הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת מיר ירושלים
1
תיאור נורא הוד ממרתפי האינקוויזיציה מספר על יהודים שנמתחו על גלגל העינויים וספגו דברי בוז מהכמרים על אמונתם בא-ל שכביכול כבר נטש אותם ובחר באומה אחרת. לחינם אתם מתייסרים בעבורו, כבר לא איכפת לו מכם – לעגו להם והוסיפו עוד לענותם בייסורים, ואז נשמע היהודי עונה בקול "אין כאלוקינו אין כאדונינו…"
כמה מאות שנים אחר כך. קבוצת יהודים עמדה בתור לתאי הגזים, הכול כבר נלקח מהם, בעוד דקות ספורות הם יעלו בארובות השמיימה, ולפתע, נתנו יד זה לזה ופצחו במחול – שמחת תורה היום, אין לנו ספרי תורה לרקוד בהם, אבל יש לנו את רבונו של עולם לרקוד עמו…
מאין תעצומות הנפש הבלתי נתפסות הללו?
2
שנים ספורות לפני השואה, ישיבת מיר בפולין, שמחת תורה תרצ"ד, עם הכנסת ספרי התורה לארון הקודש בשירת 'אשריכם ישראל', עמד רבי ירוחם על הבימה והסביר את משמעות המילים אשריכם ישראל לאור דברי משה רבנו בפרשת וזאת הברכה 'אשריך ישראל מי כמוך' ופירוש רש"י ש'אחרי שמשה פירט את הברכות אמר להם מה לי לפרט לכם, כלל דבר הכל שלכם'.
'הכל שלכם' בא לומר שהקשר שלנו עם הקב"ה אינו תלוי בכלום, כביכול אין אלטרנטיבה אחרת. וזאת היתה בקשת משה רבנו "ונפלינו אני ועמך" שלא תשרה שכינתו כי אם על ישראל – לא צרות עין יש כאן, כי אם בקשה שלא יהיה הקשר של הקב"ה עמנו תלוי בסיבה כמו נשיאת חן שאם היא נעלמת יסתיים הקשר, אלא כמו קשר של אישות שאמנם יסודו ברגשות הנעורים אבל עתה אינו תלוי עוד בהם לפי שכבר נעשה לקשר של דביקות מוחלטת שאין בה מקום לעוד מישהו.
אשריכם ישראל – מאושר הוא לשון קיום ותוקף, אף אם חלילה איננו ראויים, הקשר שלנו מאושר ותקף לנצח, לעולם לא יעזבנו, לעולם לא נעזבנו.
בליסבון ובבירקנאו, הנצחיות הזאת הדדית – היא עמדה בכור המבחן. "זרויה בין מכעיסיה, חבוקה ודבוקה בך".
3
זאת הסיבה – הוסיף רבי ירוחם באותו מעמד נורא הוד – שכשלמד הקב"ה תורה עם משה היה משה משכחה עד שנתן לו הקב"ה במתנה. מתחילה היה הלימוד עם משה מצד מעלתם הנשגבה של ישראל באותה שעה, אבל באופן הזה יש סיכון גדול שיאבדו את התורה אם חלילה ירדו מדרגתם וממעלתם, לכן נתנה התורה כמתנת חינם בלי סיבה וטעם, וככזאת אינה תלויה במצב, ולכן אנו בטוחים לעולמים שאף אם איננו הגונים וראויים עדיין הקב"ה בוחר בנו.
ואז רבי ירוחם נשא ידיו השמיימה ושורר בקול 'אשריכם ישראל, אשריכם ישראל' כשבני הישיבה רוקדים ועונים כנגדו.
4
הגיונית, מתאים יותר היה לקרוא את ברכות משה שבפרשת וזאת הברכה דווקא בראש השנה כדי להתחיל בהן את השנה החדשה, ובכל זאת תיקנו את קריאת הפרשה בשמחת תורה.
שמא רמז יש כאן, אל מול מחשבות מחלישות של חוסר אמון בכוח התשובה העלולות להתגנב לליבנו דווקא אחרי עבודת הימים הנוראים, הרהורים של ייאוש לאור כישלונותינו משנים עברו, חשש מכרסם שמא אבדה תקוותנו ח"ו, ואז כשאנו מקיפים את ספרי התורה במעגל שאין לו סוף, מכריזים בזאת לכל העולם ובעיקר לעצמינו כי גם לקשר שלנו עם הקב"ה אין סוף.
אשריכם ישראל – כשם שהתורה היא נצחית, כך ברכות משה הם נצחיות, כך הקשר שלנו עם התורה ועם נותנה הוא נצחי. עם התחושה המרוממת הזאת אנו יכולים לצאת בבטחה אל החורף הקר והחשוך ולמלא אותו בחמימות של אמונה יוקדת.