוקו של הצדיק אבא מארי מאורן של ישראל, רבינו עקיבא זצללה"ה שעזב אותנו ביום י"ג תשרי, וסמכתי ע"ז להקיף, ומשום דמניעת להקיף היה כפרהסיא, כי לא שייך אצל איש כמוני לומר לולב דלא אתרמי ליה, ודומה למ"ש בטור יו"ד סוף סימן ת' לענין קריאת התורה שלישי להרב.
(השולחן ערוך עם הכת"י נמצא במכון 'מורשה להנחיל' בראשות הרה"ג ר' אברהם קבלקין שליט"א)
לאחר שיצא רבי אריה מביתו של ר' איסר זלמן, החל ראש הישיבה לחשוש שמא רבי אריה לא ירצה להוריד בעצמו את מנורת הנפט מפני חשש לחילול שבת והוא יעיר לצורך זה משנתו את בנו הקטן בן העשר, הילד שיקום מן השינה עלול להתקרר בצאתו מן המטה החמה אל מחוץ לבית בחורף הירושלמי הקר, וכן הוא עלול להפיל חלילה את המנורה מידיו בעת רדתו מן המדרגות שכן קורי השינה עדיין יהיו על עיניו, ולכן בקשו ר' איסר זלמן שימהר לביתו של רבי אריה ויוריד בעצמו את מנורת הנפט או שאדם מבוגר אחר יוריד את המנורה.
והוסיף רבי שמחה שלמה לוין שישישה זו היתה בשעתו אומנת לילדיו של רבי שלמה אייגר, הודות לטפולה המסור בילדיו ברך אותה רבה של פוזן באריכות ימים וברכתו זו אכן התקיימה. לפי חשבונו של רבי אריה לוין בהתאם לאנשים אותם זכרה והכירה, אפשר היה לומר בודאות שהיתה בת מאה ושש עשרה וכך הורה רבי אריה לכתוב על גבי מצבתה, שעד לימים ספורים לפני פטירתה היתה הולכת בעצמה ודואגת לכל צרכיה, בזכות ברכתו של ר' שלמה אייגר.