ישיבת 'אור ישראל', סאן פאולו, ברזיל. על קרחת ג'ונגל קטנה סמוך לעיר הוקמה ישיבה לתפארת. אך הכל היה עלול להיגדע בהתקפה ברוטלית של חבורת שודדים מצוידים בנשק אוטומטי. סגנון שלא מצוי בארץ, אך בהחלט מצוי בדרום אמריקה.
כל בחורי הישיבה הוכנסו לחדר הר"מים, שם נשכבו על הרצפה. בעוד כדורים מתעופפים מכל עבר הם לא חדלו מלומר תהילים, ובסייעתא דשמיא הצליחו שומרי הישיבה לבלום את ההתקפה במחיר פגיעה אנושה באחד מהם. מיד אחר כך התפזרו הבחורים לבתיהם, וההורים, אחוזי פאניקה וחרדה, חששו להחזיר אותם לישיבה.
הנהלת הישיבה החלה לתור אחר חברת שמירה הטובה ביותר, אך דא עקא, שהיא לא הסכימה ליטול חסות על הקמפוס לפני גילוח העצים שמסביב. אלה עלולים לשמש כהסוואה בהתקפה הבאה, ח"ו. החוק הברזילאי אוסר בתוקף כריתת עצי יער, ועבירה על החוק עלולה להוביל אף למאסר בפועל מלבד הקנס הכספי הגבוה.
נעמד אחד ממרביצי התורה בישיבה ואמר שיש לו פתרון מפרשת השבוע. יעקב אבינו עמד בראשות אחת הישיבות הקדומות בעולם, שם למדו תורה שנים עשר תלמידים שבטי קה, מהם צמחו והתפתחו כל בני הישיבות שמאז ועולם. גם 'הישיבה' שלו ניצבה מול התקפה חזיתית של עשו, אך היו לו אי אלו עצות לנצח במאבק… "הבה ניגש למפקד המשטרה" – הפך הר"מ את הצעתו למעשית – "ונפעל".
מפקד המשטרה הוזמן אחר כבוד לבקר בקמפוס. בתום סיור ארוך נשאל ישירות כמה צריך לעלות הדורון שיאפשר לישיבה לגלח את העצים שמסביב. הוא לחש שמדובר בסכום של 5000 דולר, והתנצל שחלק מהסכום עליו להעביר לעובדיו כדמי לא יחרץ.
כבר למחרת הוא ביקר בבית קפה בלבוש אזרחי, שם הניח נציג הישיבה מעטפה לצדו. וכך אמנם מתו כמה עצים אך תלמידי הישיבה שבו לתלמודם לחיים ולשלום.
(הרב רפאל ברלזון, מדור 'זאת התורה', יתד נאמן וישלח תשע"ה)