1
אחד המשפטים הפחות מדויקים שהתפרסמו השבוע אמר ש'הסיפור האחד על רבי חיים קניבסקי היה על איש שרק אהב ללמוד, כל שאר הסיפורים היו על אנשים שרק הפריעו לו ללמוד'. יש משהו נורא צורם ומעוות במשפט הזה, בעיקר למי שזכה להכיר אותו קצת יותר מקרוב, ולא רק בשנים האחרונות על במות ציבוריות אלא גם בשנות החמישים שלו והלאה בהם הגישה איליו הייתה הרבה יותר מחופשית. ההגדרה היותר מדויקת היא, שהדבר האחד והיחיד שרבי חיים באמת אהב היה לעשות את רצון ה', והאהבה הזאת כוללת את לימוד התורה בהתמסרות מוחלטת וכוללת גם את כל מה שהתורה מבקשת מיהודי – ובין היתר לתת את עצמו לכל האנשים הזקוקים לו.
הנוכחות האלוקית המוחשית בכל רגע מימי חייו שעשתה אותו לאדם הכי שמח ונינוח שפגשנו, היא זאת שחיברה אותו לחלוטין לגמרא והיא זאת שגם כיוונה אותו להעניק את הדבר הכי יקר בחייו – הזמן – לאנשים הרבים והמגוונים ששחרו לפתחו. אותו לב ענק שחרש בו תלמים אינסופיים של רצון ה' המתגלים במרחבי הש"ס ומדרשי חז"ל, הרמב"ם הטור והשו"ע, את אותו לב רגיש וטהור פתח לרווחה כדי להרגיש בצערן של ישראל, מפני שגם זהו רצון ה'.
אמת, פעמים ולימוד התורה יכול להיות חוויה אינטלקטואלית נטו ולא מעבר לכך. יש והוא נעשה כקרדום לחפור בו יסודות לבניין מפואר של כבוד והדר. לומדים שכאלו באמת סובלים מאנשים שבאים להפריע להם באמצע משימת חייהם.
לימוד התורה לשמה ולא לשם אינטרסים כל שהם, הופך את הלומד לאדם שכולו טוב, ממלא אותו באהבה עזה, ברגישות דקה, בחמלה מדהימה ובסבלנות אין קץ, נוסך חן ואצילות מלאכיים על פניו הקדושות, ומרומם אותו לפסגת האדם השלם. אדם-מלאך כזה, שאישיותו מאירה את כל הטוב והיופי שהתורה נוסכת בו, ממגנט איליו כל נפש יהודי המוצאת בחיקו מרגוע. קרבתו נוסכת בטחון ושלווה וכל מילה שלו היא דברי אלוקים חיים, המעניקים חיים וחסד.
זה לא שהיה לו קל לקרוע את עצמו מלימודו, אבל הוא עשה זאת באותה טבעיות וחינניות שבה אבא מקדיש את עצמו לילדיו, ונתן את ההרגשה הכי נעימה שיש, כי זהו רצון ה'.
2
ההבחנה הזאת מאירה באור קצת יותר עמוק את ה'זוגיות הקסומה' של רבי חיים והרבנית ע"ה שכה הרבה דיברו אודותיה. נקדים בשלשה סיפורים שזכו השבוע לפרסום נרחב:
תיאור מרגש, שרבים גם נחשפו לו ויזואלית. שעות אשמורת הבוקר היותר מוקדמות, הרב אומר בקול ברכות השחר והרבנית הניצבת לצידו מאזינה ועונה אמן ומיד לאחר מכן הייתה היא מברכת והרב מאזין ועונה אמן. איזה מחזה שובה לב.
בהספד הנרגש תיאר בנם שיחי' את ארוחת הצהריים שהמתינה לרב על השולחן מדי יום, כשהוא אינו מתחיל לאכול עד שהרבנית מצטרפת לצידו. אם יש עיכוב של דקה וחצי הרב היה פותח ספר ולומד עד להגעת הרבנית.
סיפור שלישי תיאר שיח סתום שהתנהל ביניהם. כאשר הרבנית הודיעה לו שהיא נוסעת לירושלים לשמחה משפחתית, הוא שאל אותה כמה פעמים האם היא אכן חייבת לנסוע והאם היא יכולה להקדים לשוב. לאחר מכן נשאלה הרבנית לפשר השיח המוזר הזה והיא השיבה בחיוך: 'הוא תמיד אומר שהוא לומד פחות טוב כשאיני נמצאת בבית'.
משפטים הרואיים על כריתת ברית ועל זוגיות נפלאה לא מתקרבים לתאר את מה שבאמת קרה שם.
3
מהו המשותף לשלשת הסיפורים?
הסיפור הראשון יכול היה גם להיות על בני זוג שהקפידו כל בוקר ללא יוצא מן הכלל להכין קפה אחד לשני ולשבת לשתות אותו ביחד. אבל בסיפור שלנו לא קפה חיבר ביניהם בתחילת הבוקר אלא השכינה הקדושה.
זוגיות טובה באה כשכל אחד מבני הזוג חושב על טובת השני ומוכן לוותר על רצונותיו האישיים כשהם מתנגשים עם רצון זולתו. הבעיה שגם לזה יש גבול ולא תמיד הנכונות הזאת עומדת במבחן המציאות. כנראה שקיימים רצונות ומאווים היותר חזקים מאיתנו.
שונה הדבר כשהזוגיות משני הצדדים מושתתת על עשיית רצון של צד שלישי. כשיסודות הבית ניצוקים בעשיית רצון ה', המטרה הזאת שוות ערך אצל שני השותפים באותה מידה, וכל מאווייהם ורצונותיהם מתכללים בה בהרמוניה קסומה. זאת היא הזוגיות המושלמת האיתנה והטהורה, איש ואשה זכו שכינה ביניהם.
גם הסיפור השני – בו פוגשים מצד אחד את גילויי ההכרה בחשיבותה וביקר מקומה [תחשבו גם על המסר החינוכי לילדים ללא אומר], ומצד שני הספר הפתוח בכל רגע פנוי – זאת ההרמוניה הנפלאה של השתעבדות לעשיית רצון ה' המתגלה בשקיעות בתורה לצד הענקת מלוא הכבוד וההערכה לרעיה המסורה.
הסיפור השלישי הוא הגילוי המפעים של השותפות המאוחדת סביב רצון ה' כשהיא מתגלית בהתמזגות מוחלטת וקסומה, ברוגע ובשלווה שעצם נוכחות הרעייה בבית מעניקה לאיכות לימוד התורה, כדברי רבי עקיבא בשעתו: שלי ושלכם שלה הוא.
4
החיים טובים? תלוי באיזו דרך בוחרים לעשות אותם.
טעמו וראו כי טוב ה'! כשאדם משקיע את כל הווייתו בלימוד התורה ומשעבד את כל כוחות נפשו רק לעשיית רצון ה' זוכה הוא להיות חלק מהטוב האלוקי הזה.
כשבני זוג שמים לנגדם מטרה אחת ויחידה – להידבק בטוב הזה, בכל מצב ובכל מחיר – הרי הטוב הזה הוא הדבק הנצחי שביניהם, הוא האור הגנוז המאיר בביתם.
טעמו וראו כי טוב ה' – זאת השמש שזרחה בבית ברחוב רשב"ם ובקרניה החמימות והנעימות מצאו מרפא אינספור בני אדם.
אין טוב אלא תורה – מהטוב הזה טעמו רבבות בני אדם. מתורה שבכתב ושבעל פה, מתורת חיים ואהבת חסד, מהתפילות והברכות שבקעו מעמקי לב טהור וקדוש, מהארת פנים, מנשיאה בעול עם חיוך ומילה טובה, מעצם הקירבה לטוב האינסופי הזה.
5
הטוב הזה הלך מאיתנו, המתיקות הזאת נסתלקה מעמנו בחטף, אוי לנו.
אבל, אמר רבי ירוחם ממיר לאחר הלווית החפץ חיים, בפני תלמידיו השבורים והרצוצים: אמנם החפץ חיים הלך מאיתנו, אבל הקב"ה נשאר איתנו!
רבי חיים עזב אותנו, אבל הטוב והיופי שהוא הטעים אותנו, האפשרות להשתית את חיינו על עשיית רצון ה' נותרה בידינו. בת הקול שנותרה כאן מבקשת: הבו לו נוכחות בחייכם, טעמו וראו כי טוב ה'!
ידידי הישיבה היקרים, שבת שלום ומבורך, בשורות טובות. אליהו לפין, ישיבת מיר ירושלים.