זמן ההדלקה: אומר רבינו שמתחילה היה נוהג להדליק זמן מה אחר השקיעה, כמו שהדליק החזו״א, ואח״כ שינה להדליק בשקיעה עצמה, ולאחרונה חזר לנהוג שמדליק כעשר חמש עשרה רגעים לאחר השקיעה [ונימק דבשקיעה עדיין אור חזק בחוץ ואין ניכר כ״כ אור הנר].
אינו מדליק בחנוכיית כסף, רק בכוסיות זכוכית עם בסיס להחזיקן מפח.
מברך להדליק ״נר חנוכה״ ולא "של חנוכה". שעשה נסים וכו׳ בזמן הזה – בחיריק. ובברכת שהחיינו אומר והגיענו לזמן הזה – בפתח.
נר ההדלקה: אינו מדליק עם נר שעווה, היות ומטפטף בשעת הדלקה, וחושש שתחילת הדלקה היא עם השעוה שנטפה על הפתילה, והרי הדלקה עושה מצוה. וכן מהאי טעמא בשנים שהדליק עם פתיל צף, הי׳ מהבהבו תחילה – מב׳ הצדדים שימס השעוה העוטפת את הפתילה, כדי שלא ידלק ברגע הראשון עם שעווה.
סדר ההדלקה: מתחיל תמיד בנר היותר ימני, הקרוב לפתח [כדעת מהרש״ל והגר״א].
אומר "הנרות הללו" לאחר שסיים הדלקת כל הנרות [כולל השמש], ולאחר מכן מנגן ״מעוז צור״. [רוב בניו ׳׳וקניניו׳׳ על העץ תלית, היינו הבגדים שעליהם, דתלו אותם עם הבגדים שזה קנינם].
מהדר ליתן הרבה שמן כדי שידלק לתוך הלילה, ופעם הי׳ מקפיד ליתן שמן כדי שידלק עד שיוצא האוטובוס האחרון מהתחנה שממול הבית, בשעה שתים עשרה בערך, וכיום שמצויים אנשים ברחוב עד מאוחר מאד, מעדיף שידלק מה שיותר.
מקפיד שיהי׳ פתוחים התריסים מכל הכיוונים, כדי שיוכלו לראות את הנרות ממה שיותר מקומות.
בשעת הדלקה פתוח הדלת של בית החנוכייה, ואף שיש לפעמים רוח שאם היו משאירים כך את הנרות לא היו דולקים חצי שעה, נחשב שפיר הדלקה הראויה לעמוד ברוח, כיון שבדעתו לסגור מיד אחרי ההדלקה את הזכוכית המגינה מהרוח, ונמצא שעומד להיות שידלקו הנרות חצי שעה.
מקפיד להדליק את השמש בשמן רגיל, לא בשמן זית [משום בל תשחית, כיון שא״צ שמן זית].
אינו מכבה את אור החשמל בזמן הדלקת הנרות, דלא שייך בזה שרגא בטיהרא.
במוצש׳׳ק: כפי שנוהג כל שבת להמתין מלעשות מלאכה עד שיעברו שתי שעות זמניות לאחר השקיעה, כך במוצאי שבת חנוכה מדליק רק אחר שעברו שתי שעות הנ״ל. ומבדיל תחילה ואח״כ מדליק [וגם כשאירע שכבר הגיע זמן שאפשר להדליק הנרות, הבדיל קודם].
פתילות: הרבה שנים הי׳ ידידנו המסור בלו״נ לרבינו זצ"ל, הרה״ג ר׳ יצחק לוונשטיין ז״ל מכין בידיו פתילות מצמר גפן והיו דולקות זמן מרובה באור יפה מאד, אך מעת אשר בעוה״ר נלב״ע, מדליק רבינו בפתילות מוכנות. וכאשר נשאל ע״י ידידנו ר״מ סחייק שיחי׳ [הטורח בכל נפשו להכין הנרות לרבינו] אם לקנות משל צמר או מפשתן, פעם אחת אמר רבינו דמאחר ותמיד מדליק בצמר, ראוי לזכות גם את המין ״פשתן״ במצווה, אך לשנה אחרת אמר לו שיביא מאיזה מין שרוצה.
לפני הרבה שנים הי׳ מחלק רבינו דמי חנוכה למספר ילדים שבאו אצלו [ואמר שהילדים מחכים לכך].
(מתוך גיליון 'אוצרות פרי חיים' חנוכה תשע"ח)